בס"ד

פרשת שלח-לך

רעיונות על הפרשה על פי תורתו של הרב אביגדור נבנצל שליט"א

התורה אומרת: "וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (במדבר ט"ו, ל"ב) מסביר רש"י: "בגנותן של ישראל דבר הכתוב שלא שמרו אלא שבת ראשונה ובשנייה בא זה וחללה". הסבר לסוגיה זו על פי הפשט ידוע לכולנו.

מו"ר הרב נבנצל שליט"א מבאר על פי הזוהר הקדוש פירוש נוסף: העצים שקושש המקושש לא היו עצים רגילים אלא "עץ החיים" ו"עץ הדעת". התורה מדגישה שבני ישראל היו במדבר ולא בגן עדן ובכל זאת מצאו איש מקושש בעץ החיים ובעץ הדעת. איך יתכן כדבר הזה? הרי שני עצים אלו עומדים בגן עדן תחת שמירה קפדנית של שני כרובים "וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת" (בראשית ג', כ"ד).

מבאר הזוהר: אין הכוונה שהאיש קושש עצים ממש אלא: "הוה דייק על אִלֵין אִלֳנִין הי מינייהו רב על אחרא" דהיינו: היה מדקדק בשכלו לברר איזה עץ משני העצים הללו גדול וחשוב מחברו, האם עץ הדעת גדול מעץ החיים או להפך. לפי הסבר זה מה שכתוב "מקושש" הוא מלשון היקש והשוואה. כפי שידוע לנו "היקש" הוא אחד מדרכי לימוד שעניינו השוואת שני עניינים זה לזה.

מה הרעיון של כל עץ? עץ החיים כולו קודש לה', כולו גילוי שכינה, אין בו "דעת טוב ורע" כמו בעץ הדעת - רק רצון ה' לבדו: האוכל ממנו חי לעולם. לעומתו "עץ הדעת" מאפשר לאדם בחירה בין טוב לרע. האדם יכול להחליט לעשות את רצון ה' או להפך. המקושש הסתפק באיזה סוג של עבודת ה' יש יותר קידוש שם שמיים, האם עבודת ה' "אוטומטית" בלי אפשרות של בחירה או עבודת ה' מתוך בחירה על אף הסיכון הטמון בה. לכאורה האפשרות השנייה עדיפה יותר: יש הרבה יותר קידוש שם שמים אם האדם יכול לבחור בין שתי האפשרויות, הטוב או הרע, מאשר עשיית רצון ה' ללא בחירה. אולם אומר הרב, עצם המצב שישנה אפשרות ליציר כפיו של הקב"ה שלא לעשות את רצון בוראו היא חילול ה' נורא, עד שקידוש ה' המושג על ידי עבודת ה' מתוך בחירה, אינו שקול כנגדו.

זוהי גם טעותו של אדם הראשון שבחר, על פי עצת הנחש, להכניס את עצמו למצב של בחירה ולא להמשיך באותו מצב שלפני החטא למרות שלא הייתה בו בחירה.

מה שעדיין צריכים לברר על פי פירוש זה שמובא בזוהר הוא: מה שייך כל זה לשבת? הרי המקושש נסקל על שמצאוהו מקושש עצים "ביום השבת"!?

התשובה היא שהשבת הוא יום שכולו גילוי כבוד שמיים. בימות החול לא ניכר כל כך שרק הקב"ה מנהיג את הבריאה, יש לנו תמיד את ההרגשה שאנחנו פועלים בעולם: האדם חורש, זורע (לכאורה הצמחים צומחים בגלל פעולתו) ולכן כבוד שמיים נסתר, מה שאין כן ביום השבת: האדם שובת ממלאכה ואינו פועל בבריאה, הוא לא יוצר שום יצירה במו ידיו. ניכר, אם כן כבוד שמיים בבירור.

המקושש החליט בדעתו שעדיפה ההנהגה של ימות החול מההנהגה של שבת: להיות שקוע בעולם העשייה ובכל זאת להאמין שהכל ממנו ית' ועל ידי זה יתרבה כבוד שמיים יותר מאשר במצב בו האדם אינו פועל כלום, כי כשרק הקב"ה פועל בבריאה אין "ניסיון" לאדם אם להאמין בהשגחת ה' או לא. מתוך מחשבה זו המקושש חילל את השבת כדי להרבות כבוד שמיים ע"י עבודת ה' מתוך מצב של הסתר. זוהי כוונת הזוהר על דרך הפשט. כמובן שיש סודות על פי תורת הנסתר אבל זהו פירוש על פי הבנתנו.

אפשר להסביר על פי דרך זו גם את חטא המרגלים. הסיבה שבגינה המרגלים לא רוצים להיכנס לארץ היא שארץ ישראל היא "אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה"(דברים י"א-י"ב) ישנה השגחה גלויה יותר בארץ מאשר בחו"ל. בבית המקדש היו ניסים גלויים באופן קבוע. אמנם כשיש צורך ה' עושה ניסים גם בחו"ל- מכות מצרים, קריעת ים סוף וכד', אבל באופן כללי אין חו"ל מיועדת לניסים אלא להשגחה על פי הטבע. כביכול עיני ה' לא רואות את שאר הארצות תמיד; אבל ארץ ישראל נמצאת תחת השגחה תמידית ישירה מהקב"ה ללא אמצעי וממילא היא מסוגלת יותר לניסים.

לכן המרגלים מעדיפים להישאר במצב של הסתר פנים ובכך תהיה עבודת ה' שלהם יותר מובחרת, מכוח הבחירה האם להאמין או לא להאמין.

בדרך זו אפשר להסביר את הקשר בין שתי פרשיות: פרשת המקושש ופרשת ציצית.

רש"י מסביר את הקשר בזה שהשבת שקולה כנגד כל המצוות, וגם על מצוות ציצית כתוב: "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְו‍ֹת ה'"(שמות ט"ו-ל"ט)

הרא"ש מסביר טעם נוסף: בשעה שהמקושש חילל את השבת אמר משה לפני הקב"ה: כתוב במצוות תפילין "לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ"(שמות י"ג, ט') אבל ציווית שלא להניחן בשבת; אם המקושש היה מניחם בשבת הוא לא היה בא לידי חילול שבת כי התפילין היו גורמים לזה שהתורה תהיה שגורה בפיו. אמר הקב"ה למשה: הריני קובע לכם מצווה נוספת שתזכיר לכם את כל המצוות הלא היא מצוות ציצית, והיא תהיה נוהגת גם בשבת.

אבל לפי הפירוש שפתחנו בו מסביר הרב את הקשר בין שתי הפרשיות כדלהלן: הרי מצוות ציצית רומזת על כבוד שמים שהרי כתוב "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ", כביכול רואים את הקב"ה. ולמה? משום ש"תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכיסא הכבוד" (סוטה י"ז.) כמובן שהדברים הם לא כפשוטם כי אין צבע לכיסא הכבוד אבל התכלת מקשרת אותנו עם כיסא הכבוד. פרשת ציצית ניתנה אם כן כדי שגם מתוך ההסתר של ימי החול יהיה גילוי כבוד שמים - וזה הפך שיטתו של מקושש שסברתו הייתה שעדיף לעבוד את ה' מתוך הסתר כאמור. וכן נתנה מצווה זו כדי שגם מתוך ההסתר של חו"ל יהיה גילוי כבוד שמים- וזה היפך שיטתם של המרגלים שסברתם הייתה שעדיף להישאר בחו"ל ומתוך ההסתר להאמין בקב"ה. למדנו אם כן פן נוסף בהבנת חטא המקושש, חטא המרגלים ופרשת ציצית.


שבת שלום
יצחק חלבה

לעילוי נשמת אאמו"ר אברהם (אלברטו) בן מרים חלבה ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת מרדכי בן מרגריטה ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת אמיליה בת שושנה ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת טובה חיה בת אסתר ת.נ.צ.ב.ה.
לעילוי נשמת ראובן סואה בן ויקטוריה ת.נ.צ.ב.ה.

הקישורים שלי: http://www.drivehq.com/web/yakov/mylink.htm