יש הרבה כבוד למאיר הר-ציון. יחד עם זה, הוא ובנו טועים.

האסטרטגיה של עמים קטנים כמונו חייבת להתבסס על השרדות. קודם כל של הפרט.
כוח האדם שאנו מסוגלים לגייס למלחמות בטל בששים אל מול פוטנציאל הגיוס של אוייבנו.

זה מזכיר לי עדות שקראתי, של קצין גרמני שלחם במלחמת העולם הראשונה, בחזית
שבה תקפו האמריקאים. הגרמנים לחמו בחירוף נפש, וניצחו במרבית הקרבות
מול האמריקאים. אבל, כדברי הקצין הגרמני "האמריקאים באו, ובאו, ובאו... ובאיזה
שהוא שלב לנו נגמרה התחמושת, ולא היו לנו חיילים בריאים שיכולים להילחם. והאמריקאים
המשיכו לבוא ולבוא ולבוא..."

לכן האסטרטגיה של שמירה קנאית על חיי אדם היא נכונה והכרחית .!

ובואו לא נשכח שהערבים של ימינו הם לא אותם הערבים של לפני עשרות שנים,
של התקופה בה הר-ציון לחם.

בזמנו, לאחר הרבה פאשלות בפעולות תגמול, ולאחר שכושר ההרתעה של ישראל נשחק לחלוטין, הוציא משה דיין הוראה שממשיכים בביצוע משימה עד ל50% אבידות. חטיבת הצנחנים עם מאיר הר-ציון ביצעו. לטווח הארוך, הנחישות שלהם חסכה חיי אדם.

במלחמה האחרונה חסנו על חיי החיילים. היו לנו הרוגים רבים, איבדנו את ההרתעה ולא ביצענו את המשימה. אם נמשיך ככה, הים קרוב.

טקטית, נקודתית, ולטווח הקצר, אתה צודק...

אסטרטגית, בראיה הכוללת, ולטווח הארוך, אתה טועה.

אם לא נשמור על עצמנו, ואם לא נדאג לשרידותנו, לא ישאר את מי לזרוק לים.

בשיטה הקודמת הגענו מ600 אלף יהודים ל 6 מיליון בכ50 שנה. הפגנת נחישות גורמת להרתעה ומונעת עימותים. אני מסכים איתך שלא צריך לקפוץ לכל סכסוך והמלחמה המוצלחת ביותר היא זאת שנמנעה. אם נכנסנו לעימות, עלינו להפגין את מירב הנחישות כדי לנצח.

מסכים איתך לגמרי.!

אני מדבר אך ורק על האספקט של שמירה על חיי אדם. כתגובה למה שאומר בנו
של הר- ציון : "היינו שם והיתה תחושה שלא עשינו כלום... אף אחד לא אמר את זה,
אבל היתה תחושה שהשמירה על חיי אדם יותר חשובה מהמשימה..".

אז בואו נגיד את זה רם וברור: שמירה על חיי היהודי היא צורך אסטרטגי,
ולא עצלות, פחדנות או הססנות.

לא טוב למות בעד ארצנו. עדיף שהאויב ימות בעד ארצנו, ואנו נשאר בחיים בעד ארצנו.