שלום לכל חברי הפורום,

שמי עופר ואני חייל מתנדב בעל פרופיל 30 רפואי, משרת בחמ"ן בבסיס פתוח באיזור המרכז ושואף לקורס קצינים.

אני מעל שנה בצה"ל, התנדבתי לצה"ל לשלוש שנים מתוך רצון לתרום את חלקי ולמדינה בתקווה שאוכל לקבל תפקיד ההולם את כישורי (ויש לי) ובתקווה לתרום ככל האפשר. לצערי קיבלתי תפקיד שאני לא מוצא את עצמי בו, ושהוא לא מאפשר לכישורי לבוא לידי ביטוי. לא שהתפקיד קטן מידי אלא שאני פשוט שואף לסוג אחר של פעילות.
פניתי למפקדיי במספר בקשות לקידום לקק"צ אך הם דוחים אותי בלך ושוב במשך למעלה משנה.. בכל פעם יש להם תירוץ אחר "למה לא עכשיו".. הם אינם מאפשרים לתת לי לצאת לקורס זה או לכל קורס אחר באמרם שטוב להם ונוח להם במה שאני עוסק כרגע ביחידה ולמטרותיהם תפקידי מספק..כדוגמא לגישתם, אספר שבתחילה אמרו שהבעיה רפואית ,ודרשו אישורים רפואיים על התאמתי לנ"ל.. לאחר שהבאתי אישור(ממומחה בתחום הליקוי הרפואי שלי) אישור שאומר שלמעשה אין לי כל מגבלה - סרבו אפילו להסתכל בזה..
יש לי רקורד של הצלחות בטרם צבא, וכלל וכלל לא הצטרפתי לצה"ל מתוך ריקנות , למעשה גם כיום אני משקיע הרבה מאד גם בתפקיד אליו הוצבתי ואני עושה זאת בכל הרצינות, אך העובדה שמרגע שמפקדי עמדו על כך שיש לי רצונות נוספים בתחום הצבאי-פיקודי החל מאותו רגע מתנהגים אלי כאילו שעושים לי טובה או משהו כזה ושאני צריך להיות אסיר תודה בכלל על שהותי/שירותי בצה"ל(תודה,תודה,תודה,תודה...) , נראה לי שמפקדי במקום להתייחס עניינית לבקשתי עושים ככל יכולתם להצר על צעדי וכמובן שאינם מאפשרים לי להגיע אליהם בצורה הוגנת בכדי שאוכל לטעון טענותי וכדומה. אני לא מאמין שיש להם משהו אישי נגדי אלא שהם כמערכת גדולה וכבדה עסוקים יותר בשקט התעשייתי של היחידה ובכסת"ח העצמי שלהם..מפקדי אינם מוכנים להתמודד איתי ולומר מה עלי לשפר לדעתם כדי לצאת לקורס,או בכלל מה הסיבה שאינם ממליצים עלי, וזאת למרות שכל הזמן הם טוענים בתוקף שהם דווקא מרוצים ממני..
האם מישהו יכול ומוכן להסביר לי איך להתנהג עם המערכת המנכרת ומנוכרת הזו, שכבר שכחה מזמן מה זה מוטיבציה צבאית, שכחו מה זה רצון להעיז ולא להיות ראש קטן, שכחו מה זה לא להיות איש איש וכסת"חו.. כאשר אני בוחן את המצב, אינני מצליח להבין בכל הכנות את הסיטואציה הזאת שבה המערכת עושה הכל לסחוט אותי רגשית ולהתיש אותי, רק כי העזתי לשאוף לקצת יותר גבוה ממה שמישהו יעד אותי מלכתחילה?!
בינתיים לא איבדתי עדיין את המוטיבציה, אולם אני בתחושה קשה מזה זמן רב, תחושה שמפקדי שאני אמור לתת בהם אמון וכל המערכת המייצגת את צה"ל מנסים לסחוט אותי רגשית ולהוריד ולהקטין ולהתיש אותי, ואפילו אם יגרמו לחייל להתייאש משאיפותיו הצבאיות הלגיטימית, העיקר שישארו ביחס אטום כלפי חייל שלהם למען הכסת"ח של עצמם.

אודה לכם/ן אם תוכלו להשיב למכתבי.

מה שכתבת פה, תכתוב את זה על נייר ותראה את זה למפקדים שלך...
אם הם בני אדם, הם יתנו לך.