17-07-2008, 08:05
|
|
|
|
חבר מתאריך: 08.04.06
הודעות: 1,390
|
|
אחותי. בהחלט יש לה רעיונות לא שיגרתיים. אני תוהה לאיזו צרה נכנס הפעם. היא זאת שהכניסה אותנו לצרה הזאת שאין לאף אחת מאיתנו מושג איך לצאת ממנה. טוב שאנחנו יודעות קצת עברית עתיקה ואפשר קצת להסתדר. אף פעם לא חשבתי שעברית עתיקה תעזור לי בחיים. תמיד השתעממתי בשיעורים וחיכיתי כל רגע עד שהליצן של הכיתה יגיד משהו מצחיק ויפריע למורה. אף פעם לא הבנתי למה אנחנו בכלל צריכים את השיעורים האלה, אבל אמרו שאנחנו צריכים לשמור על המורשת, על הניצוץ המחבר אותנו לישראליות, ליהדות, שכבר מעט מאוד נשאר ממנה. חייבים לשמר דברים. זה בדיוק כמו שמלמדים אותנו היסטוריה כדי שלא נחזור על טעויות העבר. זה התירוץ שהם נותנים. בולשיט. למדתי היסטוריה ומתחילת העולם עד היום כל הזמן חוזרים על אותן טעויות, ולא לומדים כלום.
אני מתגעגעת למיטה החמה שלי... לאמבטיה חמה... לדברים הפשוטים של החיים. אפילו לחטטנות של ההורים שלי בחיים הפרטיים שלנו. אפילו להיא מהכיתה שאנחנו לא סובלות אחת את השניה.
אף אחד לא מחפש אותנו.
אני לא יודעת את מי להאשים. את החבר של שיר או את עצמי שהייתי פאסיבית. אני לא מאשימה את שיר, כי היא אימפוסליבית. אני תמיד נגררת אחריה כדי להציל אותה מכל הצרות שהיא נכנסת אליהם. משחר לידתה זה תמיד כך. זה די נמאס לפעמים. אין רגע אחד של שקט. אני רוצה שקט, יציבות, להיות בנאדם נורמלי, אבל מרגע ששיר נולדה נגמרו לי החיים כפי שהכרתי אותם. למרות שאני מקטרת על זה הרבה, אני חושבת שבתוך תוכי ייתכן שבתת מודע אני רוצה את כל ההרפתקאות האלה. אחרי הכל, אני זאת בעלת התושייה. אני זאת שמצליחה, אלהים יודע מאיפה, להציל אותנו כל הזמן.
בעצם, אולי מישהו כן מחפש אותנו ורק אנחנו לא יודעות כי הוא עוד לא הצליח להיתקל בנו?
החבר של שיר הוא קצת מטורף, אבל הוא מסוג האנשים שאתה לא יודע שהוא מטורף עד שהוא פותח את הפה ופותח את ליבו. זה אם אתה מצליח לדובב אותו. שיר הצליחה. ולא רק זאת אלא שהיא הצליחה לחדור אל ליבו. הוא לא מדבר הרבה, אבל איתה הוא לא סוגר את הפה. הבחור מאוהב בה. היא, מצידה, נהנית מהמצב ונהנית מהעובדה שהיא מסובבת אותו על האצבע הקטנה שלה. אבל אני מכירה את שיר. למרות שזה לא ניראה ככה, היא באמת אוהבת אותו. אני חושבת שיצר ההרפתקנות מחבר ביניהם.
אוי, איך שאני מתגעגעת... אולי בכל זאת? לא, אסור לי לפתח ציפיות ולטבוע בתוך תקוות גובלות באשליות, ואסור להיות שאננה. אנחנו בכאן ובעכשיו וצריך להסתדר. הדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות זה להסתכל ולהיות בעלת עין טובה לאנשים. בינתיים אני כל הזמן מסתכלת ואני לא רואה אף אחד שניראה שונה כאן.
אוףףף! הכל בגלל החבר שלה! אני סומכת על האהבה שלהם וזו התקווה האמיתית שלי. כי הוא יעשה הכל, אבל ממש הכל בשביל להחזיר אותה ויהפוך שמיים וארץ בשבילה. הוא לא ייתייאש.
אני גם סומכת על הראש שלו. חייבם להודות: מאוהב, מטורף, אבל גאון. הוא גאון בפיסיקה, כימיה, מתמטיקה. אפילו פעם אחת הגיעו מהממשלה כי חשבו לקחת אותו, אבל הגיע איתם גם מאבחן, הוא נתן בו מבט אחד והחליט שהוא לא בשבילם. הוא פשוט לא יציב מספיק עבורם.
בימינו
חחח... אני אומרת "בימינו" ומתכוונת ל-2500, ועוד לא התרגלתי ש"בימינו" זה כאן ועכשיו שזה 2008. זה מאוד מבלבל בתקשורת עם אנשים.
בימינו מכונות זמן הן די נפוצות, אבל יש עליהן הגבלות מפה ועד הודעה חדשה, כמו למשל שאסור לשגר אנשים למדינת אויב וכאלה, ומצד שני אתם מכירים את האנשים האלה שחייבים, אבל פשוט חייבים לבנות לעצמם כור אטומי אישי משלהם בחצר ולעשות ניסויים ללא פיקוח? אצלינו זה הבן של השכן. כן! החבר של אחותי! גרררר...
אין אף אחד שחולק שהוא גאון. בכל מה שקשור למתמטיקה ופיסיקה וכו' וכו' כולנו סומכים עליו בעיניים עצומות. אחותי ממש התלהבה לנסוע בזמן, שלא לדבר על העובדה שזה בחינם, וכשאני ראיתי שהיא כבר על סף עשייה וממש כבר אי אפשר לעצור אותה מלעשות את מה שהתברר כשטות של החיים שלנו, אמרתי שאני אבוא איתה, אבל קודם תיחקרתי אותו על כל פרט ופרט והוא ענה על כל השאלות שלי והסביר לי הכל (כן, גם אני די טובה במתמטיקה ופיסיקה), ונחה דעתי. אני חושבת שכיסיתי את כל השאלות האפשריות שאפשר לשאול בנושא. רק בזמן המעבר פתאום התחוורו לי שאלות שלא שאלתי. אתה לא יכול להעלות אותן על דעתך עד שאתה לא חווה שיגור והעברה בעצמך. המעבר אורך רבע שעה ארוכה כנצח. הייתי שם. ואחרי מה שראיתי כבר הבנתי שאין לנו כל כך הרבה סיכויים לחזור. טוב שהוא מאוהב בה. אחרי ללא ספק היינו נתקעות בזמן הזה לעולמים.
_____________________________________
gvip
玛丽尔
כל מקרה הוא נס אלוהי
אני לא מבולגנת, אני פשוט חושבת שכאוס זה הסדר של היקום...
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
