שעות על גבי שעות,

שהופכים לשבועות ואז לחודשים,

שאתה כבר מתייאש מלספור,

עיניים צורבות ואדומות,

וזיעה שותפת את פניך,

אתה לא רואה את הסוף..

חוזר הביתה ונרדם באוטובוס על המושב,

מתעורר ומגלה שהירח עלה,

הבית קרוב ואיתו המצב רוח ירד,

חזרת הביתה ואנשים שאתה אוהב שוב מתרחקים,

נראה שגם אותך ניתן להחליף..

וכולם נמצאים כאן ביחד,

וחומות מפרידות בינינו,

הגשרים נשברו ממזמן,

וסכינים נעוצים בליבנו..

וזה אתה שנמצא כאן לבד,

כשאנחנו רואים רק את עצמנו..

עוד נקודת שבירה, ואת נקודת הסיום אתה עוד לא רואה,

נועל את התא בשירותים, נשען על הצד ובוכה,

כי אין מי שיושיט לך יד,

אין מי שתוכל להשעין עליו כתף,

כן אתה לבדך, ולעולם תצטרך להילחם,

העולם הוא עולמך, והמלחמה לא תיגמר..

וכולם נמצאים כאן ביחד,

וחומות מפרידות בינינו,

הגשרים נשברו ממזמן,

וסכינים נעוצים בליבנו..

וזה אתה שנמצא כאן לבד,

כשאנחנו רואים רק את עצמנו..

הדפיוצר שלי בבמה חדשה:

http://stage.co.il/Authors/68901

מזדדה עם החומות והגשרים

יפה מאוד...

הדפיוצר שלי בבמה חדשה:

http://stage.co.il/Authors/68901

יפה אהבתי

רק לא הבנתי את הבית ה-2

חוזר הביתה ונרדם באוטובוס על המושב,
מתעורר ומגלה שהירח עלה,
הבית קרוב ואיתו המצב רוח ירד,
חזרת הביתה ואנשים שאתה אוהב שוב מתרחקים,
נראה שגם אותך ניתן להחליף..

הוא חוזר הביתה או שהוא באוטובוס?

הבית השני בעצם מדבר על חייל שאחרי זמן רב שלא היה בבית, חוזר הביתה, ובמהלך הנסיעה נרדם באוטובוס, דבר שקורה לחיילים כמוני בדר"כ..

הדפיוצר שלי בבמה חדשה:

http://stage.co.il/Authors/68901