היי... התגייסתי במרץ 08, התקבלתי לגדס"ר נח"ל וסיימתי טירונות. סך הכל לא היה כזה נורא... באמת שלא כזה קשה היה לעבור את זה... אבל סך הכל אני די מרגיש שאני חי בחרא. אני ממש לא מרגיש שאני נהנה בצבא או משהו כזה... סתם מנסה לעבור שבוע אחרי שבוע. לא הפסיקה לי השביזות יום א' ואני שבוז מאיך החיים שלי נראים גם סתם באמצע שבוע... לא כל הזמן באופן רצוף אבל סך הכל אני חושב שהחיים שלי די חרא... לא שאני לא יכול להתמודד עם זה גם עד סוף מסלול פשוט מעניין אותי מתי ואם בכלל זה יגמר ואם מגיע שלב (בית ליד?) שבו אתה לפחות נהנה ממה שאתה עושה.
סתם מעניין אותי לשאול חבר'ה שעברו את זה אם גם הם הרגישו ככה...
זה נגמר מתישהו או שכל המסלול יראה כזה מסריח?

ככה זה טירונות וככה גם כולם מרגישים כי אתה מתעסק בחרא..

אל תדאג,אימון מתקדם מתעסקים יותר בתכל'ס וכבר לא בשטויות כמו זמנים קטנים..
אתה תרגיש שאתה עושה יותר..

ד"א אני אשמח אם תכתוב לי לפרטי איך קוראים לך אני במחזור שלך אתה בטוח מכיר חברים שלי שאיתך..

הוא אמר שהוא סיים טירונות.....

אממ הטירונות די חרא... באימון מתקדם מתחילים לעבוד אומנם יותר קשה אבל היחס משתפר ולפי דעתי זה עושה הכל, הקטע המנטלי נראה זה הבעיה שלך וזה ישתפר עם הזמן לאט לאט היחס משתפר, הנהלים משתחררים ואתה מקבל הרבה יותר אחריות וסמכות ורוב הזמן לא יושב לך מישהו על השכל...

ובתור אחד שעלה לפני 3 שבועות לבית ליד היחס שונה לגמרי ממה שאתה מכיר בטירונות, בקושי שיש נהלים, יש לוז אבל כבר לא בדיוק עובדים עם שעון ורוב הדברים שלך אתה מתחיל לעשות עצמאית, אבל שעובדים אבל עובדים קשה מאוד, שבועות מתישים פייזים ואתה קורע תתחת אבל לפחות תיודע שישך תשישי שבת בבית (תסוגר פעם ב...) והיחס טוב אז בדרך כלל אתה מסתובב עם חיוך...

בהצלחה בהמשך אל תשבר מהר מדי ותעזוב או משהו כזה עם הזמן התנאים ישתפרו והמוטבציה תעלה....
ואגב שביזות יום א' אני מאמין שיש בכל יום ראשון במשך ה3 שנים (אלה אם כן אתה ברגילה ...

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.yehida.org/modules/coppermine/albums/userpics/10004/thumb_s-palchic.jpg]

אחי שתדע להיות לוחם זה לא כייף אין מה לעשות מנפיצים דברים ותאמין או לא בותיקה מנפיצים עוד יותר!! אין מה לעשות אחי זה אנחנו או אף אחד אחר!! תנסה להנות כמה שיותר לקחת הכל בקלות וכולם בסוף אוכלים אותו חרא!! תחשוב מה החברים מהצוות שלך חושבים גם להם קשה וגם הם אוכלים חרא ככה זה אחי!! תן חיוך הכל לטובה!!

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן.

A-P-A

הטירונות שלכם באמת הייתה קשה והמסלול שלכם באמת הוא די זין אבל לפחות יש לך יציאות כל שבוע נדיר שתסגור ובינתיים הגדודים יטחנו וגם ישארו שבת ויצאו כל שבועיים שלוש שאתה תהיה כל שישי שבת בבית..

מתי שתחליט שאתה לא שבוז.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

בדרך כלל השביזות עוברת כשלוש שנים לאחר הגיוס

דווקא לא.
ברגע שיצאתי מהבא"ח..הכל השתנה.

R.I.P.

זה בדיוק מה שאני שואל...

נראה לי שאנשים פה לא הבינו את מה שאני אומר... אני לא מרגיש שמה שאני עושה קשה אלא אני מרגיש שתכלס יש לי חרא של חיים... מצד אחד אני לא עושה שום דבר מעניין או חשוב (אלא אם אתם רוצים לקרוא לתרגיל חולייה או למטווחים משהו מעניין וחשוב) ומצד שני אני מרגיש שאין לי טיפת חופש ואני חי על זמנים כל היום...

אין לי שום בעיה להתמודד עם זה ולעבור הכל... באמת שזה מסריח אבל תכלס לא כזה קשה. גם אם יגידו לי שכל המסלול אני ארגיש ככה זה לא יפריע לי להמשיך פשוט מעניין אותי לדעת אם אני היחיד שמרגיש ככה ואם זה ישתנה אחרי שאני אצא מבא"ח.

למוזס, סבבה זה הופך אותי למבוגר וכל החרא הזה... זה לא מה שאני שואל ואני לא מחפש שינחמו אותי.
לביטיס, עם כל הכבוד, אפשר בהחלט להתרגל ולהסתגל להרבה דברים וללמוד להנות מהם או לקחת את הצדדים החיוביים. אבל קצת קשה לא להיות שבוז מלהתעסק בחרטא כל יום-כל היום, חוסר חופש עד כדי כך מוגזם שאתה צריך לבקש אישור כדי להשתין/לחרבן/לשתות ובעצם מתייחסים אליך כמו ילדבן 3 ועוד ועוד... לא, אני לא מתלונן, אני יודע שזאת טירונות ושצריך לעבור את זה. אין לי בעיה לעבור את זה... פשוט שאלתי אם ההרגשה הזאת עוברת באיזשהו שלב או לא.

מאז שאני אתגייסתי אני מרגיש חרא במיוחד בטירונות שהופכים אותך לכזה קטן אבל שאתה תיהיה במסלול ויורידו לך נהלים אתה תראה שמה שאתה עושה הוא גם מעניין ומספק ושתסיים מסלול תרגיש על הגג..

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

כן, ההרגשה הזאת עוברת בשלב מסויים.

ההתעסקות בחרא זה חלק בלתי נפרד מההכשרות, וזה נותן באמת חרא של הרגשה. שתסיים מסלול, ההתעסקות בחרא תהווה חלק קטן יותר, וההתעסקות בת'אכלס, ההווי וכו' יהוו חלק משמעותי הרבה יותר. באופן כללי, שביזות בהכשרה תמיד קיימת - ואחרי המסלול השביזות פחותה בהרבה.

"Those are my principles, and if you don't like them... well, I have others" (Groucho Marx)

מחזק.. תלוי גישה

כל אלה שמעלי אמרו דברים נכונים.. תכל'ס כל החרא שאתה אוכל הופך אותך ליותר בוגר, רואה דברים אחרת ופשוט עושה כל דבר קטן עליך. קח את הדברים בקלות. לא נולד הבן זונה שיעצור את הזמן.
בהצלחה..

טעות בדיון

חבר, חכה שתסיים את המסלול, נכון עד אז תסבול טיפה, אבל כשתסיים יהיה לך ת"ש כל כך גבוה וחיים כל כך טובים יחסית לחבריך מהגדודים אז תאמין לי תסבול קצת ואז תודה לאלוקים שנשארת

אני מאמין שהשביזות תעבור לך באימון מתקדם ככה לפני שתעברו לבית ליד, זה כמובן תלוי בצוות שלך, אבל בעקרון לאט לאט עובדים בראש טוב יותר ויש יותר "הטבות".

ברור שכל אחד וההרגשה שלו, אבל נגיד אצלי בצוות אין כבר אחד שהוא שבוז באמת

בשחרור.

על זה נאמר, עד מתי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!?!1