נראה לי שזה המקום לכתוב איזה משהו קטן...
היום הלכתי למיוני קצונה, דבר שמאוד רציתי וסוף סוף קיבלתי בסוף היום אני מדבר עם אבא שלי והוא מודיע
לי שסבא שלי נפטר. תכלס בעיני רבים סבא זה אולי לא נשמע כאילו זה כזה נורא כי זה לא קרבה ראשונה והכל, אבל אצלי זה שונה.. סבא שלי היה ממש גם כמו אבא הוא תמיד רצה שאצליח תמיד דאג תמיד ידע לפרגן ולהעיר הערות ביקורתיות... לפני חודש בערך הוא אושפז ואחרי זה חזר הבייתה לשבועים עד שהיום הוא נפטר...
אין לי מה להוסיף כל כך... אני ממש יתגעגע לבן אדם הזה ולבדיחות השנונות שלו...

לא יודע למה כתבתי את זה, אולי כי אני לא כל כך אוהב להיות "חלש" בקרב המשפחה וכאן יש לי אפשרות לפרוק קצת...

מחשבות קריאייטיביות - רן פינקלשטיין
http://copies2011.blogspot.com/

יהי זכרו ברוך.
אני בטוח שהוא גאה בך.

רני מתוק שלי,
אני מצטערת לשמוע שזה מה שקרה,
אני באמת בטוחה שהוא מסתכל עליך ממקום טוב יותר ומוריד בפניך את הכובע,
וגאה בך מאוד,
אחרי כל הנפילות בקורסים שהיו לך הגיע הזמן שיקרה לך משהו טוב,
'סוף זו תמיד התחלה של משהו חדש'
משפט חרוש וישן, אך תחשוב על זה שאם סבא היה צריך ללכת כנראה שצריכים אותו במקום אחר,
לאבד מישהו קרוב זה קשה, קשה מאוד,
אך אתה יכול באמת לראות כמה הוא יכול להתגאות בך על כל מה שהצבא הביא לך ואיך שהתמודדת יפה מאוד עם הכל!
אני אישית מעריצה אותך ואתה יודע את זה!
שלך תמיד לכל אשר תצטרך!
ים.

"...אני עבד לחכמה שלך- ואין בך כלום שפוי..."

אני ממש מצטערת בשבילך.
לי לא ממש יצא להכיר את סבא שלי, ואני ממש מצטערת על זה. (גם לא ממש יצא לי לחוות אובדן ברמה קשה, ככה שאולי קשה לי יותר להבין).
אבל לפחות תשמח שהייתה לך הזדמנות להכיר אותו, ושהוא אהב אותך.

Ze blog | KozlikArt

פטירה של סבא לא אמורה להיות פחות כואבת.. עזוב מה שאומרים. זה כואב אותו הדבר והגעגוע אותו געגוע.

אין מה לעשות, אי אפשר להלחם בגעגוע פשוט צריך לקבל אותו, רק להזהר לא להתמכר אליו יותר מדי. אין טעם בלחיות בעבר, זה לא יועיל או ישפר את המצב ולהמשיך הלאה לא פוגע בזיכרון. געגוע זה רגש טוב, זה אומר שהייתה אהבה.

תרים את הראש, תתקדם בחיים שלך. לפי מה שכתבת, זה מה שהוא רצה. אל תחשוב על זה שהוא אינו, תחשוב על מה שהיה לכם. על מה שהספקתם לעשות, על מה שדיברתם. אתה יכול להסתכל על זה ככה: 18 שנים בילית בחברת האדם הנפלא הזה, 18 שנים שהיו ולא ילקחו.

אל תשקע יותר מדי בעצבות, תתבונן בה, אבל אל תשתהה יותר מדי. תמשיך הלאה ותעשה אותו גאה

ואנחנו כאן, אתה מוזמן תמיד

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

פשוט באופן אוטומטי עולה לך לראש "וואי אם רק הייתי יודע הייתי מדבר איתו יותר נפגש איתו יותר"..
אבל זה בסדר האמת היא שאני לוקח את זה ממש בסדר, אפשר להגיד שהייתי "מוכן" כי הוא כבר היה די זקן (82) ולאחרונה אושפז וכאלה.. הכל אצלו היה דפוק חוץ מהראש הוא לא היה מוכן ללכת למעלה..

מה שכן אני שמח שהוא ידע לפחות שאני הולך למיוני קצונה.. הוא רצה שאני אצא לזה..

מחשבות קריאייטיביות - רן פינקלשטיין
http://copies2011.blogspot.com/

כן, מכירה את התחושות האלה טוב מאוד. עד כמה שקשה לראות בן אדם שאוהבים בבית חולים, זה מקל מעט על ההשלמה >או מכין אותך יותר ונותן לך זמן לעכל<

טוב, הוא חי חיים מלאים. והעיקר שהראש היה צלול, יש כאלה שגם זה לא.

תמשיך לשמור על הגישה הזאת

לילה טוב..

"אני פחדתי ממפלצת.. אז חשבתי על פיצה. ומיץ."

מחשבות קריאייטיביות - רן פינקלשטיין
http://copies2011.blogspot.com/