המחזאי שמואל הספרי מחזיר לאחר 22 שנה את ההצגה תשמ"ד, העוסקת בחורבן הבית, ומזהיר:




[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/4_3_2005/images/koteret_hasafri.gif]

על תסריט ההתנתקות: "אני רואה נשים וילדים מתבצרים עם חומרי נפץ. יהיו הרוגים גם מקרב החיילים וגם מקרב המתנחלים"
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/4_3_2005/images/ro.gif]
על ההסתה נגד ראש הממשלה: "כששרון בנה התנחלויות הוא היה משיח בן יוסף. עכשיו מבחינתם הוא על תקן השטן"
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/4_3_2005/images/ro.gif]
על המתנחלים שיפונו: "זה יהיה ציבור פגוע, מאשים, שחי בתחושה שנעשה לו עוול. הם ייצרו מוקדי תסיסה שלא יכבו שנים"
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/4_3_2005/images/ro.gif]
על הישראליות: "אנחנו במאניה-דיפרסיה, נעים בין אופוריה לדיכאון נורא"
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/4_3_2005/images/ro.gif]
ועל רעייתו, השחקנית חנה אזולאי: "אתה מצפה שאחרי כל כך הרבה שנים ביחד דברים יירגעו, שהלהט ידעך, אבל אני לא יודע מה יהיה איתנו עוד חמש דקות"
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/4_3_2005/images/ro.gif]
הריאליטי של שמואל הספרי


מאת: תחייה ברק
צילומים: ריאן

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/4_3_2005/images/hasfari.jpg]

שמואל הספרי, השבוע. "הטירוף הישראלי הוא 'עושים לי, פגעו בי, נקרע את כולם'. למה? כי מגיע לנו, כי עשו לנו שואה"

זה קרה באמצע שנות ה-70, כשהנרי קיסינג'ר הגיע ארצה כמתווך אזורי. המחזאי שמוליק הספרי, האיש שמאחורי "קידוש", "שבעה" ו"מילאנו", אז פעיל ימין קיצוני בן 17, נמנה עם אלה שארגנו לו קבלת פנים. "הוא בא להתארח בקינג דיוויד", נזכר הספרי. "אז התארגנו אני ושני חברים עם מערכת רמקולים על גג של מוסך סמוך, ולא נתנו לו לישון כל הלילה. בספר שקיסינג'ר הוציא מאוחר יותר הוא סיפר שהוא התקשר לגולדה ואמר לה שאם לא מפסיקים עם ההפרעות, הוא מסיים את השליחות וחוזר לארה"ב".
ואיך בדיוק התחברת לימין?
"היתה לי אנרגיה פוליטית סוערת, ואפילו לא ידעתי שיש בכלל דבר כזה שמאל. מצאתי את עצמי בכל מיני חבורות 'חסמב"ה', שכתבו גרפיטי של סיסמאות לאומיות. כשהייתי פעיל בתנועת בית"ר ארגנתי עלייה חשאית של 50 חבר'ה להר הבית, למרות האיסור. כשנכנסנו להר הורדנו את הבגדים העליונים ונשארנו בחולצות של בית"ר. כמובן שהמשטרה עצרה אותנו במהירות. בקיצור - אני מכיר את הנפשות הפועלות, אני יודע איך זה עובד ומה קורה בפנים. ואני עכשיו אומר בפירוש שכל מי שרוצה לפוצץ מסגדים או להתנקש בחיים של מישהו אחר יכול לעשות את זה בלי שום בעיה".
אתה חושב שהמתנחלים ישברו את החוקים?
"תקשיבי מה הם אומרים: הם אומרים אנחנו בתוך מהלך אלוהי, ואין לנו רשות לעצור את ההצגה. אין לנו רשות לעצור את התנהלות התסריט. כל מי שמפריע, נסיר אותו מהדרך. רבין הפריע אז הוא הוסר מהדרך, עכשיו מאיימים על שרון".

"אני מרגיש סכנה גדולה"
22 שנה לאחר שהועלה לראשונה, חוזר "תשמ"ד", המחזה הטעון שכתב הספרי ב-1982, להבימה עקב מה שנראה כמו אקטואליות והתנבאות יוצאת דופן מצד המחבר. כשעלה המחזה לראשונה, במסגרת פסטיבל עכו, הגיש המחזה לצופים תחזית אפוקליפטית של מה שעלול להתרחש בעתיד של אז. אבל תשמ"ד באה והלכה, העולם לא נשמד ושום קטסטרופה לא קרתה. התחזית האפלה של הספרי נאלצה, אם כן, להמתין 22 שנים נוספות לפני שהוחלט לאוורר אותה על הבמה לרגל תוכנית ההתנתקות הממשמשת ובאה.
המחזה "תשמ"ד" הוא סיפור התבצרותם של ארבעה אנשים ותינוק במרתף עמוס חומרי נפץ בלב השומרון, ערב תשעה באב, ערב פינוי. עלמה (במקור חנה אזולאי וכעת ריקי בליך) מייצגת את המגזר הדתי-לאומי, לייבו (אז נדב בן יהודה והיום דליק ווליניץ) הוא המושבניק החילוני שמאמין בדבקות בארץ ישראל השלמה, נחמן (אז שלמה טולדו והיום טל מוסרי) הוא הצעיר החרדי התמים אך הבוער בלהט דתי, ויעקב (אז והיום יגאל נאור) הוא החוזר בתשובה התמהוני. בגירסה המקורית המחזה מסתיים בעלמה השואלת "לפוצץ?" ונותרת ללא תשובה. גירסת 2005 חד משמעית. יש פיצוץ.
"אני מרגיש סכנה גדולה מתקרבת ואני לא מצליח לישון בלילות. זה לא מניח לי", מסביר הספרי השבוע. "זמן קצר אחרי שהמחזה עלה לראשונה נחשפה המחתרת היהודית שאיימה לפוצץ את הר הבית. עכשיו, בתיאטרון אני מראה תרחיש אימים מתוך תקווה שבמציאות זה לא ייגמר כך".
יהיו מתנחלים שיפוצצו?
"תקשיבו למה שהם אומרים. החשש הוא אמיתי ואני מתריע עליו כבר הרבה זמן. להתבצר עם בלוני גז, את זה לא אני המצאתי. כבר בפינוי ימית הכריזו על המקום כ'עיר הקודש' והיו כאלה שהתבצרו. החילונים לא מבינים את השפה של הציבור הדתי-לאומי, שרואה ביישוב הארץ מהלך אלוהי, כזה שלאף אחד אין רשות לעצור. קנאות דתית זו תופעה ידועה בהיסטוריה שלנו. בגלל קנאים נחרבה ירושלים".
ומה יקרה ביום פקודה?
"יהיו תקריות אלימות. אצל המתנחלים יש חומרי נפץ בלי סוף, ובפירוש אני רואה אותם מאיימים על הצבא בבתים ממולכדים. אני רואה נשים וילדים מתבצרים עם חומרי נפץ. יהיו הרוגים גם מקרב החיילים וגם מקרב המתנחלים. אני רוצה להזכיר לך שברוך גולדשטיין היה מאלה שהחלו את תופעת השהידים. הוא הלך לרצוח בידיעה שהוא הולך למות. גם בגוש קטיף יש מי שמוכן לאבד את עצמו כדי להשיג מטרה. ומי שלא יתאבד, יעבור משבר אמוני מאוד חזק".

כלומר?

"ברגע שאתה רואה את יישוב הארץ כרצון הקדוש ברוך הוא, ופתאום מתרחש פינוי, כנראה שגם הוא נעשה ברצון אלוהים. לאדם דתי תהיה בעיית אמון קשה, בסדר גודל של שואה. השאלות נוסח 'איפה היה אלוהים?' יעלו גם הפעם. המשבר הזה ייצור מצב שיהיו כאלה שיהגרו לחו"ל כמו שחזה ישעיהו ליבוביץ' ויהיו כאלה שיתכנסו לתוך הקו הירוק. זה יהיה ציבור פגוע, מאשים, שחי בתחושה שנעשה לו עוול. הם יהיו אופוזיציה בחברה הישראלית, כי הרסו להם את מלכות ישראל. אני בהחלט רואה איך הם ייצרו מוקדי תסיסה שלא יכבו במשך הרבה שנים. כמו הגרמנים שאחרי מלחמת העולם הראשונה האשימו את היהודים בתבוסה, או הצרפתים שחזרו הביתה מאלג'יר אחרי שחרורה ולא הפסיקו להאשים את השלטון הצרפתי".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/4_3_2005/images/hasfari_1.jpg]

מתוך ההצגה תשמ"ד
צילום: אלון ג'ראר

אתה מייחס לחלק מהמתנחלים מצב תודעה מאוד קיצוני.
"לדעתי, אריאל שרון צריך ללמוד את תורתו של הרב קוק. זו התורה שמאחורי כל מה שעומד להתחולל עלינו בתקופה הקרובה. חלק מהמתנחלים הדתיים רואים רצף היסטורי וקשר אלוקי בין מצוות יישוב הארץ למה שהם רואים כ'נס מלחמת ששת הימים ותוצאותיה'. רבים מהם מאמינים שמה שקורה עכשיו זה רמז לכך שהקץ מתקרב ושאוטוטו מגיע המשיח ואיתו חזון אחרית הימים. המסר החבוי הוא שמי שמפריע לזה צריך לכאורה להזיז אותו. לציבור דתי גדול יש שפה משיחית שאינה מובנת לציבור החילוני".
לדעתך שרון בסכנה?
"בוודאי. בעיני רבים בציבור הדתי-לאומי שרון נתפס עכשיו כמי שעומד לכלות את הדת היהודית. הם בפירוש מרגישים שעומדים להעביר אותם על דתם. וכשמתנחלים אומרים ששרון שולח לפנות אותם וזה כמו שואה, צריך לעשות את המשוואה: אם הפינוי זה כמו שואה, אז מי הוורמאכט? - הצבא! ומי זה היטלר? - שרון! ומה כמובן צריך לעשות בהיטלר? - להרוג אותו.
"כשמישהו אומר את הדברים האלה על הבמה, הוא מדבר לציבור דתי שמבין אותו. וכשהוא קושר את שרון להיטלר ולהמן הרשע, הקהל מבין שמדובר במי שצריך לאבד מן העולם. הציבור החילוני פשוט לא מבין את זה. כל זמן ששרון בנה התנחלויות הוא היה משיח בן יוסף. עכשיו מבחינתם הוא על תקן השטן. מתירים את דמו של שרון באופן הברור ביותר, כולל כמה רבנים שבעתיד בטח יגידו שלא היתה שום הסתה. זו הסיבה העיקרית לכך שהחלטנו להחזיר את ההצגה לבמות".
בשביל לתרגם לחילונים את המסר?
"בהחלט. אני רוצה שהצופים יקבלו הלם מההצגה. אני רוצה שיום למחרת, כשהם ישמעו מתנחלים אומרים את הטקסטים המשיחיים האלה בעצמם, הם יבינו מה זה אומר ולאן זה יכול להוביל. בינתיים כולם חושבים שמדובר רק בחקלאים חביבים מגוש קטיף, אבל אותי אי אפשר להוליך שולל".

"בשביל חנה התגרשתי"
הספרי (50) נולד להורים ניצולי שואה, וגדל בשכונה בבני ברק על גבול רמת גן. הבית היה מתון מבחינה פוליטית. לתיאטרון הגיע במקרה, אחרי שהיה במסלול ישיר לדוקטורט בפילוסופיה יהודית וקבלה. הצגה על המיתולוגיה היוונית גרמה לו לעזוב תוך יום ולחפש חוג לתיאטרון. "כשעברתי אצל אמא שלי לספר לה על השינוי הגדול", הוא מספר, "היא אמרה: 'אני רוצה לתת לך ברכת אם - הלוואי שתיכשל'. כשהתחלתי ללמוד בחוג היו לי קשיים איומים. הייתי עדיין חובש כיפה ולא הבנתי מה קורה סביבי, על מה כולם מדברים. היו לי ספקות אם זה המקום בשבילי".
הספרי, שהתחתן לראשונה ב-79', החל לכתוב ולביים באמצע השנה השנייה ללימודיו. באחת ההפקות הכיר את חנה אזולאי, סטודנטית למשחק. "בשביל חנה התגרשתי", הוא מספר. "ראיתי אותה במסדרונות של החוג ונדלקתי. אני זוכר שבמסיבת פורים הסתכלתי עליה רוקדת, אבל יצא לנו לשוחח ממש רק כמה חודשים לאחר מכן. היא השתתפה בהצגה שלי בשם 'חופה שחורה' והשאר הוא היסטוריה".
לשמואל וחנה, שנשואים 23 שנה, שלושה ילדים: אריה בן ה-18, שכותב ומנגן בלהקת רוק; והתאומים יאיר ואבשלום בני ה-13. "אנחנו בית כותב", הוא מספר. "גם התאומים כותבים ומפרסמים את השירים שלהם באתר שירה באינטרנט. אני בגילם כתבתי שירים במחברת עם מנעול והחבאתי אותה במקום מסתור, אבל הם דווקא באים ומראים".
גם אתה וגם חנה נחשבים לדעתניים. איך זה לשתף פעולה בבית ועל הבמה מדי יום?
"אצלנו המלה 'שגרה' לא מוכרת. כל יום אנחנו מתחילים מחדש ואין לי מושג מה תהיה הדעה של חנה על כל מיני דברים.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/4_3_2005/images/chana_azulai.jpg]

חנה אזולאי הספרי
צילום: אלדד רפאלי

אתה מצפה שאחרי כל כך הרבה שנים ביחד דברים יירגעו, שהלהט ידעך ושתדע מה קורה מחר בבוקר, אבל - אולי בגלל האופי של שנינו ואולי בגלל המקצוע - אני לא יודע מה יהיה איתנו עוד חמש דקות. יש בינינו ויכוחים אידיאולוגיים עד לב השמים בכל מיני נושאים. גם השכנים כבר בקיאים בפרטים".

איפה אתה נמצא בסקאלה שבין דתי לחילוני?
"אני בעיקר יהודי, אבל אני מרגיש נפלא גם בחילוניות. וכשאני אומר 'נפלא' אני כולל בזה גם את הקונפליקטים הענקיים שאני מתמודד איתם. להכריח את הילד לצום ביום כיפור או לא להכריח? לספר לו עד כמה אמונתי קטנה או להסתיר? חשוב לי לצייד את הילדים בכמה שיותר יהדות. שהם יגיעו לבית הכנסת, שהם יידעו לפתוח סידור. כל שבת בבוקר אני גם לומד איתם פרשת השבוע ופרקי אבות, וזה לא מונע מאיתנו ללכת אחר כך לבלומפילד".

"הלכתי בעיניים פקוחות לכלא"
הכיפה על ראשו של הספרי נשארה עד גיל מבוגר יחסית. היא היתה שם גם כשהחל ללמוד בחוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב ולמעשה נשרה משם רק לקראת סוף שנות ה-80. "לא הורדתי את הכיפה, היא פשוט נפלה", הוא מסביר. "חיכיתי המון זמן. היו לי תקופות דבקות וחרדיות. מצד שני, מגיל 13 שמעתי בשבת 'שירים ושערים' מתחת לכרית. כשהייתי בן 18 אבי נפטר והרגשתי שאני חייב להישאר דתי בשבילו. וחוץ מזה, דווקא בגלל שכנער הרגשתי נרדף בשל הכיפה, האקט של ההורדה נתפס בעיני כחולשה. הורדתי אותה מהראש בערך בזמן שגוש אמונים הגיע לשיא הפופולריות שלו".

ואולי זה הרקע הדתי שגורם להספרי להאמין שרבים בקרב הציבור הדתי-לאומי רואים בציבור החילוני מכשיר שנועד להקים את המדינה ואת הצבא ושעכשיו תפקידו תם. "כמו שאמר עמוס עוז, הציונות הדתית החליטה לעבור מהקרון האחורי לקטר ולהנהיג את המדינה".

ומה רע בזה?
"אני רואה מה קורה כשהם מנהיגים. 80-70 מיליארד הלכו בשנים האחרונות להתיישבות ביש"ע. בכסף הזה יכולנו להביא כל ילד במדינת ישראל להישגים הכי גבוהים שאפשר. שלא לדבר על כל המלחמות שההתנחלויות הביאו עלינו. ישראל הושחתה בגלל הכיבוש. נטשנו את ערכי העבודה ושיעבדנו את העם הפלסטיני להיות עם עבדים שלנו. וכשהתחילה האינתיפאדה ולא יכולנו להשתמש יותר בפועלים הפלסטינים, ייבאנו את הפועלים הזרים. מלחמת ששת הימים הפכה אותנו לעם אחר".
סיבוב הפרסה האידיאולוגי של הספרי התרחש מעט אחרי שחרורו מהצבא, לקראת סוף שנות ה-70. "עשיתי מילואים ביריחו", הוא נזכר, "והיינו בפטרול בכיכר העיר. החלטתי לקנות גרעינים באיזו חנות, ובזמן שעמדתי שם, עם הנשק וחגור, הצצתי החוצה וראיתי את השריונית הענקית שלנו, שבתוכה יושבים החיילים. פתאום הרגשתי כמו חייל גרמני בשטח כבוש, לא נראינו אחרת. עם נשק וקסדות, כשמסביב משוטטים חתולים וילדים משחקים. אמרתי לעצמי: 'אלוהים אדירים, זה אני? אלה החברים שלי? מה אנחנו עושים פה לכל הרוחות? אנחנו צבא כיבוש ולא צבא שחרור'. שם זה נגמר. נורא פשוט".
מלחמת לבנון זימנה את המילואימניק הצעיר לשירות פעיל של ממש, כאיש חיל השריון. אבל הספרי, שהלך עם שינוי הפרדיגמה שלו עד הסוף, הודיע על סירובו להילחם בלבנון. "יכולתי להשתמט אבל בחרתי להתעמת עם זה. בעקבות כך נשלחתי למאסר ועשיתי עבודות בזויות. יום אחד המפקד קרא לי לחדר והראה לי ידיעה על נסיגת צה"ל מלבנון. ככה יצא שהייתי הסרבן האחרון של לבנון".
לא היתה לך בעיה לסרב?
"הלכתי בעיניים פקוחות לכלא. אין לי בעיה שכל מי שלא רוצה למלא את חובתו ילך לבית סוהר. כך נהוג בחברה דמוקרטית. אני לא התחמקתי, הודעתי שאני לא רוצה לשרת ונכנסתי לכלא. היה חשוב לי להעביר מסר בנקודה הזו והעברתי. אני גם לחלוטין מקבל את הסרבנות הימנית".
יש הבדל בין סרבנות ימנית לסרבנות שמאלנית?
"מעבר לוויכוח אם לגיטימי שיהיו סרבנים מימין ומשמאל, ואני אומר שלגיטימי, ברור שבעיני צודקת יותר סרבנותם של אלה שיוצאים נגד הכוח, הכיבוש, ההשתלטות על אחרים. בעיני זה יותר נכון ממי שאומר: 'לא, אני רוצה לשבת שם עם הרגל על הצוואר של 3.5 מיליון פלסטינים".

"כל דבר מזכיר לנו את השואה"
בשני העשורים האחרונים שלח הספרי שורשים עמוקים לאדמת התיאטרון הממסדי, אבל לצד ההצלחות ראה גם כשלונות קופתיים וקשיים אחרים. המחזה "נתניה", למשל, הוקפא בשל בעיות הפקה וזכויות יוצרים. אבל בשנתיים האחרונות הספרי מתאושש, בעיקר בזכות טרילוגיה ששני חלקיה הראשונים קוצרים הצלחה בקופות ובטורי הביקורת. זה התחיל עם "אשה, בעל, בית", המשיך עם "מילאנו" וכעת ממתין למחזה המסיים. הטרילוגיה היא סיפורה של הישראליוּת, בהומור שלא תמיד מכסה על פצעי הפיגועים, הבגידות, המאצ'ואיזם ושאר התחלואים מהם סובלת החברה.
"למרות ש'תשמ"ד' בועט ולא מנומס, ומצד שני 'מילאנו' עטוף בכל מיני עטיפות נחמדות והרבה כדורגל, שמתי לב שהם בעצם אותו המחזה", מספר היוצר. "בשני המחזות מדובר על אנשים שמרגישים שגנבו להם את הבית. ב'מילאנו', משחק הכדורגל שאמור להתקיים בארץ עובר לקפריסין בגלל פיגועים, וב'תשמ"ד' יש מלחמה כדי שלא יפנו אותם מהבית. ב'מילאנו' אחת הדמויות אומרת: 'בשביל מה אנחנו נלחמים מאה שנה אם אי אפשר לשחק כדורגל בבית?'".
מהי הישראליות בעיניך?
"אנחנו הישראלים מיטלטלים בין שני קטבים של מצב רוח. אנחנו במאניה-דיפרסיה, נעים בין אופוריה לייאוש ולדיכאון נורא. כשהקבוצה שלנו שמה גול אנחנו מלכי העולם. אם יש הפסד, זה חורבן. הטירוף הישראלי הוא 'עושים לי, פגעו בי, נקרע את כולם'. למה? כי מגיע לנו, כי עשו לנו שואה. כל הזמן השואה הזאת מהדהדת לנו בראש. כל דבר מזכיר לנו את השואה. ליהודי זה נורא אוטומטי שברגע שיש איזושהי סכנה ואתה רוצה להפחיד את זה שעומד מולך, אתה צועק לו שואה ומצייר צלבי קרס. אני מציע שנפסיק ללכת למוזיאונים ושנפסיק עם לימודי ההיסטוריה. בואו נהיה נורמליים, בואו ננגב חומוס עם שמן זית ונירגע".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/4_3_2005/images/hasfari_2.jpg]

הספרי. "החילונים לא מבינים את השפה של הציבור הדתי-לאומי"

אתה מצליח לנתק את החיים הפרטיים שלך ממה שקורה בחוץ, במדינת ישראל?

"דתיים מול חילונים, שמאלנים מול ימניים, ערבים מול יהודים - זו המציאות שסביבי. אני לא פסיכולוג ואני לא יודע מה מביא אותי כל הזמן למוקדי הקונפליקט במדינה, אבל בהיסטוריה הפרטית שלי נולדתי תשע שנים אחרי השואה, להורים ניצולי שואה. תקופת ההתבגרות שלי היתה בין מלחמת ששת הימים לשלום עם מצרים ב-77', הייתי דתי ועכשיו אני לא, אני אשכנזי שנשוי למזרחית, עשיתי הפגנה על הר הבית וישבתי בכלא על סרבנות לבנון. אני משער שאם לא הייתי בתיאטרון, הייתי היום פוליטיקאי".
נראה ממך פעם מחזה על שלוש רווקות בסוף שבוע?
"זה מעניין לי את התחת. כי בזמן שהן בסוף השבוע שלהן בבית מלון, חצי קילומטר משם מתכננים פיגוע, וראש הממשלה מחליט לבצע התנתקות, ואחת מהן היא מהימין והחבר שלה מהשמאל, וזאת אשכנזית והחבר שלה מזרחי. זו המדינה שאנחנו חיים בה ואת זה מעניין אותי לתאר. כל חיי עשיתי תיאטרון פוליטי שמדבר על מה שקורה סביבנו ולא על אגדות ופיות".
תגיד, מדוע המוות הוא מוטיב חוזר ביצירות שלך?
"סוקרטס כבר אמר שהמשימה שלנו היא להתכונן למוות. כל החיים אנחנו מתכוננים לרגע הזה. הייתי בן 18 כשאנשים יקרים לי הלכו לעולמם. דוד שלי, אבא שלי, מלחמת יום כיפור שלקחה לי חבר טוב, חברה שהתאבדה. אני חושב שאי אפשר לחיות בארץ הזו ולהתעלם מהמוות. גם אני לא מתעלם. אנחנו כאלה, חיים עם המתים כל הזמן. תראי בעצמך מה זה: הרב קוק, שמת כבר עשרות שנים, הולך לגזור את דיננו".

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/images/chadashot-arr.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/images/magazin-arr-left.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/images/tarbut-arr.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/images/sport-arr.gif]

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.tam.co.il/images/stam-arr.gif]

http://hydepark.hevre.co.il/hydepar...asp?forum_id=99

זה כמו למנות את בניזרי לפרשן לענייני שינוי, ואת ברוך מרזל כפרשן לענייני השמאל...

קיצוניות השמאל והימין לא באה מאותו מקום. סהרורי משמאל הוא סהרורי משמאל וסהרורי מימין הוא
סהרורי מימין. יש קווי דמיון (משיחיות, חוסר רצון להתפשר ובוז למציאות) - אבל עדיין כל אחד מהם מביא
מטען אחר לגמרי.

או יותר נכון קפץ מצד אחד לשני בלי לעבור באמצע. לדעתי, בפראפרזה על חתימה של מישהו פה בפורום - "הקיצונות היא בעיה נפשית, לא אידיאולוגיה". וחבל שאנחנו מקדישים ל-20% הקיצוניים 80% מתשומת הלב.