
01-04-2008, 20:42
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 3,819
|
|
אין שינאה לערבים, יש שינאה לאויב.
ניוטון אמר שלכל פעולה יש תגובה השווה לה בכוח והפוכה במגמה. האויב שונא ואני שונא אותו חזרה.
הנצרות מטיפה לאהבת האויב והגשת הלחי השניה. אף מדינה נוצרית מעולם לא פעלה לפי ההטפות האלו.
ואנחנו בכלל יהודים. לפיכך, שינאת האויב היא פעולה טבעית המניעה הגנה עצמית.
אני שונא כל מי שמגדיר עצמו כאויבי: קו-קלאקס-קלאן, ניאו-נאצים, קומוניסטים וג'יהדיסטים. המוצא האתני כמו ההגדרות הפוליטיות שלהם לא עינייני.
אלא, שהניאו נאצים חלשים, הקומוניסטים מובסים, והקלאן רחוקים ממני. נשארנו עם הערבים. אין זה אשמתי שאחוז כה גובה מהערבים שונאים אותנו. אני גם לא אחראי להיקף של ההסתה הגזענית האנטישמית באמצעי התקשורת המרכזיים בכל מדינות ערב, כולל אלו "הידידותיות" כמו מצריים וירדן. ואורי והפטריוט יכולים גם לומר לך מילה או שתיים על התקשורת הערבית בישראל.
זה גם אידיוטי לומר משהו כמו "אני שונא את כל אלו חוץ מהשמות הבאים". אני לא דפי זהב, ואני בטח לא הולך לחקור כל אחד על דעותיו הפוליטיות בין השעות האלו ביום הזה והזה, רק כדי להרגיש "מתקדם". הכללה היא צורת דיבור טבעית ולגיטימית.
האויב גזען, ושונא יהודים ללא הבחנה של גיל, מוצא או השקפה פוליטית. מספיק להיות יהודי כדי להיות שנוא ומפורק לחלקים בידי המון ברמאללה (עיר הבירה של "המתונים"). משום מה, זה תמיד תמיד עובר מתחת לרדאר של השמאל. וגם עם נקלט, אין הוא רואה בערבים אחראים על דעותיהם שלהם. שזו גזענות בפני עצמה.
_____________________________________
"כדי להכות באויב יש למלא את החיילים בחימה [על האויב]"
על החיילים להאמין בצדקת הטיעון למלחמה".
סון טסו - אומנות המלחמה
|