 |

25-04-2008, 18:56
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 17.10.06
הודעות: 448
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי G_Zhukov שמתחילה ב "מאמר על גנרל רופרט סמית וספרו The Utility of Force"
ציטוט:
הסירוב לא יכול היה לבוא בעיתוי אירוני יותר. בספטמבר 2006 מסר מו"ל ישראלי גדול וחשוב לגנרל הבריטי רופרט סמית, הודעה בנוסח "הספר שלך לא מתאים לציבור הישראלי". קשה להאמין כמה קוצר ראות היה בהודעה זו, שבאה כחודש לאחר סיום מלחמת לבנון השנייה.
אפשר, וזו כמובן רק השערה, שאם ספרו של הגנרל היה דווקא רואה אור בישראל ובמיוחד אם היו קוראים אותו אלופי המטה הכללי ושרים בממשלה, הם לא היו ששים לצאת למלחמה וזו היתה נמנעת או שתוצאותיה היו אחרות.
|
אם אלופי המטה הכללי ושרים בממשלה לא מסוגלים לקרוא ספר שלם באנגלית, אז לא צריך להתפלא שמלחמת לבנון השנייה נראתה כפי שהיא נראתה.
ציטוט:
|
לדבריו, השינוי החשוב ביותר שאנשי צבא רבים במערב (וכנראה גם בישראל) אינם מודעים לו, הוא שאופייה של המלחמה השתנה. הוא פותח את ספרו במשפט הפרובוקטיווי ש"המלחמה לא קיימת עוד". סמית טוען כי "כמובן שעימות, סכסוך ולחימה קיימים בכל העולם ונראים במיוחד בעיראק, באפגניסטאן, בקונגו או בשטחים הפלשתיניים ולמדינות יש עדיין כוחות מזוינים שהם משתמשים בהם כסמל של עוצמה. ובכל זאת, המלחמה כפי שהיא מוכרת באופן תודעתי, מלחמה כקרב בשדה מערכה בין אנשים למכונות, מלחמה כאירוע מכריע ביחסים בינלאומיים, מלחמה כזו אינה קיימת עוד".
|
למה גנרלים כל-כך אוהבים לקבוע אמיתות כל-כך נחרצות?
גם לאחר מלה"ע ה-I, הקונצנזוס בקהילה הצבאית היה שמלה"ע ה-II תראה כמוהה - מלחמת שוחות.
מה גם, שהגנרל חוטא בבעיה קשה, בעיית האינדוקציה. העובדה שרוב המלחמות שמתקיימות כיום על-פני הגלובוס הן מלחמות שמכונות "א-סימטריות", לא חורץ את דינן של מלחמות "קונבציונצליות" או "רגילות".
במשך 2000 שנה, עד ניוטון, העולם המדעי דגל בפיזיקה של אריסטו (אני מצטט מהספר לימוד התיכוני שלי בפיזיקה):
"המרחב על פי אריסטו הוא המקום הנתפס על ידי חומר, לא קיים מרחב בלי חומר. במילים אחרות לא קיים ריק.
אחת ההנחות הבסיסיות של אריסטו בקשר לתנועה היא שכל הגופים על פני הארץ (ליתר דיוק בעולם ש"מתחת" לירח) מורכבים ביחסים כאלה או אחרים, מארבעה יסודות: אוויר, אדמה, אש ומים. אריסטו הבחין שיש עצמים קלים יותר, ואחרים כבדים יותר. הוא ייחס את תכונת הכובד או הקלות של גוף ליחס בין כמויות היסודות השונים המרכיבים את הגוף. אדמה "טִבעה" שהיא כבדה, האש "טִבעה" שהיא קלה, ואילו המים והאוויר עומדים בין שני הקצוות.
אריסטו גרס שתנועתו "הטבעית" של גוף כבד היא מטה, ותנועתו "הטבעית" של גוף קל היא מעלה.
עשן מתמר אנכית מעלה כל עוד רוח אינה נושבת. ואילו אבן נופלת אנכית מטה לאחר שמרפים ממנה. על פי התפיסה של אריסטו התנועה "הטבעית" של גופים ארציים היא במסלול אנכי מעלה או אנכי מטה.
יש כמובן תנועות שחורגות מהתנועה "הטבעית". למשל חץ הנורה מקשת בכיוון אופקי נע לאורך מסלול מעוקם, אבן הקשורה לקצה חוט נעה לאורך מסלול מעגלי כאשר מסובבים את החוט. אבן הנזרקת כלפי מעלה נעה במסלול אנכי, אבל מעלה ולא בתנועתה "הטבעית" כלפי מטה. אריסטו כינה תנועות כאלה בשם תנועות "מאולצות", שהן מנוגדות לתנועתם "הטבעית" של הגופים, ואין להם קיום בלא כוח הפועל על הגופים ומאלץ אותם לנוע בצורה הנוגדת את "טבעם". אפשר להרים אבן כלפי מעלה, וכן לגרום לה לנוע בתנועה "מאולצת", אולם ברגע שמרפים ממנה האבן נופלת מטה בתנועתה "הטבעית".
...
כאן ניתן לראות דוגמה מושלמת למעגל הרמינויטי: מהי תנועה כלפי "מטה"? תנועתו "הטבעית" של גוף כבד. מהי תנועתו "הטבעית" של גוף כבד? כלפי מטה.
...
"המודל של אריסטו התקשה להסביר תנועות כגון זו של חץ הנורה מקשת. כל עוד מיתר הקשת דוחף את החץ - יש סיבה לתנועה, והיא מאולצת. אך מדוע החץ ממשיך לנוע כברת דרך נוספת לאחר הנתקותו ממיתר הקשת? התשובה של חסידי התיאוריה של אריסטו היתה: כאשר החץ מתקדם באוויר - הוא משאיר אחריו ריק. אך כיוון שלא יתכן מצב של ריק - אוויר פורץ לאיזור שהחץ פינה כתוצאה מהתקדמותו, וזרם אוויר זה הוא שדוחף את החץ קדימה.
תפיסת האימפטוס - ימי הביניים
ההסבר של אריסטו לתנועת החץ אינו תקף לתנועתו של סביבון: לאחר שסובבנו אותו והרפנו ממנו, הסביבון העגול אינו משאיר ריק במהלך סיבובו, לכן אי אפשר להסביר את המשך תנועת הסביבון על-ידי דחיפה של זרם אוויר הפורץ לאיזור שהסביבון פינה.
המודל השני נקראה מודל האימפטוס (Impetus). הוא פותח ביוון במאה השישית לספירה, והורחב במאה ה-14 על-ידי פילוסוף צרפתי בשם בורידן (Buridan) הוא כתב: "כאשר אדם דוחף גוף, הוא מעניק לגוף אימפטוס מסוים, כלומר הוא מטמיע בגוף כוח שגורם לגוף להמשיך לנוע למשך זמן מסוים בכיוון התנועה המקורי - כלפי מטה או כלפי מעלה או במסלול מעגלי. זו הסיבה שהגוף ממשיך לנוע לאחר שהאדם שדחף אותו הרפה ממנו".
במודל של אריסטו, תנועתו המאולצת של גוף חייבת להיגרם על ידי כוח חיצוני, שפועל על הגוף בכל משך תנועתו. במודל האימפטוס ההסבר לתנועה, למשל לתנועת החץ הנורה מקשת, הוא כוח פנימי שהחץ מקבל ממיתר הקשת במהלך הירי. כוח פנימי זה הוא האימפטוס. האימפטוס הולך ופוחת, וברגע שהוא אוזל לחלוטין החץ מגיע לידי מנוחה."
אחרי כן הספר מציין שמודל האימפטוס לא הוגבל רק לתנועה בקו ישר, אלא גם לתנועה מעגלית ולתנועה זו יש "אימפטוס מעגלי". יש לציין שהאימפטוס הוא אבו הקדמון של התנע (מומנטום) של ניוטון.
ניתן לראות שגם תיאורית "האוויר" וגם תיאוריית ה-"אימפטוס" הם תיאוריות המנסות להסביר סטיות (אנומליות) בתוך הפרדיגמה (תיאוריה-שלטת) של אריסטו. (סטייה ופרדיגמה הם מונחים של קון)
כשקראתי על כך בספר, לא יכולתי שלא לחשוב על ההסבר של פינוי משפחות היועצים הסובייטים מסוריה לפני מלחמת יו"כ. גם אז, העובדה (במקרה הזה הידיעה) שהמשפחות פונו, הוסברה ע"י כך שהסובייטים מעריכים שתפתח מלחמה, ולא כי באמת הסורים והמצרים מתכוננים למלחמה ולא תרגיל. ההסבר לא סתר את הפרדיגמה (תיאוריה-שלטת\קונצפציה), למרות שבדיעבד היה צריך לסתור אותה וע"י כך להפריך אותה.
קצת חרגתי מן הנושא של השרשור, אך כוונתי הייתה שאין מקום לקביעות נחרצות ולאמיתות פילוסופיות מכל סוג שהוא.
מאריסטו (מת ב-332 לפנה"ס) ועד פרסום ספרו של ניוטון "היסודות המתמטיים של פילוסופיית הטבע" (פורסם ב-5 ביולי 1687) - מהלך של לא פחות מ-2019 שנה, דגלו בפיזיקה של אריסטו. למרות שהייתה שגויה.
בפרינקיפיה (שם מקוצר לספרו של ניוטון), ניוטון "מחוקק" 3 "חוקים":
חוק ראשון - (מכונה חוק ההתמדה, או האינרציה)
אני מצטט את התרגום של הספר שלי למה שניוטון כתב: "כל גוף מתמיד במצב מנוחה או בתנועה קצובה לאורך קו ישר, כל עוד לא יאולץ לשנות מצב זה על ידי השפעות חיצוניות."
הניסוח של ויקיפדיה: "כל גוף יתמיד במצבו כל עוד שקול הכוחות עליו הוא 0." (שקול הכוחות = סכום כל הכוחות הפועלים על גוף)
חוק שני -
שוב מן הספר שלי: "כאשר כוח שקול פועל על גוף אזי הגוף מואץ. כיוון התאוצה זהה לכיוון הכוח השקול, וגודלה פרופורציוני לגודל הכוח השקול. קבוע הפרופורציה הוא הערך ההפוך של מסת הגוף."
הניסוח של ויקיפדיה: "שינוי התנועה הינו פרופורציוני לכח המניע המופעל; והוא בכיוון הקו הישר שבו פועל הכח הזה."
בכתיב מתמטי: ΣF=ma, כאשר ΣF שווה לסכום כל הכוחות הפועלים על גוף, m שווה למסתו, ו-a לתאוצתו.
חוק שלישי - (מכונה חוק הפעולה והתגובה, למרות שיש בעיה עם הניסוח הזה)
מן הספר: "כאשר גוף אחד מפעיל כוח על גוף שני, אזי גם השני מפעיל כוח על הראשון, כך ששני הכוחות שווים בגודלם ומנוגדים בכיוונם."
הניסוח של ויקיפדיה: "חוק III: לכל פעולה יש תמיד פעולה מנוגדת השווה לה; או, הפעולות הדדיות, ששני גופים פועלים זה על זה, הן תמיד שוות זו לזו ומכוונות לעברים מנוגדים."
-שוב, קצת גלשתי מן הנושא, אך אנשים שלא יודעים את החוקים של ניוטון - יש להם חורים בהשכלה. לא יכול לדמיין את החיים שלי בלעדיהם.
הנושא שרציתי להדגיש הוא ה"שחצנות", "יוהרה" וה-"מגלומניות" של ניוטון. הוא יחוקק חוקים, והטבע יפעל על פי הם?! מי אמר שהטבע כפוף ל"חוקים" כלשהם?
במילים אחרות, אני נגד הקריאה של ניוטון לתיאוריות\השערות שלו "חוקים". הויכוח שלי, שאף אחד חלילה לא יתבלבל, הוא סמנטי בלבד.
ב-1905, (218 שנה לאחר פרסום הפרינקיפיה) עת פרסום ארבעת מאמריו של איינשטין ב-"שנתון הפיזיקה", הופרכו גם "חוקיו" של ניוטון!
אני בסופו של דבר מאמין, שגם התיאוריות של אינשטיין יופרכו בזמן זה או אחר, ברגע שהם לא יצליחו להסביר לנו תופעות בדרכים המתקבלים על הדעת.
וכל החיבור הארוך הזה על מנת להדגיש, לא צריך לקבוע אמיתות מוחלטות, לעולם!
ציטוט:
|
לדבריו, ההגדרה הזו היא לא יותר מתירוץ המעיד על מנטליות של "מפסידנים". זאת משום שבכל קרב ובכל מלחמה יש לחתור להשגת יתרון א-סימטרי. יש לנצל את חולשות היריב ונקודות התורפה שלו כמנוף או נקודת משען ולתרגם אותם להצלחה ולהישגים. את זה יודעים לעשות היטב ארגוני הגרילה והטרור המוצאים עצמם מול כוח חזק ועדיף. אבל הוא סבור שאת החתירה ל"א-סימטריות", צריכים לאמץ גם החזקים.
|
פה אני דווקא מסכים איתו.
ציטוט:
"בסיום הקרבות איבד חיזבאללה רבים מאנשיו וציוד רב, אין לו עוד החופש של פעולה צבאית בדרום לבנון, שממנו נהנה קודם לכן, וחיזבאללה הודה בטעותו כי המעיט מהערכתו בדבר עוצמת התגובה הישראלית, שגרמה לאובדן קשה של חיי אדם ורכוש". מדוע זה קרה? תוהה הגנרל הבריטי. כי אולי, מה שחשוב ב"מלחמה בין אנשים", הוא לא תוצאות הקרב אלא עיצוב הדימוי של המלחמה והאופן שבו אותו דימוי מתקבע בתודעת הציבור.
|
כאן יש פנייה למילים, שחלק מאיתנו חושבים כיום, לאחר מלחמת לבנון השנייה, שהן מילים גסות.
מילים כגון "אפקטים" ו"צריבה תודעתית" ו"הקרב על התודעה". לאחר המלחמה, המילים הללו נהפכו ללא-לגיטימיות ואסורות לשימוש.
אם זה נכון או לא נכון אני לא יודע, אבל אני רוצה קצת להרחיב על המימד הזה בלחימה.
הדוגמאות הטובות ביותר שאני מכיר בשימוש בתמרון מכוון-"אפקט" בקרב הם התמרונים של אלכסנדר הגדול בקרבות איסוס וגאוגאמלה (אני מקווה שאני מבטא את השם נכון).
לא ניכנס לכל מהלכי הקרבות, אך נציין שבשני הקרבות אלכסנדר היה בנחיתות מספרית ומאמצו העיקרי לא היה לנסות להכריע את הצבא הפרסי כלל. (במובן ה"הכרעה" כפי שידוע לנו בתפיסת הבטחון הלאומי ה"ישנה". המילה "הכרעה" מלשון כ.ר.ע, קרי לחסל את היכולת של האויב להלחם, ולהביא אותו למצב של כריעה, רוצה לומר - כאילו כורע על רגליו, נכנע. חיסול כל כוחו הצבאי.)
המאמץ העיקרי של אלכנסדר, בשני הקרבות, היה לפגוע במלך הפרסי דאריוס. ברגע שדאריוס מצא את עצמו בסכנת חיים ממשית, הוא החליט לנוס, וכשצבאו ראה שמפקדו ומלכו נס הוא גם החליט לנוס על נפשו, למרות שעדיין היה בעליונות מספרית. יש לציין שפגיעה בדאריוס היא לא רק פגיעה מוראלית או פגיעה בתודעה, דאריוס היה גם המפקד פועל של צבאו. כך שפגיעה בו שקולה לפגיעה בראש-הממשלה באמצע מלחמה.
דוגמאות נוספות שאני מכיר בכך שלפגיעה מוראלית ופגיעה בתודעה בהחלט יש השלכות בקרב הם כמה ציטוטים מספרו של דאגלס אורגיל: "הטנק: עיונים בתולדות הטנק והתפתחותו".
עמ' 77-78:
ציטוט:
] "תפקידו העיקרי של הטנק לא היה לשמש כתחליף לחיל-הפרשים... אלא כהורס את מוראל הרגלים של האויב.
הכל - אומר דיווח גדודי גרמני אחד - הושפע מהרושם המפחיד שהותירו דרקוני הברזל יורקי הלהבות על הארטילריה וחיל-הרגלים. בהלת טנקים של ממש אחזה בכול, ובכל מקום שנעו צורות אפלות ראו אנשים את המפלצת השחורה - "הכל אבוד" הייתה הזעקה שקידמה את פני הגדודים הנכנסים.
|
-הדיווח עצמו, אם אני לא טועה, הוא מקרב אמיאן המפורסם.
עמוד 124 מאותו ספר:
ציטוט:
|
למעשה, תקפה את הצבא הצרפתי בהלת טנקים דוגמת זו שאחזה בגרמנים באמיאן... אך ורק איום בטנקים בלתי קיימים הם שהביאו את המנוסה. הן במוחו של ז'ורז' [גנרל מפקד המערכה] והן בקרב חילי הקרקע. עתה עמד השריון הגרמני לאסוף את הפרי.
|
עמוד 64 מאותו ספר:
ציטוט:
|
אין חשיבות רבה למצב האמיתי ששר בכל רגע או מקום מסוימים; כל שהיה חשוב היה המצב כפי שראה אותו המפקד...
|
-הציטוט עצמו הוא של סר באזיל לידל הארט, בספרו "הדרך הבריטית בלוחמה". הוא מתייחס לקרב אמיאן גם, אם אינני טועה.
אפשר להביא עוד ועוד דוגמאות, אך אני מקווה שמה שאני מכיר והראתי, מסוגלים להוכיח שהמימד התודעתי-מוראלי קיים בכל מלחמה, באופן זה או אחר.
השאלה היא עד כמה הוא מרכזי וחשוב. האם האופן שבו הקרב נתפס בתודעה או תוצאות הקרב עצמו קובעים אם הציבור הכללי רואה בקרב כלשהוא ניצחון או הפסד? והאם בכלל אפשר לנתק בין תוצאות הקרב לבין האופן שבו הוא נתפס בתודעה?
אני אתן לדוגמא את הניסיון להניף את דגל ישראל על מוצב הבופור (זה היה הבופור אם אני לא טועה).
האם מטרה מסוג זו, שהיא מכוונת-"אפקט" והיא "תודעתית", הולמת סיכון חיים של חיילים?
ואינני מוכן לשמוע טיעון שאומר שהיא לא, מכיוון שבסופו של דבר היא לא השפיעה. לא ניתן לדעת אם פעולה מכוונת-תודעה משפיעה או לא, אלא לאחר המעשה.
ומכיוון שלא ניתן לדעת אם פעולות מסוג אלה השפיעו או לא אלא לאחר המעשה, האם הן הולמות סיכון של חיילים?
אני מאמין שצריך לשפוט כל מקרה לגופו. אך באופן כללי, לא צריך לשלול פעולות מסוג אלה על הסף.
מוראל ותודעה, לפי דעתי, הם מושגים קיימים בדיוק כמו הרוח או השמש.
*שני הערות:
1) גם לגרמנים וגם לצרפתים הייתה "בהלת טנקים", אליבא דאורגיל. האם קיימת בהלת טנקים בצד הערבי, או אצלנו? והאם בכלל ניתן ליצור אחד כזאת בעולם שבו כל ארגון קיקיוני יכול לפוצץ טנק מרכבה עם מטען גחון מפלצתי, ואז לצלם את זה ולהעלות ליוטיוב?
2) אשמח מאוד להמלצות לספרים נוספים על הטנק, בעיקר לפני ובמהלך מלה"ע ה-II. הספר של אורגיל יצא ב-1970, לפני כמעט 40 שנה. אני בטוח שמאז מסתכלים על התקופה באור אחר.
_____________________________________

"חלוץ איננו חי למען עצמו אלא למען אלה שיבואו אחריו".
-זאב ז'בוטינסקי.
|
|