התוצר הספרותי שלפניכם נבע מרעיון שמקנן אצלי מאז שעות הבוקר. לקוראים שגם צופים בהלסינג (הOVA) יזההו בקלות מה השפיע על היווצרותו ועל כתיבת הסוג של נאום הזה.

רבותיי...
אני מחבב עברית.
רבותיי,
אני אוהב את העברית.
רבותיי,
אני מהופנט ע"י השפה העברית!

אני אוהב שירה, פרוזה,
ידיעות חדשות, ביקורות,
מכתבים, מאמרי מחקר,
כל דרך בה ניתן להתשמש בעברית.

אין דבר משמח אותי יותר,
מלכתוב מאמר ביקורת בעברית
שחודר וממוטט את נפשו של האדם,
או לחילופין לכתוב ארוכות
דברי שבח והלל.

אני אוהב ללחוש משפטי אהבה
מתוקים מדבש,
או לצעוק סיסמאות
נוטפות שנאה.

ליבי מרקד לנוכח ההטמעה
של מילים חדשות לשפתנו,
את הניצול הכה יעיל
של המצאות הסביבה.

חיוך נמרח על שפתיי
כשאני קורא שירי ביאליק
או פזמון מועט מילים
של איזה משורר אנונימי.

האושר גם עוטף אותי
כשיפי נפש מתלוננים על עוול
ולאומנים צועקים בגרון ניחר
לקראת מאבק ומלחמה.

רבותיי,
האם אתם גאים להיות דוברי עברית?
כי אני מתענג כל רגע על זה.

כן, עמי עולם יוכלו להתפאר
בגמישות האנגלית,
בציוריות האיטלקית,
בקשיחות הגרמנית,
אך אני רוצה עברית.

אני רוצה לשיר בעברית,
לכתוב בעברית,
לנשום ולהיבלע על ידיה.

כי אם הייתה היא ראויה
להעביר את התורה האלוהית
אז היא טובה גם בשבילי
לשם שירי אהבה ושנאה!

זה פשוט טקסט שצריך ללמד בבתי ספר.
מדהים. אני גם מזדהה עם כל מילה פה.

התרשמתי.

כל הזמן אני חש איזה בוז לשפה שלנו, איזה חוסר עניין ותשומת לב למילים שאנחנו משתמשים בהן לעומת שפות אחרות שמהללים אותן ואני חושב ששוב בני אדם לא מעריכים את מה שהקיף אותם מאז הינקות.
גם הטיעון המעצבן שאנחנו משתמשים במילים לועזיות כחלק מהעברית המדוברת הוא טיפשי- שפה שלא יכולה להטמיע מילים משפות אחרות בסופו של דבר תמות והנה העברית, שפה שחזרה להיות שפת דיבור יום-יומית לפני קצת יותר ממאה שנה משלימה חסרים על ידי הטמעה של מושגים שלמים שנכנסים בלי שום קושי למבנה התחבירי שלה.
כבר אמרתי שאני אוהב אותה?

אהבתי בהחלט.

מזכיר לי שפעם כתבתי 'על הכתיבה', שאי אפשר לסרב לה, שהיא באה מבפנים ומשתלטת החוצה, שאי אפשר לישון ולהתחמק ממנה, שהיא תופסת אותך ומכריחה אותך לכתוב.
כך גם העברית לדעתי, תסתכל על זה מאיזה כיוון שלא תרצה, עברית, היא שפה יפהפיה.
ועד כמה שאני אוהבת מבטא אמריקאי ואת הלשון המתגלגלת כשהם מדברים...
אין תחליף לעברית.

מסכימה עם חתולית, בהחלט טקסט שצריך ללמד בבית הספר.
תות

הקראתי את השיר לאמא שלי, וסיכמנו שביום העצמאות (אצלנו במשפחה יש גם קצת תכנית תרבותית) אני אקריא אותו, ברשותך.

אני אף רואה בזה כבוד- שיצירה שלי תחשב כמשהו ראוי להקראה על ידי איזו משפחה? אני מתעופף עכשיו ברקיע השביעי מאושר

לא סתם משפחה- משפחה שהיא חובבת מושבעת של השפה העברית!

אני אוהב את השפה העברית יותר מכל שפה אחרת

אני גם אוהב שירים פשוטים וקלאסים, בעלי ארבע שורות בכל בית ולעתים חריזה, אלא שזה ארוך מדי.

אבל היות והוא יותר מתאים להיות קטע מאשר שיר, אני אוהב את הקטע הזה