האמריקאים קוראים למה שהם עושים בעירק counter insurgency . נראה לי שקשה לתרגם
את זה מילולית, לכן נראה מתאים לקרוא לזה לוחמה א-סימטרית.
זה מה שהאמריקאים עושים בעירק, וזה מה שקורה אצלנו בצפון ובדרום.

http://usacac.army.mil/cac/reposito...coin-fm3-24.pdf

(הקובץ לא נפתח מהאתר משום מה. יש לשמור במחשב [שמירה בשם..] ולפתוח מהתיקייה)

המסמך הזה שהוציא הצבא האמריקאי מפרט את דרך הפעולה שלו בעירק.
זהו מסמך מקיף וכבד ( 283 עמודים ), שממנו אפשר להבין מה האמריקאים
עושים בעירק ולמה זה מצליח להם... בינתיים... טפו טפו.. חמסה חמסה.

הגישה של האמריקאים בעירק היא הוליסטית; הם לא מסתפקים בטיפול באספקטים
בעלי אופי צבאי \ בטחוני בלבד, אלא מתייחסים לבעיות האזרחיות של חברה מפורקת,
ונותנים סמכויות נרחבות ביותר למפקד בשטח. סמכויות אזרחיות לגמרי, הנוגעות
להיבטים האזרחיים של האזרח העירקי: מסחר, בריאות, חינוך, פתרון סכסוכים אזרחיים מקומיים,
מזון, חשמל ומים וכו.

במבוא למסמך יש פנינה אמיתית, שנכונה גם למה שאנחנו עושים בדרום ובצפון:
פרדוקסים של לוחמה א-סימטרית:

פרדוקס מס' 1:
לפעמים, ככל שתמגן יותר את הכוח שלך, תהיה פחות בטוח.
ההצלחה ביישום עקרונות ה COIN תתבטא בהגנה על האזרחים. לא בהגנה על הכוח שלך. ברגע שהכוח מסתגר בבסיסיו,
הוא נתפש כפחדן, מאבד את הקשר עם האוכלוסיה, ומשאיר את היוזמה
בידי היריב. במקום להתרכז בבסיסים גדולים ומוגנים, יש להקים בסיסים קטנים ומבוזרים,
שמהם יהיה קל ואפקטיבי לצאת לשטח ולהפגין נוכחות. כמו כן, זה יאפשר קשר עם האוכלוסיה,
איסוף מודיעין למבצעים עתידיים, ויצירת תחושת בטחון בקרב האזרחים.
( הערה שלי: האם זה לא נכון גם לגבי צה"ל שלנו שמתמגן ומתמגן ומתמגו עד לשד עצמותיו, ולא
מוכן לקחת סיכונים ?)

פרדוקס מס' 2:
לפעמים, ככל שתפעיל יותר כוח, כך פחות אפקטיבי הכוח הזה יהיה.
רמת אי הודאות עולה ככל שהכוח שאתה מפעיל גדל. הפעלת כוח לא פרופורציונלי למשימה
נותנת בידי היריב הא-סימטרי חומר רב לפרופגנדה, ולא בהכרח תשיג את היעד.
רמת העוצמה שבהפעלת הכוח צריכה לשקול שיקולים אלה.

פרדוקס מס' 3:
ככל שהלוחמה שלך מצליחה יותר, כך ניתן להפעיל פחות כוח, ולכן יש לקחת יותר סיכונים.
הצלחה של COIN תתבטא בפחות פעילות עוינת. זהו השלב שבו צריך לשלב את כוחות השיטור
המקומיים (תוך לקיחת סיכון), למרות שלפעמים קשה לסמוך עליהם.
( הערה שלי: האם זה נכון לגבינו בהקשר של הכוח הפלסטיני בגדה ?)

פרדוקס מס' 4:
לפעמים, לא לעשות כלום זו התגובה הטובה ביותר.
היריב מנסה לעיתים לפעול על מנת לגרות אותך לפעולה, שרק תחמיר את המצב. לכן במקרים
מסויימים, ותוך שיקול דעת מקומי, עדיף לא להגיב מאשר להחמיר את המצב.

פרדוקס מס' 5:
חלק מכלי הנשק הטובים ביותר בלוחמה א-סימטרית לא יורים.
לוחמה א-סימטרית בד"כ משיגה את מטרתה בדרך של יצירת לגיטימציה לפעולותיה, וכיבוש הלבבות.
כל פעולה כוחנית חייבת להיות מוגנת "בשכפ"ץ של אינפורמציה". ביטחון הוא חשוב, אבל על מנת
להשיג נצחון בר קיימא יש להבטיח כלכלה משגשגת, מעורבות פוליטית, והשבת התקווה.
בשלב מסוים בתהליך, כסף וקלפיות צריכים להחליף את הכדורים והפצצות.

פרדוקס מס' 6:
בשלב מסוים, עדיף שהשלטון המקומי יעשה את הדברים בצורה סבירה, מאשר שאנחנו נעשה אותם מצויין.
יש לשקול בשלבים מאוחרים את מי בוחרים לביצוע המשימה. צריך לזכור כי האצלת סמכויות
על המקומיים מגבירה את האמון בנו, ומעצימה את הבטחון העצמי שלהם. לפעמים תוך ידיעה
שהמשימה לא תתבצע בצורה מושלמת.

פרדוקס מס' 7:
אם משימה מצליחה במקום א' זה לא אומר שהיא תצליח במקום ב'. אם היא מצליחה היום, אין זה
אומר שהיא תצליח בשבוע הבא.
האויב לומד במהירות, ומסתגל. בעיקר הדבר נכון כשמדובר ברשתות. לכן אין פתרון מנצח ב COIN.
המפקדים חייבים להתחדש כל הזמן וליצור שינויים תכופים.

פרדוקס מס' 8:
הצלחה טקטית לא מבטיחה דבר.
פעילות צבאית ובטחונית העומדת בפני עצמה לא יכולה להצליח ב COIN. יתכן מאוד שהאויב
לעולם לא ינצח ברמה הטקטית, אבל ישיג את מטרותיו האסטרטגיות.! לכן אין להיסתפק בפעילות
מבצעית \ בטחונית, אלא יש להתחשב בצרכים הפוליטיים של התושבים המקומיים, ולראות איך
משלבים פעילות מבצעית להשגת המטרות הפוליטיות האלה.

פרדוקס מס' 9:
רבות מההחלטות החשובות ביותר, לא נעשות בדרג של גנרלים.
הצלחה של COIN תתבטא באחריות מבוזרת של הלוחם והמפקד בשטח.
מפקדים צעירים ( שיכולים להיקרא גם 'רב"טים אסטרטגיים' ) מקבלים (ורצוי שכך יהיה), החלטות
שיש להם לפעמים השלכות אסטרטגיות.
התפקיד של המפקדים הבכירים ב COIN הוא לקבוע את הכיוון, ליצור את האקלים הנדרש,
לספק את ההדרכה הנידרשת ואת האמצעים להשגת היעדים.
תפקיד החייל והמפקד הזוטר ב COIN הוא ליזום, ללמוד, להסתגל לשינויים, להכיר את הסביבה
המיידית בה הוא פועל, להפעיל שיקול דעת, ולשמור על הכיוון שהיתוו לו המפקדים הבכירים.

שבוע טוב !

insurgent-מורד?

insurgent אכן "מורד". או מחבל, או מתקומם. insurgency מרידה או התקוממות.
אבל איך תתרגם counter insurgency ? נגד-מרדנות? נוגד-התקוממות?
יותר נוח לוחמה א-סימטרית, כי המתקומם הלא צבאי נלחם בצבא.

חומר מרתק.
הלוואי ויתפתח פה דיון רציני. זו אינפורמציה שבהחלט רלוונטית לעניננו.

אגב, חלק מהרעיונות הללו עתיקים לפחות כדי 50 שנה ויושמו בהצלחה ע”י הבריטים במאלאיה (כיום מאלזיה) בזמן ה Malayan emergency (איך מתרגמים את זה שלא ישמע מגושם?).

האמריקאים ניסו כמה מן הרעיונות הללו בוויאטנאם, את התוצאות אנחנו יודעים, ומנסים עכשיו גם באפגניסטאן וגם שם, לפחות בינתיים, less then stellar results.

הביטוי השני היה מקובל יחסית בשנות השישים.
המונח Counter-Insurgency הוא מוקדם בהרבה מ'לוחמה אסימטרית', והוא התפתח די מהר כבר אחרי מלחמת העולם השניה.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

ציטוט:

פרדוקס מס' 1: לפעמים, ככל שתמגן יותר את הכוח שלך, תהיה פחות בטוח

לצה"ל יש בעיה מקצועית אמיתית בתחום הזה- הוא כפוף להנחיות של ממשלה אזרחית, שכרוכה ע"י ציבור שאין בו הסכמה לגבי תחומים בהם צה"ל פועל, ללא דרג אזרחי מקצועי, ועם עיתונות שטחית. במצב כזה, הימנעות מאבדות היא אחת המשימות העיקריות של צה"ל. זה פרדוקס מיוחד של לוחמה ישראלית נגד התקוממות... באוירה כזו, אין משמעות לקרוא למפקדים בשטח לקחת סיכונים ע"מ להשיג הישגים טקטיים- לאבדות תהיה משמעות של תבוסה אסטרטגית. דוגמאות הן פיצוצי הנגמ"שים בעזה, שזירזו את הנסיגה משם, ואסון המסוקים שזירז את הנסיגה מלבנון.
למעשה, צה"ל הפנים כל כך טוב את ההגבלה הזו, עד שגם תחת לחץ ממשלתי קשה לו לעבור לראש מבוזר והתקפי.

נראה על פניו מסמך מרתק, כאילו נכתב בכדי להעביר ביקורת.

לי הייתה בעיה אם המדיניות המסתגרת הזאת, זאת הייתה טעות להתנתק מעזה ולבנון
בצורה בה הדברים נעשו, וכאילו פעולות אלה תרמו בניתוק מגע אם האויב - אך האויב תמיד
ישאף למגע, כך שניתוק המגע רק יגרור מגע בשטחים שלך - ובניהול של האויב.

צה"ל חייב להאחז בשטחים, ולנהל "קרב קרוב" בדומה לטקטיקה העכשוית רק בצורה יותר
אינטנסיבית אם דגש על טקטיקת גרילה לא-לוחמנית כגון רכישת אמון הציבור וסיפוק צרכיו.

בקיצור שיטת המקל והגזר.
האוכלוסיה הפלסטינאית והלבנונית מקבלות המון מקלות מישראל - את הגזר הם מקבלות מהחמאס
ומהחיזבאללה.

...והארץ תשקט.
עין שמים אודמת תעמעם לאטה, על גבולות עשנים.
ואמה תעמד - קרועת לב אך נושמת... לקבל את הנס האחד אין שני...

הסתמכו על עקרונות שדומים מאוד לחלק ניכר מאלה שמפורטים כאן, שהם - אגב - ממש לא המצאה אמריקאית חדשה, ומבוססים מאוד על רעיונות ה'מינימום כח' הבריטי.

עם זאת, יש לציין מגבלה אחת שמשותפת לרוב התורות האלה ומפריעה קצת לפעמים: הם מניחים שאתה נלחם *הרחק מביתך*. ההגנה על האזרחים כאן, אם נעביר אותה רגע לזירה שלנו, מתייחסת לכך שאנחנו צריכים להגן על האזרחים הפלסטינים בערי יהודה ושומרון. היא *לא* מתייחסת להגנה על אזרחי ישראל, כיוון שרוב התו"ל הזה התפתח במבצעים בקולוניות - מלאיה, קניה - כוחות משלוח - ויאטנאם, בורניאו - סיוע למדינות זרות - עומאן - ועוד כהנה. החריג הוא צפון-אירלנד, כמובן, ומכאן מגיעים לסדרת החיסולים הממוקדים נגד אנשי IRA שנועדו, לפני הכל, להבטיח בטחון לאזרחי בריטניה ולא רק לתושבי צפון-אירלנד.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

פרדוקס מס' 1 - אורד וינגייט פעל לישומו בארץ כבר בראשית ימי הישוב, ומשום מה איבדנו אותו לחלוטין בשנים האחרונות של הישיבה ברצועת הביטחון בלבנון וברצועת עזה.

פרדוקס מס' 2 - הובן מהר מאד ע"י הפלסטינאים באינתיפדה הראשונה, ונוצל על ידם במלחמת התעמולה מאז ועד היום (ע"ע תמונת הילד מול לוחם צה"ל, אבנים אל מול טנקים).

פרדוקס מס' 3 - נוסה על ידינו מס' פעמים, ללא הרבה הצלחה, נראה מה יהיו התוצאות בשכם . "אל תתנו להם רובים" .... נשמע מוכר ?

פרדוקס מס' 4 - "שיטת ההכלה", לא ממש עבד בלבנון משנת 2000 ואילך.

פרדוקס מס' 5 - "שיטת שמעון פרס", עדיין לא מצליח. הפלסטינאים הם הישות שקיבלה הכי הרבה כסף סיוע ממדינות חיצוניות בהיסטוריה, עוד לא ראינו את השכונות החדשות ואזורי התעשיה.

פרדוקס מס' 6 - מסכים עם כל מילה, ולא רק בסכסוך א-סימטרי.

פרדוקס מס' 7 - שוב, עדיין לא ממש מצליח אצלנו, למרות שנוסה מס' פעמים (עוד מימי דיין).

פרדוקס מס' 8 - אצלנו לצערי עדיין לא למדו את העניין, אנחנו ממשיכים לנצח טקטית, והחיזבללה והחמאס לנצח אסטרטגית ..... כנראה בגלל שלנו פשוט אין אסטרטגיה.

פרדוקס מס' 9 - אצלנו קורה אותו דבר, אבל הפוך. הדרג העליון (האזרחי) יוצא בהצהרות והחלטות, והדרג המבצע (הצבאי) מוצא דרך למסמס אותן.

! This is Sparta

אכן מסמך מרתק ותודה שהבאת אותו לתשומת לבנו... רק מה, ה SURGE המפורסם שהוכרז פחות מחודש אחרי פרסומו סותר חלק נכבד מהעקרונות המוזכרים כאן... אותו SURGE, שעליו פיקד פטראוס (שחתום על המסמך הזה עדיין כגנרל שלשה כוכבים בלבד) התגלה כאחד משלשת הצעדים המוצלחים ביותר בכל המלחמה (לצד חיסולו של סאדאם חוסיין, בניו ועוזריו וכן "הפרדת" הסונים מאל-קעידה)...

העקרון המנחה הראשון של ה-Surge היה תגבור הנוכחות האמריקאית *בתוך* הערים והשכונות, היינו יותר מגע רגלי עם האזרחים, יותר בטחון לאזרחים ויותר כוחות קטנים פזורים בשטח - על חשבון התבצרות בבסיסים ותנועה בכוחות גדולים.




*בשנים 2003-2005, אגב, הוקדשו 7% בלבד מהפעולות האמריקאיות למתן בטחון לתושבים, אם אני זוכר נכון.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

לדעתי הלקח העיקרי מלחימתם של האמריקאים בעיראק הוא הצורך בנחישות. האמריקאים לא עשו פחות טעויות מאיתנו (לדעתי הרבה יותר) אבל אם לא התיישבו לבכות או ברחו הביתה, אלא לקחו את הזמן ללמוד מהטעויות וליישם שיטות נוספות עד להצלחה. ראיתי היום (שוב) את הסרט על הפלישה לנורמנדי בנשיונל ג'אוגרפיק ותהיתי מה הייתה עושה הנהגה ישראלית באותו מצב (מפסיקה את הפעולה ומתרכזת בחילוץ נפגעים). לדעתי הבעייה במלחמת לבנון השניה לא היתה הקשיים במבצעים (שהיו בכל המלחמות), אלא הויתור המהיר. נותר רק לבחון מי האחראי לכך (להערכתי, בעיקר הלך הרוח בחברה הישראלית)

כבר שנים רבות.
ומרד בשר התותחים הישראלי נובע מדבר אחד: כישלון מתמשך של הצבא ומערכת הבטחון לגבות יעדים לאומיים מדיניים של הממשלה.

יש לשיר הזה קשר לדיון.
(ולמען הסר ספק, אני מתנגד חריף להכאת ילדים).

אני חושב שההבדל העיקרי כאן הוא שאין שום רצון או נטיה לפעול לטובת האוכלוסיה הפלסתינאית - ורוב הצעדים האלה היו נכונים לו היתה מידה של שיתוף פעולה ומטרה משותפת עם ראשי הפלסתינים - ולא כך היא.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -