
28-12-2008, 20:55
|
|
|
|
חבר מתאריך: 17.10.08
הודעות: 62
|
|
היי גבר,
(1) אפשר מבחינה בריוקרטית, להגיש בקשה לדרג בכיר לשינוי מקצועך הצבאי במהלך השירות.
(2) בהנחה שבסוף יקבע תפקידך ככזה, הייתי ממליץ לך להשקיע מאמצים ודגש על הצלחתך במקצוע. תיכנס אליו, תקיף אותו, תתחיל לבצע אותו, תשפר את מה שלוקה בו כיום, ותהפוך את השהות שלך ביחידה שלך לכזו שמועילה למתרחש שם. ברגע שיתאפשר, תתחיל בהליכים בריוקרטיים של הסעיף הראשון (1).
(3) כשתזדמן לך האופציה לצאת לקצונה, אז לצאת לקצונה. היציאה לקצונה היא כניסה למשפחה מצומצמת של חיילים מיומנים יותר, ובדרך-כלל הם משובצים מחדש בשירות. המגמה הכללית היא להחזיר קצינים, כחיילים מיומנים יותר, לתפקידם הקודם - אך קורה, למזלם של חיילים שבוזים, שבסוף קורס הקצונה מוצאים אותם מתאימים יותר לתפקידים אחרים.
(4) בהנחה שעוד לא נקבע תפקידך כרכז כח-אדם, לך תכין לעצמך רשימה של מקצועות שמעניינים אותך - כשתיפגש עם קצין המיון, תציג בפניו את הרשימה. תן לו לראות אילו קורסים הולכים להיפתח, וישנן הקצאות נוספות, ויתכן שיתמזל מזלך. קציני המיון לא דואגים, ובצדק, לשתף את החיילים במכסת ההקצאות שלהם - אז אל תשכח להראות לו עוד מקצועות שמעניינים אותך, לפני שהוא מפיל אותך לידי גורל הצרכים הצבאיים.
(5) ככה סיפור לסוף יום:
נכון שאסור להרים אף מעל שום אדם שמבצע תפקיד בצבא, אבל כמוסר השכל: תמיד כשאני נוסע ברכבת ורואה את החניכים של המערך הטכני - אני מתמלא רחמים ואני נזכר שכוחו של חה"א מושתת בהרבה על הטכנאים הללו.
ונכון שהתנאים והמקצוע עצמו חרא להם, אבל הם מהווים המון ברגים חשובים. כדי לא להשתבז, אני נזכר - אם היו כופים עליי להיות טכנאי במערך הטכני, הייתי משתבז? לא. ועל הזין שלי. חשוב לי לראות את המטוס ממריא, וטס לעבר המבצע, יותר מאשר לשמוח שאני יכול לכתוב באינטרנט מדי יום. לולא המטוס טס, לא הייתה ההגנה לתת לי לשבת בטוח בבית מול המחשב.
|