02-05-2008, 09:13
|
|
..........مديرة..........
|
|
חבר מתאריך: 01.02.07
הודעות: 11,045
|
|
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי netaneldj שמתחילה ב "מה לעזאזל חשב לעצמו דוסטוייבסקי כשכתב את "חטא ועונשו""
*זהירות, חפירה*
בכיתה ח' הייתה לנו את המורה הכי מוזרה לאנגלית [השיר המועדף על בתה בת ה4, יהודיה כשרה וטהורה, הוא ג'ינגל בלז], ככה שלא הייתה בעיה להמציא בוקריפורט.
כתבתי לה על הספר "moses, the guitar". הרי לכם העלילה-
הוריה של הלן קנו לה גיטרה, והיא קראה לה משה.
הלן לא עזבה לרגע את משה, הלכה איתו לכל מקום, הוא היה מושא אהבתה! אך אבוי!
יום אחד הלן הלכה לקניון ובלי שהיא הבחינה, משה הלך לאיבוד. הלן לא ידעה מה לעשות! היא איבדה את ראשה לגמריי! היא לא תפקדה, לא אכלה, לא שתתה, לא יצאה מהחדר.
חבריה, דן ובריאן, החליטו לעשות מעשה! הם הלכו לקניון וחיפשו בכל מקום את משה.
הם לא מצאו אותו.
הוריה של הלן היו אבודים לגמריי, הם היו כל כך עצובים בשביל הלן אז הם החליטו לקנות לה גיטרה חדשה. בהתחלה הלן לא התקרבה אליה אך עם הזמן היא למדה לחבב את הגיטרה השניה.
הלן קראה לה "moses junior".
יום אחד, שבועיים לאחר המקרה המצער, הלן הלכה לקניון עם חבריה היקרים.
וכמובן, הלן הייתה צריכה להענות לקריאת הטבע, והיא פנתה אל השירותים.
איזו הפתעה חיכתה לה שם! מי חיכה להלן, ישוב בנחת וטבעיות כנגד הקיר? משה!
איזו שמחה קפצה בלבה של הלן.
כעת יש להלן 2 גיטרות, משה ומשה ג'וניור. ממש מסיבה בלב.
הסוף.
קיבלתי על זה 97.
_____________________________________
נערך לאחרונה ע"י hellllllo בתאריך 02-05-2008 בשעה 09:36.
|