חדשות מהעולם היהודידף הבית > העולם היהודי > חדשות מהעולם היהודי
הסיפור האמיתי על פורעי יפו בתיאור בריחת 80 אלף תושבי יפו הערבים ב-48´ נשכחו מעשי הטבח שביצעו חוליות טרור מיפו במאורעות ועם החלטת החלוקה ד''ר רבקה שפק-ליסק 28/4/2008
[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.omedia.co.il/Includes/ImageResizeLargeArt.asp?Avatar=/imgs/uploads/politics/arab_SRAELIS_JAFFA_GT_LRG.jpg]
מאמצי ערביי ישראל והפוסט-ציונים לשכתב את ההיסטוריה של טרום המדינה ומלחמת תש"ח - המשך ישיר לדה לגיטימציה של ישראל.

יפו הייתה מרכז הלאומנות הערבית האנטי-יהודית מאז הכיבוש הבריטי. ב-1921 (תרפ"א) פרעו ערביי יפו בתושביה היהודים של העיר. 43 יהודים נרצחו וביניהם הסופר יוסף חיים ברנר, ולמעלה מ-200 יהודים נפצעו.

מיד לאחר מכן, עזבו 10,000 היהודים תושבי יפו את העיר ועברו לגור בחולות תחת כיפת השמים, והשתקעו בתל אביב. גם בנק אנגלו-פלשתינה (הבנק לאומי, בימינו) העביר את סניפו מיפו לתל אביב.

באפריל 1936 פרץ המרד הערבי, שהיה מכוון, לכאורה, נגד השלטון הבריטי, אך היה מלווה בהתקפות על יהודים. בפי היהודים נקראים אירועים אלה "מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט. המאורעות ביפו החלו בעקבות שמועות שקריות ומגמתיות, שיהודים ערכו "טבח" בערבים. ב-19 באפריל תקף המון ערבי יהודים ברחובות יפו ובמקומות עבודתם. במתקפות על שכונות דרום תל אביב היו הרוגים. ההמון הערבי התפרץ גם לכביש אבו-כביר, היכן שעברה התחבורה היהודית מדרום תל-אביב לירושלים ולדרום הארץ, ורגם את המכוניות העוברות באבנים. כ-20 יהודים נרצחו בדרום תל אביב ואבו-כביר.

במשך כל שנת 1936 סבלו תושבי שכונות דרום תל-אביב מיריות צלפים. שתי אחיות, שעבדו בבית חולים ביפו נרצחו בדרכן לעבודה. ב-16 באוגוסט השליך ערבי פצצה מקרון רכבת על עוברים ושבים ברחוב הרצל בתל אביב (מסלול הרכבת מירושלים ליפו עבר ברחוב הרצל). התוצאה - 20 פצועים וילד בן 8 שנרצח בדרכו לביה"ס.

נמל יפו היה הנמל המרכזי באזור ושרת את היישוב היהודי. בעקבות ההתנכלויות הוחלט לבנות נמל בתל אביב.

בזמן הכרזת האו"ם על החלוקה בנובמבר 1947 חיו ביפו כ-80,000 ערבים. מיד למחרת החלטת האו"ם החלו תושבי יפו במלחמת התשה נגד תל-אביב. ככוח חיזוק הגיעו ליפו אנשי כנופיית קאוקג'י, שנקרא "צבא ההצלה", כדי לעזור לתושבי יפו הערבים במאבקם ביהודים. תושבי יפו ואנשי קאוקג'י צלפו במשך 150 יום ללא הפסקה לתוך השכונות של דרום תל אביב. 156 יהודים נרצחו וכ-1000 נפצעו. אלפי משפחות נאלצו לברוח מבתיהן. כמו-כן, נמשכו המתקפות על התחבורה היהודית, שעברה דרך אבו- כביר.

המצב היה בלתי נסבל ולפיכך הוחלט לכבוש את יפו בתיאום בין ארגוני ה"אצ"ל" ו"ההגנה". ההתקפה על יפו החלה ב-25 לאפריל 1948, בהפגזה מרוכזת על העיר. כ-1000 פגזים נורו בתוך השעה הראשונה. את תושבי יפו פקדה היסטריה ועם רדת החשיכה החלה בריחה המונית מהעיר. ראשוני הבורחים היו עריקים מ"צבא ההצלה". ב-13 במאי 1948 הסתיים הקרב על יפו כאשר משלחת כניעה של תושבי יפו בקשה את הפסקת הלחימה.