שלום לחברי הפורום,

רציתי לפתוח דיון על דמות שבהיסטוריה הפופולרית זוכה לעיתים קרובות להערכת חסר מול יריבו המפורסם, רוברט א. לי - הגנרל יוליסס ס. גרנט.

בזמן שרוברט לי נחשב לטקטיקן מבריק בסגנון הישן, גרנט היה האסטרטג המודרני הראשון. הוא הבין משהו שגנרלים בני דורו סירבו לקבל: מלחמה מודרנית בקנה מידה תעשייתי אינה מוכרעת על ידי תמרונים אלגנטיים או כיבוש ערי בירה (תפיסה שהכשילה את קודמיו בצבא הצפון), אלא על ידי השמדת כוחו הצבאי של האויב ושבירת בסיס הלוגיסטיקה והמשאבים שלו.

שתי נקודות מרתקות מתוך תפיסת המערכה שלו שעולות בצורה מובהקת בכתביו:

בית הספר של הלוגיסטיקה: במלחמת מקסיקו-ארה"ב, גרנט שירת בכלל כקצין אספקה (Quartermaster). הוא שנא את התפקיד ורצה להילחם בחזית, אבל בדיעבד הודה שזה היה השיעור החשוב בחייו. שם הוא הבין שצבא צועד על קיבתו, וכי גנרל מנצח קודם כל בטבלאות האספקה והתחמושת. בקמפיין ויקסבורג המפורסם הוא יישם זאת בצורה קיצונית כשניתק לחלוטין מקווי האספקה שלו ותמרן בשטח אויב - מהלך לוגיסטי וטקטי שנחשב לאחד המבריקים בהיסטוריה הצבאית.

המעבר למלחמה טוטאלית אחרי קרב שילה (Shiloh): גרנט מספר שבתחילת המלחמה הוא האמין, כמו רוב הפיקוד בצפון, שהקונפדרציה תקרוס אחרי ניצחון צבאי גדול אחד בשדה הקרב. רק אחרי מרחץ הדמים של קרב שילה הוא עבר שינוי קונספטואלי עמוק: הוא הבין שהדרום לא ייכנע אלא אם כן כוחו הכלכלי והתשתיתי יישבר לחלוטין. התובנה הזו היא ששינתה את פני המלחמה והובילה מאוחר יותר את הגנרל שרמן (פקודו המובהק של גרנט) לצעדה המפורסמת אל הים.

ספר הזיכרונות שלו (Personal Memoirs of U.S. Grant) נחשב בעיני היסטוריונים צבאיים רבים (כמו ג'יי.אפ.סי פולר) לאחד מכתבי הפיקוד והאסטרטגיה המרתקים ביותר שנכתבו. גרנט כתב אותו בלשון חדה, נקייה, נטולת פאתוס פוליטי, ובגובה העיניים של מפקד שמנתח מפות וקרבות.

במשך כמעט 140 שנה, הטקסט המונומנטלי הזה פשוט לא היה קיים בשפה העברית. כחובב היסטוריה צבאית, הרגשתי שמדובר בחוסר עצום על מדף הספרים שלנו. לקחתי את זה על עצמי כמפעל חיים פרטי, ואחרי שנים של עבודה אינטנסיבית, סיימתי לתרגם את הספר במלואו לעברית (בשני כרכים, בתרגום נאמן ומדויק לחלוטין למקור).

כדי שהספר הזה ירד מהמחשב שלי ויגיע בפועל למדפים של חובבי היסטוריה ואסטרטגיה בארץ, השקתי פרויקט גיוס המונים עצמאי בהדסטארט. הפרויקט עובד במודל של "הכל או כלום", וללא תמיכה של הקהילה המקצועית והממוקדת - כמו האנשים כאן בפורום - הספר הזה פשוט לא יוכל לצאת לאור.

אשמח מאוד לשמוע את דעתכם על התפיסה האסטרטגית של גרנט מול לי, וכמובן - אשמח ואודה מאוד לכל מי שיבחר להצטרף אליי, להבטיח לעצמו עותק של הספר (או מארז) ולקחת חלק בהבאת הקלאסיקה הצבאית הזו לעברית.
הקישור לעמוד הפרויקט
בברכה,
אוהד

חברים, בעקבות תגובות שקיבלתי כאן על האתגר בתרגום זיכרונותיו של יוליסס ס. גרנט, עלתה השאלה עד כמה הטקסט מציג את הצדדים הטכניים-לוגיסטיים של מלחמת האזרחים.
יש קטע אחד, שאני מסיים כעת את העריכה הסופית שלו, שמתאר בצורה חסרת פשרות איך עבדה מערכת הטלגרף בארמייה של גרנט. עבורי, זהו רגע מופת של תיאור תהליכים:
"שום דבר לא יכול להיות מושלם יותר מהארגון והמשמעת של הגוף הזה עם חיילים אמיצים ומיומנים. כבלים מבודדים... נכרכו על גבי גלילים, תשעים ק"ג כבל לכל גליל. שני חיילים ופרד צוותו לכל גליל... זמן קצר לאחר סיום פריסת הכבל על ידי הפרד, נוצרה תקשורת טלגרפית בין כל המפקדות בארמייה. מעולם לא היה צורך לתת פקודות להקמת הטלגרף."
כמתרגם, האתגר כאן היה לשמר את הנימה היבשה והטכנית של גרנט, שדרכה הוא מצליח להעביר את עוצמת הארגון של צבאו. הוא לא מתפעל מה"פלא הטכנולוגי", אלא מהשיטה - איך הופכים 90 ק"ג כבל, פרד ושני חיילים לשרשרת פיקוד שפועלת בזמן אמת.
זה מחזיר אותי לשאלה שעלתה כאן בעבר: האם אפשר לראות בפריסה הזו את הניצנים הראשונים של ה"שו"ב" (שליטה ובקרה) המודרני, שמאפשר למפקד לשבת בעורף ולנהל את החזית כאילו הוא נמצא שם?
אשמח לשמוע מחברי הפורום - איך תיאור כזה משתלב בתפיסה שלכם על מפקדים דגולים במאה ה-19 לעומת ימינו?

חברים, בהמשך לדיונים שלנו כאן על הזיכרונות של גרנט, רציתי לשתף אתכם בקטע שאני עובד עליו בימים אלו. מעבר לקרבות הגדולים, הספר מלא ברגעים קטנים שחושפים את הצד האנושי והכמעט קומי של הדמות הזו.

באחד הפרקים הראשונים, גרנט מתאר את ניסיונו בחוף האוקיינוס השקט ב-1852. הוא וקצינים נוספים הגיעו למסקנה שגידול ירקות למכירה יהיה עסק משתלם. הוא משקיע בעבודה קשה, רוכש סוסים, ומשקיע הון באדמה. אבל הטבע, והשוק, מגיבים אחרת:

"היבול שלנו היה עצום. למזלנו, נהר הקולומביה עלה על גדותיו מהפשרת השלגים בהרים בחודש יוני, הציף וחיסל את מרבית היבול שלנו. זה חסך את חפירתו, מכיוון שנדמה היה שכולם בחוף האוקיינוס השקט הגיעו לאותה המסקנה באותו הזמן שחקלאות תהיה רווחית. בשנת 1853 יותר משלושת רבעי מתפוחי האדמה שגודלו נותרו להירקב בקרקע, או נזרקו."

האירוניה ההיסטורית כאן ברורה - גרנט מתאר את הנהר שהציף את השדה לא כאסון, אלא כ"מזל" שחסך לו את העבודה של לחפור יבול שגם ככה לא היה שווה פרוטה בגלל הצפת השוק.

בעיניי, זהו רגע מופת של כנות היסטורית. הוא לא מנסה לייפות את הכישלון, הוא מנתח אותו כמי שבוחן מניעים אסטרטגיים. היכולת הזו להביט לאחור, להבין את הטעות הכלכלית של עצמו ושל הסובבים אותו, ולתאר אותה בלקוניות מרשימה, היא מה שגורם לקורא להרגיש שהוא מכיר את האיש שעומד מאחורי הדרגות.

שילמתי כסף בהד סטארט. התרגום שלך נקרא מצוין בעברית, אך לא קראתי את המקור להשוואה.
אשמח מאוד לקרוא את הפרוייקט כשתסיים.
לוגיסטיקה מנצחת מלחמות. לא חדש,כן כואב.

אם אתה מחזיק ביד ענף זית דק, כדאי מאוד שביד השנייה תהיה לך חרב חדה וגדולה.
(הפרשנות שלי לרעיון שמאחורי סיכת המ"מ)

"שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר לפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה, ואינו נכנס לתוך דברי חברו, ואינו נבהל להשיב, שואל כהלכה ומשיב כעניין, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחילופיהן בגולם.;" מסכת אבות- פרק ה', משנה ז'