
25-03-2008, 20:12
|
|
|
|
חבר מתאריך: 03.08.02
הודעות: 5,023
|
|
|
אז בוא נחזור לעניינים יותר משעשעים כמו אשת המנהיג
בתגובה להודעה מספר 6 שנכתבה על ידי ori שמתחילה ב "ובתוך בעייה זו מככבת ההתנהלות הממשלתית: בין אופוריה להיסטריה..."
אשתו, איך לא [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif] מאת אבירמה גולן [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif] תגיות: שרה נתניהו, בנימין נתניהו [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif] הדיון בבזבוזיו של בנימין נתניהו לובש שוב אופי רכילותי המכוון למטרה אחת: אשתו. בפנטסיה הרכילותית הקבועה, הנסמכת על "מקורות יודעי דבר", מצטיירת שרה נתניהו כאשה בעייתית, המדיחה את בעלה לדבר עבירה.
מה לא פירשו הפרשנים על הקשר בין השניים: היא החתימה אותו על חוזה סודי, היא מגרשת אותו מהבית, היא מאיימת עליו, ואילו הוא, הפוליטיקאי החזק והקשוח, שבוי, נעבעך, בידיה, ולא מסוגל להשתחרר מלפיתתה. איזו דרך קלה לחמוק מן העניין האמיתי: חמדנותו משוללת העכבות של נתניהו בפרט, והנהנתנות גסת הלב, המנוכרת לציבור, של האלפיון העליון הפוליטי בכלל.
אמנם נתניהו חושף את תאוות הבצע שלו בפומבי וברעש, בעוד עמיתיו גורפים הון, רוכשים נדל"ן יוקרתי, זוללים וסובאים ומעשנים סיגרים יקרים בנימוס מיתמם, אך הוא, איש הציבור המתיימר לחזור לשלטון, אחראי למעשיו וראוי לביקורת. לא אשתו. בוודאי לא היחסים ביניהם. התירוץ כאילו היא "מתערבת בפוליטיקה" מגוחך.
שרה נתניהו לא לבד. ככל שהמנהיגות הדמוקרטית מפנה את מקומה למונרכיה יחצ"נית חדשה, וככל שגלריית המנהיגים מידלדלת, כך מתעצם העיסוק הרכילותי בנשים הצמודות לפוליטיקאים.
העיסוק בפרשת התפטרותו של מושל ניו יורק, אליוט ספיצר, התמקד באשה שגבתה הון בעבור שירותי המין ובחוזה השמן שתזכה בו לאיזה מסע פרסום. שכחו לדון בעיקר: בצביעותו של ספיצר, בהתחסדות הפוריטנית האמריקאית ובניתוק בין המפלגה הדמוקרטית, המתיימרת לדאוג לרווחת האזרחים יותר מיריבתה השמרנית, לבין הציבור. מכל הפרשה העלובה נשארו שתי תמונות - זו של הצעירה "המדיחה" בביקיני, וזו של האשה החוקית, שכרגיל ניצבה על הבמה ו"תמכה בבעלה" כמי שכפאה שד, בשם הערך הרמוס של "שלמות המשפחה".
תמונות ודיון ברמה דומה, ובטעם רע לא פחות, נשארו מן השנה הראשונה של שלטון סרקוזי בצרפת. הנשיא התזזיתי, שהבטיח רפורמות גורפות והקים ממשלה מרתקת, התמקד בנסיעות ראוותניות, במשבר גירושים ובהכרזה הנבובה ש"קרלה ואני - זה רציני".
העיתונות הצרפתית משתפת פעולה, לועסת לעייפה השוואות בין ברוני לססיליה, האשה הקודמת, ומנסה לפענח איך השפיעו על הנשיא, וזאת בזמן שבשטח יש משבר במערכות החינוך והבריאות, פיגור בתחום הטכנולוגיה לנוכח השוק העולמי, אזלת-יד בטיפול בגזענות והזנחה בפרברי המהגרים. בינתיים השמאל הרדום ניצח בבחירות לשלטון המקומי, ועדיין הבטן המתעגלת של ברוני מצטלמת הרבה יותר - כאחד התירוצים לירידת הנשיא בסקרים.
במעבר מימי הביניים החשוכים לעידן הנאורות נבהלו הגברים מהבלבול ומצאו לו תרופה: ציד מכשפות. בתחילת המאה ה-21 לא שורפים נשים ולא מטביעים אותן כדי לבדוק אם חטאו. במקום להתרכז בבעיות האמיתיות מעלים אותן על המוקד התקשורתי. [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/0.gif]
|