
05-01-2008, 06:50
|
|
|
|
חבר מתאריך: 23.11.07
הודעות: 5
|
|
|
מה אני עושה במחו''ה אלון מה
ב31/12 התגייסתי לצה"ל. בהתחלה חשבתי שאני אעשה טירונות 02 רגילה בבסיס רגיל ואז כמו שתכננתי לעבור לקרבי.
דקה לפני שעזבנו את הבקו"ם הודיעו לנו שאנחנו הולכים למחו"ה אלון.
חשבתי שזה בסיס רגיל שאני לא מכיר ואמרתי "סבבה". אתמול יצאתי הביתה אחרי 4 ימים במקום הזה ואני אומר לכם, זה לא המקום בשבילי.
הסיבה ששלחו אותי לשם היא שבצו ראשון, כשנפגשתי עם המראיינות האישיות, אמרתי שאני לא יודע לאן אני רוצה להתגייס(1. מוטיבציה נמוכה) ושאני אלך לאן שיירצו(לא חשבתי קדימה וזה מעצבן אותי). אמרתי שהייתי ב3 בתי ספר שונים ועכשיו אני אקסטרני(2. קה"ס).
שאלו אותי בנוגע לחברים וכל מיני אמרתי שיש לי כמה חברים טובים ושאני מעדיף לראות סרט בDVD במקום ללכת למסיבה פרועה(3. "הפרעת אישיות").
בקיוסק מידע כתוב "פוטנציאל להופעת קשיי הסתגלות".
בהתחלה רצו לשלוח אותי למקא"ם אבל ערערתי וביקשתי פגישה עם הקב"ן והיא אמרה שאני לא נער מקא"ם ושאני אעשה 02 כמו רוב המתגייסים ואם אני מרגיש שאני מסתדר בצה"ל אני אבקש לעבור ויאשרו לי.
מהיום הראשון, מההגעה לבקו"ם, לא היתה לי אף בעיה אחת. הסתדרתי עם האנשים במחלקה שלי, צחקתי איתם. נתנו לנו תורנות מטבח עשינו אותה כצוות ועשינו עבודה טובה.
בבסיס עצמו עשיתי כל מה שאמרו לי, הסתדרתי עם כל האנשים במחלקה שלי, יש צחוקים, יש "שנאה" משותפת למפקדות ודאחקות על חשבונן. אומרים לי לרדת ל10-20 אני יורד ועושה. אומרים לי לרוץ אני רץ(וזה קשה...נתנו לי מגפיים מידה 48 אבל אני מידה 45 וקשה לי לרוץ...סיפרתי למפקדת היא אמרה משהו כמו "אתה תשרוד" והרגליים שלי כחולות ותפוסות). אומרים לי לעמוד ולא לזוז אני זז ולא עומד. מה שאומרים לי אני עושה ונותן 110%.
גם כשאני סובל ממחסור בשעות שינה בגלל שחבריי לצוות מעדיפים להרעיש ולעצבן את הסמלת במקום להירדם אני ממשיך הלאה ולא מתלונן.
כול החיילים חוץ ממני סובלים מבעיה אמיתית. או פיסית או נפשית והם אחלה חבר'ה אבל אני לא שייך לשם ואני לוקח את מקומו של חייל שבאמת צריך את העזרה שהם מציעים.
אמרתי למפקדת שלי והיא אמרה שהיא רואה שאני יכול להיות קרבי(אבל נראה לי שמשלמים לה לומר את זה) ואמרתי למש"קית ת"ש שקלטה אותי(היא אמרה משהו על להביא את ההורים לחתום אצל מישהו) ואמרתי למש"קית שבאה לדבר עם האנשים במחלקה שלי והיא אמרה שהיא תברר איך זה הולך ותחזור אליי.
הגעתי הביתה וסיפרתי להורים על כול העסק ביש הזה והיא התקשרה לחמ"ל ואמרו לה שני דברים:
1. שאני יכול להיות קרבי, שאני צריך ללכת לקב"ן בבסיס ולהגיד לו על זה.
2. להגיד למפקדת שלי על הנעליים(שוב...) והיא תהיה חייבת לתת לי פטור ולהשיג לי מגפיים במידה שלי.
אפילו המנהל שלי כתב להם מכתב המלצה ואמר שאין לי שום בעיות, שאני בן אדם טוב, שאני תלמיד טוב. שתי דמויות ציבוריות שמכירות אותי כתבו מכתב המלצה וכתבו אותם דברים טובים.
אפילו שלחתי להם את התעודה שקיבלתי על ההתנדבות שלי במלחמת לבנון השנייה.
כל מי שמכיר אותי שנים, חודשים, שבועות או ימים יודע שאין לי בעיות מהסוג הזה, אפילו חבריי למחלקה/צוות תהו "מה אתה עושה פה?" ואמרו שאני לא שייך לשם.
מהיום הראשון בבקו"ם הוכחתי שכול הדברים ה"רעים" שכתובים בקיוסק האישי הם לא נכונים, שאין לי בעיות, והראיתי שיש לי מוטיבציה גבוהה לשרת.
יש עוד דברים שאני יכול לעשות כדי שיוציאו אותי משם ויעבירו אותי לקרבי?
רוצים שאני אסגור שם שבועיים אבל אני לא יכול, אני לא שייך לשם, אין לי בעיות, ועבורי זה כמו בית משוגעים/בית-סוהר. אני מרגיש כמו חף מפשע שנזרק אל כלא ששמור לפושעים מהסוג הגרוע ביותר.
יש לכם עצה? משהו מהנסיון הצבאי שלכם? מילת עידוד? משהו? אני משתגע פה.
|