נהרין לא בועט


זוכה פרס ישראל במחול אוהד נהרין שמח על ההכרה: "יכול להיות שאם היו מעניקים לי את הפרס לפני חמש שנים הייתי בועט, אבל במידה מסוימת אני לא מרגיש שקיבלתי את הפרס מממשלה כזו או אחרת"
מרב יודילוביץ'

בשעות הצהרים המאוחרות צלצל הטלפון הסלולרי של אוהד נהרין. על הקו היתה שרת החינוך, התרבות והספורט, לימור לבנת, שהתקשרה להודיע לו על ההחלטה להעניק לו את פרס ישראל בתחום המחול לשנת תשס"ה. נהרין קיבל

את השיחה בעוד יושב בבית קפה בהולנד כשהוא שקוע בקריאת "מה נשמע בבית", ספרו האחרון של אדם ברוך. "זה מעניין, אני יושב לי בבית קפה ומסיים את הספר שמדבר על אמנים ישראלים שבסופו של דבר תמיד חוזרים הביתה וחושב על איך אשף הניסוח הזה מצליח להאיר במילים שלו מקומות שאני מכיר ואז מגיע הטלפון", סיפר נהרין בראיון ראשון ל-ynet לאחר קבלת ההודעה.


נהרין, שעד לפני זמן לא רב בחר למעט במילים לתקשורת על מנת למזער את אי הדיוקים בפרשנות כוונותיו, נשמע נינוח והמילים זורמות. "המקום הזה שבו אני יוצר הוא נקודת הגבול שבין השפוי והלא שפוי, בין הלא ממסדי והלא קונבנציונלי לבין קבלת הכרה של הממסד. ההכרה הזו במידה מסוימת מחזקת אותנו – אותי, את הרקדנים ואת כל מי שהיה ושותף לעשייה - בדרך שלנו ובהתעקשות לא להתפשר", הוא אומר.

נהרין, שמעולם לא הסתיר את דעותיו הפוליטיות על דרכיה של הממשלה הנוכחית, לא מתכוון לבעוט בממסד שהעניק לו את הכבוד להיות חתן הפרס הצעיר ביותר בתחום אמנויות הבמה, אך מבהיר: "הדעות שלי על הקיבעון והפרנויה של הממשל הנוכחי ידועות. יכול להיות שאם היו מעניקים לי את הפרס לפני חמש שנים הייתי בועט בו, אבל במידה מסוימת אני לא מרגיש שקיבלתי את הפרס מממשלה כזו או אחרת. ועדה של אנשים טובים קיבלו את ההחלטה להעניק לי את הפרס ולכבד את היצירה שלי וזהו".

לדברי נהרין: "אני מנסה תמיד לחשוב על המכנה המשותף הגבוה שמחבר בין אנשים וזה נכון גם לגבי היצירה. האמנות שלי מאפשרת לי לא להוריד את הרף של אותו מכנה משותף אלא להמשיך ולהעלות אותו ולכן הרצון לכבד את העשייה האמנותית שלי, במובן מסוים, רק מעצים את היכולת שלי לדבר בגנות הפוליטיקה. קבלת הפרס אינה אומרת שאני מזדהה עם הפוליטיקה הישראלית, ההפך ואני חושב שהענקת הפרס מורה על תובנה לגבי כוחה של היצירה לפתור דברים בדרכים חדשות. זה בדיוק המקום בו אמנים, באמצעות היצירה, יכולים ללמד את הפוליטיקה שהיא בבסיסה נטולת כל יכולת למצוא פתרונות חדשים ונשענת על רעיונות ישנים".

פרס ישראל במחול מתווסף לרשימה מכובדת של פרסים ועיטורי כבוד בינלאומיים שהוענקו לנהרין במהלך השנים ובהם שני פרסי Bessies ותואר אביר מסדר האמנויות והספרות מטעם ממשלת צרפת.

"משמעות הפרס? אולי בכך שהוא יביא אנשים שעדיין לא צפו בעבודות שלי למופעים ובכך יחזק את מנוע העשייה ואת הכוונות", הוא אומר, "אולי הפרס יהיה מה שייתן לאנשים את הפוש הקטן שנדרש להם בכדי לעשות את ההחלטה האמיצה ללכת ולראות מופע מחול".

הזכייה מרגשת אותך?
"ברגעים האלה אני מתענג על העצב שלי. מה שמרגש אותי זה שבעוד כמה שעות אני אזיע וארקוד ואגלה דברים חדשים עם הרקדנים שלי. זו ההתרגשות היומיומית הגדולה שיש לנו. מעבר לזה כמובן שיש נעימות בידיעה ואני שמח בייחוד בשביל אמא שלי".

למרות שפרסי ישראל מוענקים בדרך כלל ליוצרים בערוב ימיהם, נהרין מתייחס לפרס כאל סיכום ביניים בלבד ואומר: "חיי אדם ניתנים לסיכום בכל רגע נתון. אני עושה סיכומים כל יום והפרס, הוא רק סיכום לבינתיים, עד עכשיו. העתיד פתוח".

במוצאי יום העצמאות 1998 התקיים בירושלים מופע ענק בשם "פעמוני היובל". נכבדים רבים ושועי עולם הגיעו למופע,בניהם סגן נשיא ארה"ב,אל גור. להקת "בת שבע" בניהולו שם אוהד נהרין היתה צריכה להופיע בקטע מהמחול המפורסם "אנאפזה". בקטע מחוללים הרקדנים בלבוש מינימלי לצלילי השיר אחד מי יודע. חברי הכנסת הדתיים הקימו מהומה גדולה,והמופע היה בסכנה. גם אומנים אחרים איימו לסגור את העסק. כחלק מנסיונות הפשרה של הרגע האחרון הועלה הרעיון התמהוני שהרקדנים ילבשו מכנסי געטקס. בסופו של דבר,בת-שבע לא הופיעה,והאומנים האחרים לא החרימו את הטקס.

חתימתכם הוסרה כיוון שלא עמדה בחוקי האתר. לפרטים נוספים לחצו כאן. תוכלו לקבל עזרה להתאמת החתימה לחוקים בפורום חתימות וצלמיות.

כמה מפליא שלעת קבלת הפרס הנושא את שם מדינתם , גם שמאלנים קיצוניים מגלים בעצמם איזו מידה של פטריוטיות , ובחיוך חצי מתנצל הם עולים לקבל את הפרס , הם בוודאי חשים כי נוכחותם כאן מכבדת אותנו עד מאוד...

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”