סיפור בשני פרקים...

פרק א'- הרהורים על כּוֹס וויסקי.

היא הביטה בנוזל בצבע הדבש- ענברי אשר מילא את הכּוֹס, נע לו באיטיות עם כל תזוזה של ידה על הכּוֹסִית, מתערבל לו בקצב משלו, יוצר גוונים שונים. גוונים שונים של אותו הצבע. לעיתים צבע דבש עמוק ועז, ולעיתים צבע ענברי ורך. היא הפנתה את מבטה מכּוֹס הזכוכית שנחה לה על הדלפק אל עבר המוזג.
שיערו האפור נח על ראשו העגלגל. קרחת גדולה ניצבה במרכז ראשו, מדמה לו את המראה של המוזג בסרטי המערב הפרוע של שנות השמונים. תמונת הרקע דהויה ומטושטשת, בעוד מבטה ממוקד על דמותו של המוזג המקריח. סוקרת בעיניה את בבואתו. החל מראשו המקריח ועד כרסו העבה. כפתורי האפוד מתוחים באופן מאיים על בטנו המלאה, החולצה הלבנה שמתחת מהווה ניגוד עז לצבע השוקולד העמוק של אפודו. ברגעים אלו היה עסוק במזיגת משקה, שנראה באופן חשוד כמו "בלאדי מארי", לבחור צעיר שישב למרגלות הדלפק, מדבר איתו בעליזות, כנראה על אישה זו או אחרת. היא ראתה את האיש מודה למוזג באדיבות, מניף יד במחווה של הכרת תודה ומעביר את תשומת לבו אל המשקה. האיש הרים את הכּוֹסִית, הניף אותה באוויר, כאם במחווה של הרמת כּוֹסִית, מלמל כמה מילים לא מובנות ובלע את תוכן הכּוֹסִית בשניות אחדות. על פניו הופיעה הבעה חמוצה, במהירות הוא טלטל את ראשו והניח את הכּוֹסִית בטריקה על הדלפק.

"וויסקי סאוור, כפול" נשמע קול גס וצורמני מאחוריה. היא הפנתה את ראשה למשמע הקול, מחפשת את בעל הקול הצורם.
לעיניה נגלה גבר, בשנות החמישים לחייו בערך, גופו כחוש וצנום ושיערו שחור כפחם, נוטה לאפרפר. עיניו הזעירות של האיש סקרו את הבר, בחנו את המוזג פעם אחת ולבסוף נחתו על דמותה הישובה על הדלפק.
היא יכלה להרגיש את עיניו של האיש מטיילות על גופה. החל ממגפי העור השחורים שהיו נעולים על כפות רגליה, אל עבר רגליה החשופות. היא ראתה אותו מגיע אל אזור החלציים שלה, שהיה עטוף רק בפיסת בד קטנה של ג'ינס. מרגישה את עיניו עולות על עבר אזור הטבור, עולות עוד קצת, סוקרות את חולצתה האדמדמה, בצבע דובדבן רענן (זה לפחות מה שהמוכרת אמרה לה כה באדיבות). החולצה חבקה את מותניה בשתי רצועות בד. הרצועות יצאו מן אזור החזה ונסגרו בגב, משאירות את גבה חשוף לגמרי למעט רצועת הבד הקטנה. עיניו נעצרו על המחשוף הנדיב שהחולצה העניקה, או יותר נכון על החזה שהציץ מאותו המחשוף. עיניו התקדמו עוד טיפה למעלה, מגיעות אל פניה, סוקרות אותן בקצרה. לאחר מכן ראתה את עיניו חוזרות אל מקום העצירה הקודם שלהן, החזה שלה. נדמה היה שעיניו נתקעו בנקודה זו, כי כל כמה דקות שהעיפה מבט לעברו, עדיין הבחינה בעיניו על שדייה. היא רק ישבה שם, רגלה האחת מונחת בחושניות על רגלה השניה, והתבוננה.
המוזג קיבל את הזמנתו של הגבר, התהלך לו בזריזות אל עבר צידו השני של הדלפק, הוציא שני בקבוקים שקופים, והניח אותם על הדלפק שלפניו. הנוזל בבקבוק הראשון בלט בצבעו העז, צבע ענבר עמוק, בעוד הנוזל השני היה שקוף וחסר צבע. המוזג לקח כּוֹסִית שוטים, הניח אותה על הדלפק באגרסיביות והחל להכין את המשקה. בתחילה הוא הרים את הבקבוק עם הנוזל הענברי, הוויסקי, היא חשדה, הניף אותו במקצועיות והחל לשפוף אל תוך הכּוֹס. לאחר הוא תפס את הבקבוק השני, בעל הנוזל השקוף, הניף אותו הנפה מהירה באוויר, מזג אותו לכּוֹסִית וטרק אותו בגסות על הדלפק. הוא נטל לידיו פיסת לימון, הניח אותה ברשלנות על הכּוֹסִית וקרא:

"וויסקי סאוור כפול, לאדון פה, מוכן." באומרו זאת, לקח את הכּוֹסִית, הניח אותה כלאחר יד מול האיש, נטל את הדולרים שהיו מונחים על הבר בחיוך מר ופנה במהירות אל השיכור הבא שהגיע.
ידו העבותה של האיש נטלה את הכּוֹס. המשקה הבהיר שמילא את הכּוֹס נעלם, נבלע על ידי האיש, בעוד כל שנשאר זוהי חתיכת הלימון, הישובה לה בנחת על שפת הכּוֹס השקופה. במהרה שמעה את האיש קורא לכּוֹס משקה נוספת, בעוד הוא מטיח את הכּוֹסִית על הדלפק, בשביל להדגיש את בקשתו החוזרת לאוזניי המוזג. המוזג רק מלמל כמה מילים לכיוון הבחורה שחורת השיער ששירת ברגע זה, ופנה לכיוון האיש. בזריזות הכין את המשקה המבוקש, שם את הכּוֹס עם הנוזל החום מול האיש, נטל את הדולרים הנוספים שצצו מכיסו של האיש, ונעלם אל עבר צידו השני של הבר.
מחשבותיה נדדו אל עבר בחור כחול עיניים מסוים, שטייל במוחה מאז אותו ערב גורלי שעיניהם נפגשו לראשונה. היא לא האמינה באהבה ממבט ראשון, ואף לא בכל השטות הזו של אהבה לנצח, ונזדקן ביחד. והיא בהחלט לא הייתה בחורה שהייתם רוצים לראות איתה סרט רומנטי. וגם לא סוג האישה שהייתם רוצים להכין לה ארוחה רומנטית על החוף, בזמן השקיעה, בעוד שביל של ורדים מתפרש על אורך כל הדרך למקום הפיקניק המיועד. היא גם לא סוג האישה שהייתם רוצים לשכב איתה בלילה זרוע כוכבים ולהביט נפעמים על המחזה המדהים. לא, בהחלט לא. היא הייתה בחורה של סטוצים חד פעמיים ויחסי מין מזדמנים. היא הייתה ממש התגלמות השטן עלי האדמות, שטן עם ש.דיים, גוף חושני ומצפון שלא קיים. למרות הכל, אותו הערב, אותו הרגע, גרמו לה לפקפק בכל. אותן העיניים גרמו לה לערער בכל יסודות אמונותיה. היא החלה להרגיש משהו שלא ידעה על קיומו, ואף לא האמינה בהיותו מצוי על פני האדמה. היא התחילה להרגיש רגשות לא מוכרים. מה שיותר הפחיד אותה, הייתה עצם העובדה שהיא נהנתה מהרגשות הזרים. מההתרגשות שחלחלה לה באיטיות בבטנה, מהמחנק בגרון שחשבה על דמותו הנאה ומהשיתוק שלא יכלה להתנער ממנו. היא נהנתה מעצם המחשבה שיש מישהו בעולם שגורם לה להרגיש שהיא שווה משהו, שהיא לא חסרת ערך. מישהו שגורם לה לרצות לא לעזוב אותו לעולם. והרגשות הללו הפחידו אותה יותר מכל דבר אחר שחוותה בחייה.
בעוד היא שקועה במחשבותיה, קול צורמני וגס נשמע לידה. במהרה היא התנערה ממחשבותיה והפנתה את תשומת לבה לבעל הקול.
לעיניה התגלה אותו גבר שיכור שבחן את דמותה מקודם. שיערו השחור התפרע ודמה לערמת חציר מוכתמת בנפט. פנים כחושות ניצבו לפניה, מתוכן מציצות זוג עיניים חומות, כהות וחסרות הבעה. היא פלטה זעקת בהלה חלושה, מעצם העובדה שהאיש קטע אותה ממחשבותיה כה בפתאומיות שהוא גרם ללבה להחסיר פעימה. היא בחנה את דמותו של האיש בעיניה, סוקרת את הופעתו מכף רגל עד ראש. לאחר שגמרה לסקור אותו בעיניה, פניה התעקמו בהבעת זלזול וגועל והיא הפנתה את תשומת לבה בחזרה אל הבר, מתעלמת מן האיש.
" היי מותק," האיש אמר לעברה, נימתו מתרפסת ורומזת. עיני האזמרגד שלה שבו אל עבר דמותו. הסלידה בעיניה הירוקות מהאיש שעמד מולה הייתה צלולה כקריסטל. גבותיה המעוצבות נישאו אל על. היא הביטה באיש במבט שואל בעוד שום הגה לא יצא מפיה. כאשר הוא הבחין בשתיקתה, הניח את הכּוֹסִית, שהייתה אחוזה בידו, בטריקה על הבר. לפתע היא חשה ידיים על ירכיה החשופות. מגע ידיו של האיש היה דוחה ומבחיל. ידיו היו מחוספסות ומקומטות, ומבטו שידר תאווה ותשוקה. היא הפנתה את עיניה אל עבר ידיו הממוקמות על רגליה החשופות. היא קפאה.
------------------------------------------------------


קוראל.