|
02-10-2008, 11:58
|
|
|
|
חבר מתאריך: 27.06.08
הודעות: 3,441
|
|
פרק ראשון
בתגובה להודעה מספר 1 שנכתבה על ידי Gumble שמתחילה ב "האם מלחמת יום כיפור בוימה כדי להשיג מנדט לשלום?"
פרק ראשון
בשלהי חודש מאי שנת 1973 החל המירוץ בין מעצמות העל, למציאת פתרון לבעיית המזרח התיכון. ובהקשר לאמור הגיע קיסינגר למוסקבה ולאחר דיונים קצרים ותכליתיים, זכה להכין את הקרקע לפגישת ראשי הקרמלין עם נשיא ארצות הברית ריצ'ארד ניכסון.
הנושא העיקרי של השיחות היה "בעיית המזרח התיכון" והמלחמה שכביכול עמדה לפרוץ בין מצרים וסוריה – לישראל, על רקע איומי סאדאת ואסאד לפתיחת המלחמה כשהסיסמה השנונה בפיהם הייתה: "מה שנלקח בכוח יש להשיבו בכוח הזרוע" דהיינו, מלחמה בלתי נמנעת במזרח התיכון.
ארצות ערב למעשה הכינו במה נהדרת לקיסינגר, במה שנוצלה היטב על ידי יועצו המיוחד של הנשיא ניכסון, על מנת להסיח את דעת העם האמריקאי מהפרשיות של ווטרגיט שעירערו את מצבה הפנימי של אמריקה.
על כן חיפש קיסינגר, על פי הוראת הנשיא, הצלחות חוץ-כדי לכסות על כישלונות הפנים. והמקום היחיד בעולם שיכל לעורר רגשות והתעניינות בקרב דעת הקהל האמריקאי, מלבד פרשת וייטנאם, הייתה בעיית המזרח התיכון, והוא ידע לנצל ולרכב על הנושא בדרך העקלקלה למופת.
ראשי הקרמלין שהתרשמו מאוד מרעיונותיו ומגישותיו החופשיות והפשרניות לבעיות האיזור, קיבלו את הזמנתו לביקור ברז'נייב באמריקה ללא הסתייגות.
ביקורו של ברז'נייב באמריקה היה נחוץ לקיסינגר, כד לזכות לשיתוף פעולה הדוק יותר מצד ברית המועצות בשאלות השנויות במחלוקת במזרח התיכון, ואף כדי למנוע בעזרתה את הגשמת האיומים של מנהיגי ערב, הלכה למעשה.
קיסינגר היה מודע, שלמלחמה במזרח התיכון תהיינה השלכות מרחיקות לכת על העולם כולו, שיתבטאו בראש ובראשונה במשבר יחסים בין המעצמות ובעקיפין למשבר אנרגיה, שבוודאי השפעותיו תהיינה חמורות מאוד על כלכלת מדינות אירופה ואמריקה גם יחד.
בביקורו החטוף בקרמלין השיג קיסינגר את מטרתו הראשונה, דהיינו, נכונות סובייטית לשיתוף פעולה עם ארצות הברית לפתרון בעיית המזרח התיכון.
אולם עם גמר הביקור התפשטו השמועות על הידוק הקשרים בין ברית המועצות לארה"ב ועל מגמת המעצמות לכפות הסדר כפוי במזרח התיכון, בניגוד לעקרונותיה של ישראל ולטובת הערבים.
הנשיא ניכסון שהיה מודע לחששותיה של ישראל עקב השמועות, הכריז מיד לאחר ביקור יועצו המיוחד במוסקבה שאמריקה לא שינתה את עמדתה המוצהרת כלפי ביטחונה של מדינת ישראל. הצהרת הנשיא פורסמה למרות שממשלת ישראל לא הגיבה והעדיפה לשמור על קור רוחה לחכות להמשך ההתפתחויות המדיניות באיזור.
מאמצי היועץ המיוחד לנשיא פגעו בראש ובראשונה בתדמיתו של שר החוץ האמריקאי וילאם רוג'רס, שסבל מחוסר שיתוף פעולה מצד הנשיא על אף מאמציו לקידום השלום במזרח התיכון; אולם כדי להוכיח את כוחו החל ביוזמתו האישית במאמצים קדחתניים לקרב את השקפות הצדדים המעורבים בסיכסוך במזרח התיכון. וכצעד ראשון הזמין את יועצו של סאדאת אסמעיל חאפז ואת שר החוץ הישראלי אבא אבן ללישכתו ודן אתם ארוכות על המשבר המזרח התיכוני במאיים על שלום העולם וביקש מהצדדים להימנע מהחרפת המשבר, למען הרחקת מעורבות המעצמות באיזור.
אך את עיקר הלחץ הפעיל על שר החוץ הישראלי אבא אבן, אשר ביוצאו מכיבשן הדיונים פנה בדחיפות לראש הממשלה, גולדה מאיר, ודרש הבהרות להמשך המגעים.
גולדה ביקשה מאבא אבן לנסות ולהרגיע את הרוחות במשרד החוץ האמריקאי והבטיחה שתביא שוב את עמדת ארה"ב לדיון בפני הממשלה כדי לנקוט בצעדים ממשיים לקראת הפשרה המוצעת בין ישראל ושכנותיה. כתוצאה מלחצי ארה"ב נתכנסו מובילי המרכבה הישראלית לפעילות חסרת-תקדים למציאת פתרון הולם למשבר הבלתי נמנע בין התקפותיהם של ישראל לארה"ב. לאחר דיונים ממושכים הגיעו לכלל הסכמה שעל ישראל ללכת לויתורים טריטוריאליים מרחיקי לכת, בעיקר למצרים, לקראת הסדר כולל עם ארצות ערב.
אולם ראש ממשלת ישראל היתנתה את ויתוריה של ישראל בנכונות מצד המצרים והסורים לחתום על חוזה אי-לוחמה כצעד לקראת הנסיגה הישראלית הכוללת עם חתימת הסכם השלום.
הצעותיה של ישראל נתקבלו בהססנות ובספקנות רבה על ידי הנשיא ניכסון ועוזריו בבית הלבן, אשר טענו שאין ביכולתה של ממשלת ישראל ליישם את הויתורים שהוצעו על ידה בלא להתבסס על החלטות מפורשות של ממשלת ישראל כולה.
חששות אלו הובאו לידיעת ראש ממשלת ישראל, אשר נדרשה להבהיר ביתר לגיטימיות את עמדתה למען ריכוך העמדה הערבית הבלתי מתפשרת.
הבהרות ישראליות ניתנו מיד על ידי אחד מבכירי שרי הממשלה המשה דיין, אשר הודיע על נכונותה של ישראל לסגת מקוי הגבול הנוכחיים, באם תראינה מצרים וסוריה רצון לדו קיום בשלום עם מדינת ישראל.
המחווה הישראלי האחרון הרשים את משרד החוץ האמריקאי ואף את ראשי הקרמלין אשר לא האמינו בנכונותה של ישראל לפשרות.
שליחים בדרגת סנטורים נשלחו לקהיר ולדמשק להבהרת העמדה הישראלית אשר זכתה להד חיובי אפילו מצד ברית המועצות.
אך סאדאת ואסאד, הביעו במשותף אי-אמון בכוונותיה של ישראל וקשרו את הצעותיה במזימה ציונית מתוכננת למילכוד דעתם של ראשי מעצמות העל והיתנו תנאים כגון, הסכמה ישראלית להשבת העם הפלשתיני למולדתו והכרה בזכותם הלגיטימית של מצרים וסוריה לדרוש בחזרה, וללא כל תנאי, את אדמותיהם שנכבשו על ידי ישראל בכוח הזרוע במלחמת ששת הימים.
מאמצי שליחי השלום האמריקאים לא נשאו פרי ואף גרמו להחרפת המשבר ולסילוק ידו של ויליאם רוג'רס מהתמונה בכלל.
ברם, הנשיא ניכסון סירב בחריפות להשלים עם העובדה והודיע שיש לתת עדיפות מירבית למאמצי השלום במזרח התיכון. כדי למנוע את המשך הקיפאון ולהרגעת הרוחות בישראל, דרש מסיסקו להכריז על עמדתה האיתנה של ארה"ב בנוסח: "אמריקה לא תוותר על ישראל ועל ביטחונה", כשבהמשך נרמז לישראל לגלות יתר הבנה לבעיית הפלשתינאים ולוותר ויתורים נוספים כדי להגיע לשלום.
אולם דרכה החד צדדית של ארה"ב, גרמה למורת-רוח בקרה ההנהגה הישראלית ובשדר מיוחד לבית הלבן הביעה ישראל את אכזבתה מדברי סיסקו וקבעה בעליל שאין לממשלת ישראל מה לוותר בנושא הפלשתינאי בכלל.
כתוצאה מכשלונות מהלכיה הדיפלומטיים של ארה"ב באיזור, שוב נכנס קיסינגר לתמונה וכצעד ראשון שלח את הסנאטור הרטקה לקרמלין כדי לדווח לברז'נייב על מסע השיכנוע שנכשל ולבקשו להימנע מהתערבות במלחמה במזרח התיכון, אם תפתחנה ארצות ערב על דעת עצמן במלחמה נגד ישראל.
מנהיגי מצרים וסוריה שחשו בניסיון המעצמות לכפות הסדר במזרח התיכון, הקשיחו, בניגוד לכל התחזיות, את עמדתן ואף יצאו באיומים חסרי רסן נגד ארה"ב ואירופה בסגירת משאבי הנפט הערביים ובגרימת משבר אנרגיה עולמי.
בד בבד המשיכו סאדאת ואסאד וגרורותיהם הערביות בחיזוק ההרגשה של ערב מלחמה במזרח התיכון האימרה הישנה שוב חזרה וריחפה בהפגנתיות בחלל האוויר, "מה שנלקח בכוח יוחזר בכוח הזרוע" ולא יתכן פיתרון במזה"ת ללא מלחמה.
ראשי הקרמלין עמדו מחד בפני החזית הערבית ודרישותיה, ומאידך בפני לחץ הולך וגובר מצד אירופה התעשייתיות ואף מצד אמריקה שנועדה לקשור עמה קשרי מסחר בהיקף ניכר, למען הפעלת השפעתה על ארצות ערב לבל יממשו את איומיהם. אולם כתוצאה מהתדרדרות המצב במזרח התיכון עמדה נסיעתו של ברז'נייב ומיכלול יחסי המערב עם ברית המועצות בסימן שאלה.
_____________________________________
נערך לאחרונה ע"י Gumble בתאריך 02-10-2008 בשעה 12:14.
|
|