תקווה

פתיחת שערים אל שמי גן-עדן, נקטעת בחתך של סוגרי גהינום.
רצון, כמיהה, דמעה שבורחת, נמוגו כחלום.

כל מבט הגורר שבר, קריסה, דעיכה.
כל תמונה הופכת עולם, סוחבת שקיעה מהים, אל מעל כולם.

כן זוהי התקווה, אשר מועדת לצאת, נגדעת בדרכים, מצליחה רק לפלרטט.
נוגעת לא נוגעת, בדממה חרישית, בערכה נסיוננו להמעיט.

לה דרכה שלה, ודרך זו נסתרת.
אולי היא תתגשם, אבל רק בפעם אחרת.

אבל הוא לא העביר לי "תקווה". השיר העביר לי הרבה דברים אחרים, אך ללא הכותרת "תקווה" והשורה שמציינת שזו היא התקווה, בחיים לא הייתי עולה על זה.

puzpuz.

נ.ב. אני הייתי מעדיף שהכותרת והשורה המדוברת לא היו, שהקורא יצטרך להבין את זה לבד, לדעתי זה הרבה יותר מושך קוראים. אבל זו רק דעתי והסגנון שלי.

תפקיד הכותרת הוא לנתב את המחשבה לכיוון מסויים.
לתקווה תפיסות שונות, וקצוות אחרים. כאשר ידה על העליונה, והיפוכה - כאשר אינה מושגת.