ציטוט:

תאוות בצע הסיפור הבא חושף את תאוות הבצע של אולמרט, שהיא תכונה בסיסית באישיותו, וגם כיום בתפקידו הממלכתי הרם קיים חשש שהוא טרם נגמל ממנה. באחד מימי דצמבר 1978, כמה שנים אחרי מלחמת יום הכיפורים, התקשר אלי אלמוני תושב גבעתיים וסיפר לי סיפור מדהים. המשטרה פרצה, לדבריו, לדירה שכורה סמוך למקום מגוריו, דירה השייכת לאלוף (מיל.) שמולא גונן (גורודיש) המנוח. בדירה נמצאו כלי נשק, בהם תת מקלע מדגם "קלצניקוב". שיחה שניהלתי אז עם גורודיש הותירה אותי פעור פה. גורודיש אמר לי בקול שבור ורצוץ: "אני יודע שמאחורי הפריצה לביתי עומד סגן ראש הממשלה, יגאל ידין, שהיה חבר בוועדת אגרנט שהרשיעה אותי על לא עוול בכפי. אני עוסק עתה בכתיבת גירסתי על מחדלי יום הכיפורים, ובדירה היו מיסמכים חשובים. אני משוכנע שידין מעוניין לשים יד עליהם כדי שלא יפורסמו ברבים". התקשרתי אל ידין ששימש אז מ"מ ראש הממשלה מנחם בגין, שעשה אז בחו"ל. ביקשתי את תגובתו . ידין ענה לי שגורודיש הוא פרנואיד ושדבריו נובעים מתיסכול ושינאה עיוורת. הוא יעץ לי שלא להתייחס לדברים האלה ברצינות. הכתבה שפרסמתי אז בידיעות אחרונות בפרשה זו עוררה מטבע הדברים הדים רחבים. בין היתר עלתה השאלה מדוע הושאר נשק בדירה שלא מתגוררים בה דרך קבע, והאם יש לגורודיש המוכה והפגוע כוונה לממש את איומו לחסל את משה דיין שנוא נפשו מאז המלחמה שכיהן אז שר החוץ בממשלתו של בגין. גורודיש הבין שעליו להזדרז ולפעול לטיהור שמו בטרם יסתבך שוב. הוא חיפש אישי ציבור שיעמדו לצידו בעת צרה. מכר משותף הפגיש בינו לבין אולמרט במטרה שיסייע לו במצוקה ובמקביל יעניק לכאורה שירות לציבור. גורודיש האמין לתומו שאולמרט, שצבר אז מוניטין של "לוחם ללא חת בפשע המאורגן", הינו חבר כנסת בעל ערכים שיאות ליקשיב לו, ואם יהיה משוכנע בצדקתו - יחפש דרך לעזור לו. אבל גורודיש נחל בפגישה עם אולמרט אכזבה מרה. אולמרט היה קורקטי וקריר בפגישה. הוא השתדל שלא להיות נלהב ואחרי שהקשיב קצת פנה, להפתעת גורודיש, אל המתווך שנכח בפגישה ושאל אותו: "האם הוא מבין שהוא יצטרך לשלם בשביל זה"? גורודיש הזדרז להסתלק מהמקום. הוא לא יכול היה לשאת את הבושה. גורדיש אמר לי לאחר מכן : "העניין הממלכתי לא עניין אותו בכלל. התרשמתי שרק הכסף עומד בראש מעייניו".

http://gamla.org.il/article/2006/march/g3.htm

מוות למחבלים!