שעות מספר לאחר האירוע התחילו להגיע הטלפונים. לכולנו היה ברור שהפעם העסק לא יעבור בשתיקה וניקרא לשירות. הרבה לפני שהגיע הצו הרשמי כבר היינו בימ"ח. א' – המ"פ, אני – סמ"פ, ע', ע' וי' מפקדי הצוותים (א' היה בחו"ל) ע' א' וג' הקצינים הנוספים, סמלי הצוותים והסמלים הוותיקים ר' וד' שלא מכבר צורפו לחפ"ק.

מיד עם הגיענו חברנו למפקדת העוצבה שכבר הייתה בעיצומו של נוהל הקרב. קצין המבצעים עדכן אותנו במשימת העוצבה (שכמובן לא הייתה המשימה שאליה התכוננו בשנים שלפני כן) וביקש שנתחיל בנוהלי קרב למשימה. לכולנו היה ברור כי במסגרת תפקידנו נידרש להיות מוכנים בהקדם האפשרי עוד לפני כניסת שאר הכוחות לשטח.

במקביל החלו מתקבצים שאר חיילי היח'. חבורה איכותית ומגובשת של לוחמים שמכירים אחד את השני כבר שנים. ההתייצבות הייתה בשיאה כך שנאלצנו לשחרר את ותיקי היח' ולוחמים ששוחררו כבר והגיעו להתנדב. תוך כדי שהחיילים מתחיילים ומתחילים בהצטיידות החלו להגיע שמועות על מצב הציוד האישי של הלוחמים. מסתבר שבימ"ח נשארנו עם ציוד לחימה משנות ה-70 המוקדמות – חגורים (מברזנט חאקי - כאלה שלחמו איתם בששת הימים) וכובעי פלדה שהגיעו, כנראה, מעודפי הצבא האמריקאי במלחמת וייטנאם. אך הגרוע מכל היה שבמחסני הציוד הייעודי לא נותר ולו אמצעי אחד.

תוך כדי כך התקבל מהדרג הממונה שינוי משימה – החזרנו את המפות "הישנות" ושאר העזרים והתחלנו לעבוד מחדש על היעד השני.

במקביל החלו הצוותים להכין את הנגמ"שים והג'יפים ליציאה (מזל שעשינו תרגיל ימ"ח שנתיים קודם ומאז אף אחד לא הזיז את הכלים) וגם שם התחלנו לגלות חוסרים.

בשלב זה, לאחר כמה שעות, החל הרעב לכרסם בבטן אך ללא מענה – אף גורם צבאי לא התכונן לכך שמילואימניקים גם צריכים לאכול. וכך, אפילו מנות קרב לא היו לחלוקה. הפתרון היה פשוט, הורינו לחיילים לפתוח את מנות הקרב שהיו בבטני הכלים כחרום לשלב הלחימה מתוך הנחה כי מלאי זה יחודש.

לאחר כמה שעות שוב שונתה המשימה – הפעם כבר התחלנו להתייחס לעניין כאל תרגול נוסף לאור העובדה כי כבר זמן מה (כשנתיים) לא התאמנו – ושוב החלפנו עזרים והתחלנו מחדש.

במקביל התחלנו להריץ טלפונים לכל מי שאפשר כדי לברר מה עם ציוד לחימה וציוד ייעודי שכן במצב בו היינו כניסה ללחימה הינה חסרת תועלת ובהכרח תסכן את חיי הלוחמים.

כך חיכינו בימ"ח עוד יומיים כאשר המשימה מוחלפת עוד פעמיים (או שלוש). בינתיים הצלחנו "לשנורר" אפודים דרך קרובת משפחה של אחד הלוחמים שהייתה קצינת תחזוקה בעוצבה אחרת. ואת הציוד הייעודי – נו, קרה לנו נס – ראש אט"ל/אלר"ם (או איך שקוראים לזה במכבסת המילים) הגיע לביקור ונזכר שיש ציוד שבו אנו יכולים להשתמש שזרוק באיזה מחסן במרכז הארץ והורה לצייד אותנו בו.

כך יצאנו ללחימה.

34 ימים היינו בצו 8. במהלך אותם ימים לחמנו עם העוצבה ויח' המילואים שלה חווינו את הבלבול, חוסר ההחלטיות, היוהרה וחוסר המקצועיות של המפקדים בעיקר. לדוגמה – ערב אחד נקראנו לסייע למבצע "שקט" של אחת מהיח' המובחרות כשחברנו לחפ"ק שניהל את המבצע ביקשנו, כמקובל, לקבל תדריך ופקודה. התדריך היה מבולבל וחלקי וניתן לנו ולאחר מכן לכוח המבצע. ופקודה? פקודה לא קיבלנו בכלל. הכוח של היח' יצא לבצע תוך שאנו מסייעים לו כמיטב יכולתנו והבנתנו. לקראת הבוקר לכשהכוח סיים את משימתו והיה לקראת חבירה הוא הותקל מטווח 0 תוך שהוא סופג נפגעים. לאור העובדה שהחפ"ק המנהל לא הגדיר כוחות חילוץ ופינוי, קפץ החפ"ק של הכוח המבצע למשימת חילוץ הכוח הלוחם, וכך נותרנו אנו כמנהלי החיפוי לכוח המחלץ ונאלצנו להעיר את חיילי יח' החי"ר שישנו בצמוד (ולא ידעו כלל כי בסמוך אליהם מתנהלת פעילות), לתדרך אותם ולפקד על ניהול אש להעסקת התוקפים ללא תיאום קשר עם הכוח הלוחם. מפקד המבצע/מרחב (יותר מדי מפקדים, לא?) לא שלט בהתרחשויות והפגין פאניקה ובלבול ולמרות זאת, למרבה המזל, חולץ הכוח עם שחר והפצועים פונו לטיפול.

בבוקר נערך תחקיר שבו השתתפו רק מי שלא היו בחפ"ק כך שהיה ניתן להוציא תחקיר "טוב" לכל המעורבים.

אני עדיין זוכר את תעבורת הקשר כשנשאל לוחם מהכוח החודר אם הוא מזהה מהיכן יורים עליהם ותשובתו, בקול יציב אך חלש ובשקט נפשי מדהים הייתה "מצטער, לא ראיתי... אני מתערפל ..., תוציאו אותנו מכאן..., עבור...".

בסיום המילואים נשארנו ל 3 ימי תחקיר אינטנסיביים שבהם מילאנו הררי ניירת וטפסים ולאחר מכן שוחררנו.

האירועים המתוארים לעיל לא אירעו בקיץ 2006 אלא 4 שנים לפני כן במבצע "חומת מגן" שהיווה פרומו משובח למלחמת לבנון ה2.

מאז קודם בוגי ונהיה רמטכ"ל עשה מה שעשה (או לא) והודח, מונה רמטכ"ל חדש - שלא ברור עד היום מה הוא כן עשה, מופז הוצנח לכס שר הביטחון והמשיך להרוס (גבר גבר...), לפרק עוצבות ולבצע "סיכול ממוקד" בצבא המילואים. אריק שרון, נו, הוא נשאר רה"מ ושום דבר לא השתנה - אולי, בעצם, המצב רק הוחמר. יחידות מילואים פורקו. יחידות שנותרו לא התאמנו. מפקדים מונו ללא כל שיטה והגיון והימ"חים, כמיטב המסורת הצה"לית, אותם המשיכו "לשחוט".

אנחנו לא התאמנו מאז...
וכך הגענו למלחמת לבנון ה2.

מצא את ההבדלים....

אני יודע שכולם עוסקים בעיקר ב 60 השעות האחרונות - ובצדק - אבל אסור לשכוח את האחריות המוקדמת...

A friend in need - is a friend indeed

א. בעיות בציוד היו ויהיו- זו בחירה של הצבא לשים את הכסף ביח' סדירות, בבט"ש ובפיתוח ולא בשיפור הכוננות.

ב. לגבי רמת הלחימה והפיקוד- היא הנותנת. "חומת מגן" נחשב להצלחה מבצעית, עם אבדות נמוכות יחסית לתוצאה, פרט ללחימה במחנה הפליטים בג'נין. צה"ל והממשלה הניחו שדור הלוחמים והמפקדים בכל הרמות יוכיחו את עצמם שוב.

הבעיה היא שחומת מגן נחשבה לאבן בוחן - כאשר הסתכלות אובייקטיבית מגלה לחימה מול אויב לא מיומן, לא מאורגן וברוב המקרים גם לא עיקש. מתי שהוא כן היה עיקש (ע"ע ג'נין), הביצוע התרסק.
יתר על כן, אחת המסקנות של הצבא (מופז ושות') מהמבצע היתה המנעות משימוש בחיילי מילואים ללחימה - ומכאן ה"רשות" שהם לקחו לדרדר עוד יותר את המילואים. מבולבלים? גם אנחנו...

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

חלקית אני מסכים איתך.
ברור שיש וצריכה להיות הקצאת משאבים מושכלת להצטיידות. יש להבחין, עם זאת, בין הקצאת ציוד "חכמה" שמאפשרת ביצוע המשימות לבין זלזול ו"שימת ...".
לגבי הצלחת חומת מגן - גם פה אני מסכים אך לא לגמרי. הכוח מולו התמודדנו בחומת מגן היה חלש ולא מיומן באופן משמעותי מהכוח שעמד מול צה"ל במלחמת לבנון ה2. עובדה נוספת הינה כי שדרת הפיקוד היתה עדיין מאומנת ומיומנת בהפעלת הכוח ולדוגמה כיבוש בית לחם שבוצע כקרב עוצבתי מלא. וכפי שציינת הדוגמה השלילית של ג'נין שם הפעלת הכוח היתה שנויה במחלוקת (במיוחד לאור התוצאות).
ככלל - אני אומר שנית - חומת מגן היוותה כתובת על הקיר לתהליך ההתדרדרות. על מובילי המערכת (בוגי, מופז וכו') היתה מוטלת האחריות לתקן כשהמצב היה גבולי ולא להמשיך ולדרדר את המערכת ...

הדמות המעניינת בכל הסיפור היא שאול מופז.
לאור הכהונה הארוכה שלו כרמטכ"ל ושר הביטחון עד חודשיים לפני המלחמה, הוא ידע מראש את הכשלים שנתגלו בה- הזנחת מערך המילואים, דרדור מקצועיות הפיקוד בלחימה "אמיתית", ירידה ביכולת המבצעית של יחידות סדירות.

מעניין מאוד מה היתה דעתו בזמן אמת על ניהול המלחמה בידי אולמרט, פרץ וחלוץ הלא מנוסים- האם הוא חשב, כמו כולנו, שצה"ל ישיג את מטרותיו בכל מיקרה, או שפשוט קיווה שירוויח מכישלונם של אחרים?

נו באמת אתם מצפים מאיש שהטבעת חותמו על צה"ל הסתכמה "במופזית" למשהו ?
כפי הנראה הוא לא סתם לא עבר מבדק.

ומה זה אומר עלינו? ומה זה אומר על צה"ל?

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

שכחברה אנחנו אידיוטים שאנחנו נותנים לדברים כאלה מקום
שמקצועיות הפכה למילה גסה.
ושלא כל מי שמנהל מארב כוכב מוצלח בבקעת הירדן יכול להיות קצין.

יואב, האם מופז היה רמטכ"ל גרוע יותר מדן שומרון, או ממוישה וחצי, או ממוטה גור או ברלב ? באמת, מה השטויות האלה על "המופזית" ?

צמצום יחידות וכו' אינה נגזרת מגחמה של רמטכ"ל כזה או אחר, יש כאן מהלך סדור (גם אם לא תמיד נכון) של מערכת שלמה, צבאית ומדינית, אשר אמורה לשקול את האיומים שבפתח ואת האיומים שנראים בעתיד. האבידות המעטות של צה"ל באירועי "גאות ושפל" היו בעקבות רכש נכון של מיגון אישי ומיגון מוצבים ועמדות, ההתכוננות של צה"ל לעתיד היתה נגזרת של הערכה נמוכה מאד למלחמה באופק יחד עם התכוננות למלחמה ארוכה בשטחים ("בעצימות נמוכה"), פיקוד צפון הוחלש ופיקוד דרום ומרכז חוזקו , ועוד ועוד.

הצמצום באימוני היחידות היה בעיקרו פועל יוצא של 3 מגמות שלובות - התכנון וההסתמכות על אש מנגד וחה"א, לפיכך פחות תקציב הלך לכוחות המתמרנים, בנוסף היתה סברה שלא נזדקק לצבא מילואים גדול כל-כך ולפיכך צומצמו יחידות מילואים וצומצמו האימונים, ובנוסף היה קיצוץ בתקציבו של צה"ל דבר שתרם גם הוא לצמצום האימונים ורכש הציוד.

! This is Sparta

תשמע אני לא יודע איפה אתה חי
אבל הצמצום בימי אימון היה נגזרת של שני דברים עיקריים:
1. התע"מ הממושך שלו נדרש צה"ל בשטחים.
2. השינויים שעברו על החברה הישראלית בכלל וכנגזרת צימצום ימי מילואים ומספר העוסקים במלאכה.
הדבר היחידי שבוצע נכון הייתה ההתכוננות לגאות ושפל - ואת זה לא עשה מופז עשה עוזי דיין.
ולשני הפקטורים הנ"ל הייתה השפעה מכרעת על הכשרות בצבא וכפועל יוצא על מקצועיות.
מקצועיות חביבי מתחילה בכמותה על הראש, בחינוך, באיסוף תרמילים וכולי.
בקשר לשאלה שלך על מופז - הרשה לי לא להגיב.

מופז הלך בעיניים עצומות רק לקראת עימות עם הפלסתינאים. הוא הפנה תקציבים שיועדו לאימוני מילואים לטובת דברים אחרים, והתווה את הניוון המכוון של מערך המילואים. זוהי מורשתו הבלעדית!
את התוצאה של הראיה הזו לטווח קצר קצרנו במלחמה...

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

לא להסיק מסקנות נמהרות ומוטעות מדו"ח קשה ככל שיהיה .
שירעננו את זכרונם ויזכרו :
מי פתח את מלחמת העולם הראשונה וכיצד הסתימה
מי פתח את מלחמת העולם השניה וכיצד הסתימה
מי הטביע את הצי האמריקאי בפרל הרבור ומה היה הסוף
מי פתח את מלחמת יום הכיפורים וכיצד הסתימה

ועוד דוגמאות למכביר .

כנראה שהדמוקרטיה יותר חזקה מאלו המנהיגים אותה .

האתר שלי :
http://sites.google.com/site/amotisrael/home

אני פשוט חייב-

איך נגמרה מלחמת וויאטנם
איך נגמרת המערכה בעיראק
איך נגמרה מלחמת העולם השנייה- הצבא האדום צועד לתוך ברלין (סטאלין הרי היה דמוקרט גדול)

ונצחונו של סטאלין לא מלמד שום דבר בהקשר של הטיעון לעיל, בהתחשב בכך שהוא נלחם מול דיקטטורה.

"במידה רבה, הודות למאמרי הארץ הוקמה ממשלת הליכוד הלאומי ונתמנה משה דיין כשר הבטחון. הארץ דרש תגובה צבאית על האיום המצרי שבועיים לפני המלחמה, ואף דרש את תפיסת הרמה הסורית ימים אחדים לפני הפעולה".
(הארץ מפרסם את עצמו, 22 ביוני 1967)


המדריך לשביל ישראל, מאת יגיל הנקין ויעקב סער. מהדורה רביעית, 2020
גלריית התמונות שלי

לא אמרתי שסטאלין ניצח את חסידי אומות העולם...

ולגבי המערכה בעיראק, תקרא למה שכתבתי ניחוש מבוסס :-P

ואני לתומי חשבתי שמלה”ע ה2 נסתיימה דווקה בכניעת יפאן הקיסרית לדמוקרטיה האמריקאית.
כמו כן נדמה לי שלהכנעת גרמניה הנאצית היו שותפות גם ארה”ב הנזכרת ובריטניה, גם היא דמוקרטיה (וגם קנדה כחלק מהאמפריה הבריטית ועוד רבים וטובים). גם, אם זכרוני אינו מטעני בעלות הברית המערביות כבשו שטח גדול הרבה יותר מגרמניה מכפי שעשו הסובייטים. כל כך גדול למעשה שבתמורה לחלקן בברלין נסוגו צבאות המערב מחלק מכיבושיהם על אדמת גרמניה לטובת הרוסים.

למה לא נוסיף לרשימה שלך איך ניגמר הכיבוש הסובייטי באפגאניסטאן?
ועם כבר אז מה בדבר סיום המלחמה הקרה?

יש הרבה הסברים לדוגמאות שהבאתי, (למשל שהגרמנים הפנו את מרבית ומיטב כוחותיהם ללחום בחזית המזרחית ושמול אויב אכזר במיוחד הם נאלצו להלחם ביתר נחישות) שיטת המימשל של המדינות המעורבות לא בהכרח היתה הגורם להצלחות או לכשלונות של מדינות אלו. רק באתי להדגים כמה שהטיעון שלך חלקי, סלקטיבי, ושיטחי וככזה מופרך מיסודו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי עמי60 כנראה שהדמוקרטיה יותר חזקה מאלו המנהיגים אותה .

השאיפה לחיות בבטחה ולהגן על המשפחה .... זה מה שמנצח, ולא הדמוקרטיה.

! This is Sparta

לא חייבים לזלזל- אני חושב שלטווח ארוך ותחת איום, דמוקרטיה לוחמת טוב מדיקטטורה. יש יתרון בסיסי ליכולת להזיז מנהיג שכבר אינו מתאים.
אבל כן, בישראל תחושת האיום חזקה דיה כדי שאת ניצחונותינו יכולנו להשיג גם תחת דיקטטור.

אני לא מזלזל, אני מפריד בין שני רעיונות.

במדינות שבהן יש היסטוריה של משטרים דמוקרטיים, גם אם יעלה לשלטון מנהיג גרוע העם עדיין ידע להשיב את הדמוקרטיה על כנה. במדינות ללא היסטוריה כזו (ע"ע רוסיה לדוג') גם כאשר מגיעה תקופה דמוקרטית היא לאו דווקא "תתפוס".

לגבי צבאות, צבא הוא צבא ומראש הוא איננו מסגרת דמוקרטית. צבאה של ספרטה ניצח את צבאה של אתונה (אם הדמוקרטיה). צבאו של היטלר הפסיד לצבאו של סטלין, והצבא היפני דרס את דרום מזרח אסיה. ההפסדים והנצחונות של צבאות לא היו בהכרח שונים לו עמד מאחוריהם משטר דמוקרטי.

ולגבי מדינות, אני לא בטוח שלאורך זמן ותחת איום דמוקרטיה תילחם טוב יותר מדיקטטורה, זה מאד תלוי באוכלוסיה עצמה, סטלינגרד לא נפלה בזכות "המישטר הדמוקרטי" הרוסי ? אני חושב שכאשר מדובר במלחמה על הבית ממש, הצבא הטוב יותר ינצח, ולא הדמוקרטיה הטובה יותר.

! This is Sparta

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צנחן1 אני חושב שכאשר מדובר במלחמה על הבית ממש, הצבא הטוב יותר ינצח,

ואתה יודע שאיכות הצבא היא קודם איכות אנשיו מן המפקדים ועד לחיילים ואחר כך איכות ציודו ובשני התחומים יש לדמוקרטיות בד”כ ייתרון שכן כתוצאה מכלכלה חזקה יותר האוכלוסיה שלהן זוכה לבריאות, השכלה ואפילו תזונה טובות יותר והמשק החזק שלהן מאפשר לצייד את הצבא במערכות משובחות יותר. במקרה של צבא מודרני לאוכלוסיה משכילה גם יתרון בתפעול מערכות נשק מתוחכמות.
דמקרטיות חזקות יותר לא כי הן מוסריות או צודקות יותר (למרות שבד”כ זה אכן המקרה) אלה כי הן הצליחו לבנות חברה חזקה יותר ובסופו של דבר הצבא יהיה חזק כמו החברה ממנה יצא.

שוב, בוא נפריד.

דמוקרטיה היא צורת המשטר העדיפה עלי, ואני מניח שגם אליך, זה לא קשור בימשרין לצבא של אותה דמוקרטיה או לעובדה שהיסטורית שלטונות מונרכיים מחזיקים בשיאי "השלטון הארוך ביותר".

לגבי צבאות, ברוב הדיקטטורות מצבו של הצבא הוא טוב בהרבה מזה של האזרח ברחוב, מהסיבה הפשוטה שהשליט צריך לשמור על צבא חזק על מנת להתקיים.

! This is Sparta

ציטוט:

במקור נכתב על ידי צנחן1 . לגבי צבאות, צבא הוא צבא ומראש הוא איננו מסגרת דמוקרטית. צבאה של ספרטה ניצח את צבאה של אתונה (אם הדמוקרטיה). .

נכון שצבאה של ספרה ניצח את אתונה, אך צריך לשים לב לפרט אחד קטן לזכות הדמוקרטיה: אתונה חזרה למשטר הדמוקרטי למרות שלוש תבוסות, בעוד לספרטה, שהתבססה על התפיסה שצבאה בלתי מנוצח, הספיקה תבוסה אחת (בתביי) כדי לנפץ את המיתוס, להתפרק ולחזור לימים שלפני המיליטריזציה.

I think, therefore I am. I think

הוויטקונג וה-NVA קצת יחלקו עליך בנושא הזה.

כל עוד שולטים בצבא בוגרי "דרבי" ו-"לטביה" למיניהם זה יהיה הפרצוף שלו.
המסקנות כל כך ברורות, כך שמי שקצת מכיר מה קורה היום בצבא מבפנים (חברים, ילדים, אחיינים וכד')
לא צריך את וינוגרד.
מי שחי בתוך המערכת וטרם התקרנף יודע בוודאות את האמת (מדהים איך כל הגנרלים "מגלים את האור" ברגע שפשטו את מדיהם- כנראה חלונות מכוניות השרד שלהם מסננות את האור הזה).