שלום.

אמא שלי היא האמא הכי פולניה בעולם. היא דואגת ברמות שאתם לא יכולים להעלות על הדעת, ואם אתם כן יכולים, אז אתם מבינים אותי. אני הילד הקטן במשפחה ולכן היא תמיד רואה בי ילד וצורך להגן עליי. אבא שלי רואה בגיוס לקרבי גזר דין מוות (לא יעזור כמה אני אסביר לו שססטיסטית יש לי סיכוי גדול יותר להיפגע ע"י מכונית כשאני עובר את הכביש) - ואת זה שהוא מונע ממני מלהתגייס כלא פחות מלהציל את החיים שלי.

אני רוצה, יותר ממה שאני יכול לתאר במילים, להתגייס לקרבי - השאלה שלי היא לא מה לעשות, כי אתם לא תוכלו לענות על שאלה כזאת, אלא מה אתם הייתם עושים, או, במקרה שמצבכם דומה לשלי, מה עשיתם ואיך זה השפיע על ההורים שלכם?

וואלה אחי אצלי זה היה בידיוק ההפך חח אמא רוצה שאני יתגיס לקרבי ואני לא רציתי ללכת לקרבי באתחלה ואז הורעלתי ואני הולך לקרבי בעזרת השם ועכשיו אני כבר מחכה לגיוס שלי בעזרת השם באוגוסט.


אני חושב שאתה צריך להגיד להם שזה כבר החיים שלך ושאתה גדול וגם תגיד להם שיש לך פרופיל 97 ושאין מצב שהצבא יגייס אותך בתור ג'ובניק.

תגיד להם שאתה לא יכול להיות ג'ובניק כי יש לך פרופיל 97 או משו כזה לא בעייה להביא איזה סיפור.



מקווה שעזרתי אחי

רועיא.

יש לי בעיה רפואית כסת"חית שלא באמת משפיעה עליי שאני יכול להוריד פרופיל 64. הם יודעים את זה

לדעתי, פשוט תציב עובדות בשטח. אתה הולך לשרת, לא הם, תסביר להם שאין לך שום כוונה לשבת על התחת שלך ולמות משעמום 3 שנים

דבר איתם.

תגיד לם כמה להיות קרבי חשוב בעינך - עקרונות שאתה לא רוצה לוותר עליהם - הם חיו בתקופה הזאת של המלחמות והגנה על א"י בכל מחיר אני מניח.. הם צריכים להבין את זה אבל אתה צריך להיות מאד רציני ואמיתי.

CHRIS MARTIN: Coldplay is for people with great taste, intelligence, incredible good lookingness, talent, ability, success, grabbing of life. Coldplay's for people who know what life's about. They're always entertaining. Delightful to talk to. Sweet, charming, incredibly good in bed. Virile. They have incredible success with girls, or boys, or both. They're generally just the world's best citizens.. Maybe I'm biased, but I'm definitely right

חבר'ה תודה על התגובות אבל העניין הוא שאם אני רוצה אני אלך להיות קרבי. ההורים שלא לא יכולים למנוע ממני את זה. זאת אומרת, מבחינתי, בלי להתחשב בכל הנסיבות האחרות - אני רוצה 100% להיות קרבי. אבל, אם כן נתחשב במשפחה, אני לא בטוח. ופה השאלה שלי - האם כדאי לי להיות קרבי למרות שאם אני אכן אהיה קרבי, אמא לא תישן ותזדקן בכמה שנים טובות תוך כמה חודשים ואבא יאפיר שיער וישמין מרוב לחץ.

זאת אומרת, אני לא שואל אתכם מה לעשות כדי להיות קרבי למרות התנגדות ההורים - אלא - מה עשיתם אתם, או מה הייתם עושים במצב שלי? מתחשבים באמא ואבא, או בעצמי?

מקווה שהבנתם את השאלה,
תודה מראש.

אתה לא תצא מזה, תאמין לי. תשאל אותם אם הם מעדיפים לראות אותך חוזר פעם בשבועיים הביתה עם סיפוק על הפנים שלך, או לחזור כל יום הביתה בלי חשק.

דעתם של ההורים חשובה, ובהחלט יש להתחשב בה אבל לא ברמה הזאת.
אתה לא מתלבט אם לקנות גרעינים שחורים או גרעיני אבטיח, אתה מתלבט מה לעשות במשך 3 שנים מחייך.
בוודאי שיהיו לילות לבנים מבחינת ההורים שלך, אבל השאלה היא האם אתה מציב את ההורים שלך לפניך ומוכן להקריב רצונותיך כדי שהם ישנו בשקט בלילה,
או שאתה מציב את רצונותיך לפני הדאגה של ההורים כי אתה לא מתכוון להשתעמם 3 שנים.

תעשה אתה את החשבון.

מחזק - למרות שתמיד יהיה אפשר להרגיע אותם עם שיחת טלפון או sms כל דקה ...

CHRIS MARTIN: Coldplay is for people with great taste, intelligence, incredible good lookingness, talent, ability, success, grabbing of life. Coldplay's for people who know what life's about. They're always entertaining. Delightful to talk to. Sweet, charming, incredibly good in bed. Virile. They have incredible success with girls, or boys, or both. They're generally just the world's best citizens.. Maybe I'm biased, but I'm definitely right

אני במקומך לא הייתי מתחשב בהורים במצב הזה מהסיבה שהבקשה שלהם היא לא עניינית וחסרת בסיס לטעמי.
הם לא רוצים שתלך לקרבי כי זה כביכול מוות ברור-שטויות-זה לחץ של הורים, שבמקרה הזה בא מחוסר ידע והבנה.
שיהיה בהצלחה..!

שמה אחי אתה מגזים ברמות.

מזה ההורים יזדקנו מלחץ


הם היו בלחץ אין ספק אבל הם כבר יתרגלו למצב תוך חודש חודשיים והם מתרגלים והם ידאגו אבל ברור שלא כמו באתחלה הם ילמדו להתרגל לזה.

וגם אם תדבר איתם כל יום תגיד שהכל בסדר אז היה טוב.

הם ילמדו להתרגל למצב.

אני יודע שאני ילך אמא שלי תהיה לחוצה חבל על הזמן אבל היא תיתרגל למצב.

למשל דוד שלי היום הוא קצין במגב והוא התגייס ליפני 7 שנים ואמא שלו בחודשים הראשונים הייתה בלחץ חבל על הזמן כי זה היה תקופה של פיגועים וכו'.
והיא אחרי זה למדה להתרגל ואומרת שבעזרת השם הכל היה בסדר וזהו אין מה לעשות בנאדם יכול למות מדריסת מכוניםת תאונה מכות.

תזביר להם שאתה רוצה להתקדם בצבא ושאין לך מה לעשות 3 שנים כי בטור ג'ובניק לא תוכל להתקדם.


מקווה שזה יעזור.


רועיא.

כל עוד אתה לא בן יחיד, תבוא אל שניהם תגיד "אני מתגייס לגולני" ושיעשו עם זה מה שבא להם..אין משהו אחר לעשות במצב שלך כי לשכנע אותם אי אפשר כבר..רק זה..בהצלחה וכל הכבוד על המוטיבציה

תראה היה לי בעיה כמו שלך אמא שלי ואבא שלי עשו לי בעיות(למזלי אני בן יחיד) , ויכלתי להוריד את הפרופיל ל64 בקלות(לא בעיה לעשות מבעיה קטנה בעיה גדולה ככה הרופא אמר לי) , אמרתי להם בצורה כזאת- אני ההולך לגיוס קרבי תעשי אם זה מה שתרצו, ומה לעשות הם קיבלו את זה אתה זה שהולך לשרת 3 לא הם מה שכן הם אמרו לי שאם יהיה לי קשה ואני ירצה לצאת זה בעיה שלי ואני יסתדר לבד.

שלום לך
קודם כל -מברוק על המוטיבציה -הלוואי והיו עוד רבים כמוך.
אני אב לחייל קרבי שהתגייס לפני חודשיים לשירות קרבי קשה ואיכותי.
לפני כן היתה מלחמת עולם בבית. רעייתי ואני ניסינו לדבר על ליבו ,לשכנע,לשחד..ושום דבר לא עזר .בני עמד על דעתו למרות שיכל ללכת לעתודה אקדמאית וכדומה.
לומר לך שקל לנו -זה שקר. קשה, אפילו קשה מאד , רעייתי עדיין בוכה כשהוא חוזר לצבא וגם אני מנסה -ללא הצלחה מרובה- לא להכנס ללחץ. אבל משלימים עם המצב.
מה שאני יכול לומר שהחיוך המאושר על פניו הוא הנחמה הגדולה ביותר שלנו. השינוי שחל בו כאשר הוא הופך מנער לגבר שבגברים לנגד עינינו , הסיפוק בו הוא מתנהל מאז הגיוס -למרות הקושי העצום של השירות, מהווים קרן אור עבורינו, שהרי מה הורים מבקשים עבור ילדיהם? אושר הצלחה וכו'. כך שכאשר הוא מאושר אנו גם מאושרים (אם כי דואגים).
עצתי לך -באם אתה באמת סגור עם עצמך לגבי השירות הקרבי-לא להכנס לריב עם ההורים , רק בשיחות, בשיכנוע ושוב שיחות להסביר להם את עמדתך.בטוחני בהיותם הורים אוהבים הם יגבו אותך בכל מקרה.
בהצלחה

נחמד לדעת שיש גם הורים בפורום שפעילים! כל הכבוד!

תודה על התגובה. בהחלט נחמד לראות הורים פעילים כאן בפורום!

אני אעשה לך את החיים קלים - תגיד להם שלא לך ולא להם יש את היכולת לקבוע האם אתה תלך לקרבי או לא.
יש לך פרופיל קרבי ולא התקבלת או אותרת לשום יחידה אחרת? תגיד שלום לגולני

אין להורים שלך שום השפעה על המערכת, פה זה לא בית ספר ואבא ואמא לא יכולים לצרוח על המנהלת שהילד שלהם לא מקבל את כל מה שהוא רוצה. הורים הם כמעט חסרי משמעות במערכת הצבאית (בסדיר יש להם כבר קצת השפעה על המפקד הישיר אולי, אבל בהחלט לא בשלבי המיון הצהלים).

שיהיה לך המון המון בהצלחה!

זה ממש בולשיט - וכמו שהוא כבר אמר ההורים שלו יודעים שיכול להיות לו 64 - אז הוא לא יכול להשתמש בתירוצים כאלה..

CHRIS MARTIN: Coldplay is for people with great taste, intelligence, incredible good lookingness, talent, ability, success, grabbing of life. Coldplay's for people who know what life's about. They're always entertaining. Delightful to talk to. Sweet, charming, incredibly good in bed. Virile. They have incredible success with girls, or boys, or both. They're generally just the world's best citizens.. Maybe I'm biased, but I'm definitely right

אם יורשה לי, יכול להיות 64 זה לפי דעתו. לא באמת כל כך קל להוריד פרופיל בצבא ובמידה ומצליחים, זה לוקח לך עד סוף האימון המתקדם, חחח....

אני רוצה להתערב אם אפשר בשאלה משלי...
בעיקרון המצב שלי כמו של הבחור שפתח את האשכול... רק שלי יש את האפשרות של עתודה טכנולוגית.. הכוונה לימודי יג' ויד' של אלקטרוניקה.
אני ממש רוצה קרבי (תותחנים.. ותצחקו כמה שבא לכם =] ) .. אבל המשפחה שלי לוחצת עלי שלא יסכימו... אפילו המורה שלי לוחצת עלי .. בעצם.. אפילו מצפון הם עושים שללכת לקרבי זה כבר לא עדיף על טכנולוגיה.
רציתי לדעת מה אתם הייתם עושים במקומי... ותסתכלו על כל ההיבטים של המקרה.. יחס מהמשפחה בעתיד, רווח כלכלי משירות כטכנאי, סיכון חיים וכו'..

תודה..

אני חושב שאני אלך על הקרבי

בקשר לבחור מלמעלה ששעל שאלה. לדעתי, וזו רק דעתי - עתודה = מסלול חיים רגיל ותסלחו לי, אבל לא מעניין במיוחד. זאת אומרת, כשאתה הולך על עתודה, אתה בעצם מכתיב לעצמך את החיים, אתה הולך על הדרך הבטוחה לחיים רגילים, בלי יותר מדי משמעות, כמו רוב האנשים. יש כאלה שרוצים את זה, זה תלוי בך. זה גם לא שחור או לבן כי תמיד יש את האופציה ללמוד אחרי הצבא משהו נוסף אבל לדעתי זה סתם טיפשי....

קיצר, יש לך שתי אופציות - אחת, עתודה, הבטוחה והמשעממת או שתים, קרבי, הלא כ"כ בטוחה (טרתי משמע) אבל המעניינת. אף אחד פה לא יוכל להחליט בשבילך. שיהיה לכולנו בהצלחה.

שמע, בסוף כולם נלמד במוסד אקדמאי לא? אז אפשר ללמוד כבר מעכשיו..

את ילד יחיד? לא משתמע מהטקסט כך
משפחה שכולה? לא ציינת

אז אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה

שמע אני יגיד לך רק מה ראיתי מחבר קרוב שלי מאוד.
הוא רצה קרבי ואמא שלו לא רצתה ומה שיותר מזה הוא בן יחיד מה שאומר שאתה חייב חתימה של ההורים בשביל קרבי.
הוא כל כך נלחם איתה על זה ואמר לה פשוט ככה אם הוא לא הולך לקרבי הוא בורח מהצבא ונכנס לכלא
ובסוף היא הסכימה לו, פשוט לא היתה לה ברירה והשלימה עם זה.

אז זה סתם דוגמה תחשוב על זה :] בהצלחה.

זה כל כך הסיפור שלי שזה מפחיד..
אני הבן הקטן והבן היחיד במשפחה, אבל לא נחשב בן יחיד בשביל המדינה כי יש לי עוד שתי אחיות.
כלומר בשביל ההורים שלי אני הבן היחיד ובשביל המדינה לא, מה שאומר שאני לא צריך חתימה.
ההורים תמיד ידעו שאני רוצה קרבי עוד מגיל קטן וכל כך כואב להם שאני לא מממש את הפוטנציאל שלי במוזיקה, בעתודה או לפחות את הפרוטקציות שיש לי אם אני רוצה.
משנה שעברה ביוני (הצו הראשון) התחילו המלחמות..בעיקר אבא שלי. אמא שלי גם לא רצתה שאני אתגייס לקרבי אבל היא לא ממש הבינה משהו בצבא ככה שאם הייתי אומר לה "זה בסדר אמא זה לא משהו רציני יותר מידי אל תדאגי, זה רגיל כזה" אז אולי היא הייתה נרגעת אבל עכשיו, אחרי שאבא שלי מילא לה את הראש כי הוא חושב בדיוק כמו אבא שלך שגזר דיני נחתם.
וגם אני נתתי לו את ההסבר הזה שיש סיכוי יותר גדול להיפגע מתאונת דרכים אם כל יום אני אחזור הביתה ואקח את האוטו!
אבא שלי היה צ'יף דבור בחיל הים, אחיו הצנחן לחם במלחמת יום כיפור ושני הוריו ז"ל נפטרו ממחלה קשה.
בהתחלה, אבא שלי ניסה פשוט לדבר, לשכנע, אחרי זה ניסה את מגמת ה"עונשים" שלא ממש הלכה לו טוב ולבסוף את השיטה הכי קשה שהוא גם לחץ עליה הכי חזק כי הוא ראה שזה משפיע עלי:המצפון והאהבה שלי אל ההורים.
דברים כמו "על אחריותך עם אני מקבל מחלה או התקף לב", "אתה רוצה להרוג אותי אני רואה".
בתקופה שסבא שלי נפטר גם "איבדתי את סבא, אתה רוצה עכשיו שאני אאבד גם אותך, אתה רוצה לגמרי למרר את החיים?"
אתה מבין מה החשיבות של מה שהוא אמר כאן<? דברים ממש קשים.
עברנו הרבה מריבות, וויכוחים, צעקות... הרבה שיחות נפש... הוא כל כך נעול בדעתו שהוא לא יודע להקשיב לי, נכנס לאוזן ויוצא מאוזן. וכבר שנתתי לו איזו צעקה ככה להתעוררות כדי שיקשיב לדברים שאני אומר ודיברנו על הכל, אם זה שווה ללכת בשביל הממשלה מהצד שלו ומהצד שלי זה שווה ללכת בשביל עם ישראל ולא בשביל הממשלה שלטענתו בניהם של השרים לא משרתים, כמה זה מסוכן וכאלה דברים, בסוף כל הנושאים האלה עברו והגענו לנקודה אחת ויחידה:
אבא שלי: "אבל אני לא רוצה שתלך לקרבי"
אני: אבל אבא אני כן רוצה. אני בוגר ויש לי אישיות ומצפון וערכים משלי."

מה שאני אומר זה שלא משנה על מה, בסוף זה מגיע לנקודה הזאת. שהם לא רוצים ואתה כן.
אני אגיד לך ככה...כשאבא שלי היה בגילי, אני לא חושב שההורים שלו ידעו אפילו לאן הוא הולך כשהוא יוצא מהבית. אולי המנטאליות והדרך אז הייתה שונה, מה שאני אומר זה שעכשיו, אחרי שההורים שלי כבר התחילו לסבול מדאגה לצערי כבר עכשיו, חצי שנה לפני הגיוס ואני שומע אנחות שלהם מהזמן שסוגר עליהם, עכשיו הם מתחילים להשלים עם זה.
אם תראה להם שאתה ממש ממש רוצה את זה לא תהיה להם ברירה אלא לתמוך בך.
אל תשכח שטירונות קרבית (חי"ר) זה מינימום 8 חודשים..זה לא שמגייסים אותך, עושים קסם והופס אתה לוחם עם סכין בין השיניים בלב עזה.
אז קצת ידאגו בהתחלה, גם קצת אחרי ההתחלה...ואז מתרגלים.
אצלי זה היה ככה שכל עוד הראתי חולשה מסוימת, ניסו ללחוץ עלי יותר...הרי כואב לי על ההורים שלי ואני אוהב אותם והם השקיעו בי מעל ומעבר כל החיים, יותר ממה שביקשתי ובטח יותר ממה שהייתי צריך וזה מרגש אותי לחשוב על זה כל פעם מחדש.
עם זאת, עשיתי יום סיירות וגם גיבוש צנחנים לא מזמן...והתחלתי לראות שאבא שלי משלים עם זה...אחרי הגיבוש הוא בא ושאל "נו איך היה?..מה היה שם?.."
ואמרתי לו הכל..על המסע והאלונקות והסיבולת והתרגיל הסוואה....והספרינטים כמובן...ועל הבר אור..
ודיברתי איתו בלילה אחרי היום הראשון........ושמעתי את הדאגה בקול..גם שלו וגם של אמא שלי...
בסוף, אמא שלי עם כל הדאגה מנסה לעודד אותו. היא רואה שאני כל כך רוצה את זה וזה כל כך נוגד את המצפון שלי אם אני לא אלך לשם שזה נורא.. פשוט נורא.
היא אמרה לאבא שלי עם כל הדאגה שלה שיתן לי לממש את עצמי ולעשות מה שאני רוצה בחיים. ושזה מזל ושאלוהים ישמור עלי...
עלי, עליך ועל כל הלוחמים ועל ישראל אמן ואמן.
אני לא מנסה לגרום לך לעשות אותו הדבר כמוני, בכל זאת זה מקרה אחר וכמה שהוא לא נשמע דומה ההורים שלי ושלך הם לא אותם הורים למרות שזה נשמע דומה... בטח ההורים שלי ושלך היו יכולים להיעזר באיזו שיחת נפש, תמיד ההתמודדות עם אחרים היא קלה יותר.
אני רק אומר, שלדעתי הנוער וההזדמנויות שלהם עברו כבר. ושלך התחילו.
לדעתי, לך עם הלב....

מצטער שרשמתי כל כך הרבה, פשוט יש למקרה שלך כל כך הרבה משותף עם שלי ואני מרגיש שאני פשוט חייב לעזור לך.
מקווה מאוד מאוד שעזרתי, בהצלחה בהמשך...

ד"א ... אם אתה צריך משהו אתה יכול לפנות אלי בפרטי תמיד, אפילו נדבר באייסי או מסנג'ר אם אתה רוצה...
=]

אני חושב שלא רשמתי כל כך הרבה פה בפורום מאז שרשמתי את המאמר על היום סיירות שלי בינואר..

אני דווקא הייתי מתחשב קצת יותר ברגשות ובעצבים של ההורים שלי, למרות כל הרעל, ואולי גם מנסה למצוא תפקיד שהיה תורם לי (ולכלל) יותר באזרחות (כמו עתודה אקדמית, כפי שהזכיר פה אחד המגיבים).

אבל זה רק אני...

גם אני רציתי קרבי אש וההורים לא הסכימו ולא חתמו לי (אני בן יחיד).

הגעתי לקורס מכי"ם בנ"מ (תומכי לחימה ג'ובניקים) במגמה להיות מש"ק אבטחה (תפקיד טחינה/שיעמום בלאי).

ראיתי, שנאתי, יצאתי מזה.

עכשיו בתפקיד ג'ובניקי בקריה בתור מש"ק כוח אדם ומחשוב, ולא מתחרט לרגע.

שמע אחי אני התחשבתי בהורים שלי ולא התגייסתי לקרבי אלא לתפקיד אחר בתור תומך לחימה ועד היום (שנה וחצי בצבא) אני מתחרט על זה שלא הלכתי להיות לוחם... יש לי תפקיד ממש טוב ואני מרוצה ממנו לאללה אבל עדיין מתחרט על זה שלא הלכתי להיות לוחם...

לפי דעתי - תתגייס לקרבי...יהיה קצת קשה בהתחלה גם לך וגם להורים שלך... קצת בכי ועצבים בטלפון אבל הזמן יגרום להם להתרגל לזה שאתה לוחם וזהו... תאמין לי שהתקופה שאמא שלך לא תישן בלילה היא התקופה הראשונה של הטירונות ואח"כ תתרגל ותהיה גאה בך

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.