
27-01-2008, 13:44
|
|
|
|
חבר מתאריך: 25.12.05
הודעות: 17,294
|
|
ציטוט:
|
במקור נכתב על ידי looopy
בפועל ה"עסק" יכול להתפוצץ לכיוונים שונים ואנחנו עלולים למצוא עצמינו שקועים בבוץ עד צוואר..
ימים יגידו.
|
זה הטיעון שאומרים בערך על כל דבר בישראל מאז 1992: התוצאה? פחד ממעשים והעדפת העמדה הנוחה של הגררות אחרי אירועים. כל דבר בחיים "יכול להתפוצץ" או ליפול לגמרי. להזכירך שמדינת ישראל קמה בסופו של תהליך שהיה נחשב למופרך והזוי, שלא לדבר על חסר סיכוי. גם אחרי שכמה, נזהרו ממנה כמו מאש אלה שכיום הם הגדולים שבידידנו. לפי המשוואה המערבית היינו סיפור אבוד, הריון חוץ רחמי. בינתיים הצלחנו לא רע אם מסתכלים על המשוואה במונחים של הצלחה/אי הצלחה.
המצרים בכוונה תחילה השאירו לנו פצצת זמן בהסכם קמפ דיויד. הם זיהו את הכמיהה הישראלית לשלום בכל מחיר ועבדו עלינו בקטע זה. עכשיו פצצת הזמן, כך נראה, דווקא מעיפה רסיסים בעיקר לכוונם. להזכירך שבין רוב מדינות ערב קיים מצב, או אפילו הסכם, של עזרה הדדית ברמת התושב הבודד: הם לא צריכים אפילו דרכון כדי לעבור - גם בין מדינות שיש ביניהן מתיחות. אפשר לגרום בפועל לערביי הרצועה "לדרוש" פריווילגיה כזאת - ומי אני שאתנגד לה, ואפילו מטעמים של פרגון - לעצמם. עזה היא בסה"כ פרובינציה מרוחקת של לב התרבות הערבית - מצריים. מה לעשה ולישות המערבית למחצה, כופרת ושטפת תאווה המכונה ישראל?
שנים שברנו את הראש שלא לצורך ב"מעבר בטוח" ומעבר שמטוח... הפתרון הטבעי, מבחינה חברתית, היה כל הזמן לפתח. אפילו מבחינה אתנית לרבים מתושבי הרצועה מוצא "חמי" מובהק. זה מתועד אפילו בהיסטוריה הלא עתיקה.
_____________________________________
.
|