למרות שחיי בתו בת ה-8 ניצלו הודות להשתלת ליבו וריאותיו של אנואר בן ה-8 מקלנסוואה שנהרג בתאונת דרכים, אומר האב בראיון בלעדי ל-ynet: "אין לי בעיה לקבל איברים, אבל לא לתרום. ההשתלה לא תשנה את דעתנו"

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3663161,00.html

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

אז שלא יקבל איברים!

ומה הקשר?

אם האמונה שלו לא מאפשרת לו לתרום אברים מסוימים, אתה מציע שיחרצו את דינו למות במידה והוא יזדקק לכאלה?

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

אם אמונתו אוסרת עליו לתרום לאחרים, אין כל סיבה שיקבל מאחרים.
אז שיחיה בשלום עם אמונותיו, לטוב ולרע - או שיגמיש אותן.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

"עין תחת עין ולב תחת לב"?

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

כך בדיוק המדינה צריכה לנהוג - לידיעתך, אנחנו חיים בחברה, וזו אחת ההשלכות של חיים בחברה.
אם הוא לא מוכן לתרום, כי זה חלק מאמונותיו - זכותו. אדם באמונתו יחיה. אבל הוא צריך לחיות עם ההשלכות של האמונות שלו, לטוב ולרע.
אם הוא לא מוכן לתרום לאחרים, מדוע באיזו זכות הוא דורש לקבל?

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

לגבי האב ולגביו בלבד וגם זאת תוך הסתייגות כי מדובר בכתבה עיתונאית: זה לא שהוא סרב לקבל איברים מיהודים וזה לא שההלכה מתירה ליטול איברים מלא יהודים. זה פשוט נוח מדי להיות צבוע ולקבל מבלי להיות נכון לתת.

לגבי בגירים הנכונים לקבל ומסרבים לתת - אין מדובר בכך כי דנים את הבגיר המתנגד למוות אלא בכך כי מתן התרומה למתנגד דנה מישהו אחר הנכון לתת למוות.

העיסוק בדם הערבי והנחמה בכך שיתחלף? ההלכה אינה אוסרת על קבלת ומתן תרומות דם. ההתיחסות ל"דם" של בן עם אחר כאל "דם" נחות היא הזויה וכאשר העיסוק הינו בדמו של מי שאיפשר את חיי אהוביך - הרי שהיא כבר בזויה. או שאתה עוסק במדע או שאתה עוסק בהלכה או כפי במקרה זה אינך עוסק לא בכך ולא בכך. הבעת הסתייגות ולו מאופקת ממוצאו של הקורבן הקט שהוריו אפשרו את הצלת בתך - אינה טמונה בדתות אלא ברוח פנאטית של עליבות מוסרית, כפיות טובה וראיית אלו המאפשרים את חייך כמובנים מאליהם.

לאב המקבל נאמר כי באם מייחס עולם הדמויים קצת מן הנפש לדם - מי יתן ודמו של קורבן התאונה הקטן יזרע נבטים של רוח נתינה לזולת בלבה של בתך תחת אלו שאתה בוודאי לא זרעת.

החלמה מהירה ומלאה לילדה הנתרמת והחלמה מהירה לליבו הגס והאטום של אביה.

א.ההלכה היא מושג כה משתנה בין עדה לעדה, בין חרדים למתנגדים לסרוגים ובינם לבין עצמם עד כי כל ניסיון לומר ההלכה קובעת כך או אחרת נדון לכשלון. יש פוסקים הלכתיים, המקובלים על ציבורים גדולים מאוד שאינם מתירים תרומת איברים בכל מקרה.

ב. הטיעון השני שלך, לגבי סדר העדיפויות בתרומת אברים הוא יותר חזק. אבל להזכירך, מרבית האוכלוסייה אינה חתומה על כרטיס אד"י - האם תפלה את כולם לרעה או תתמקד במתנגדים על רקע אידאולוגי המוכנים בטפשותם גם ללכת לעיתון ולספר את זה...ומה תעשה עם אלה המוכנים לתרום איברים רק בנסיבות מסוימות ולא באחרות או רק איבר זה במקום אחר?

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

המשפחה היא המכריעה בכל מקרה. נושא הקטינים הוא בכלל בעייתי שכן במה חטאו?

הפתרון - חקיקה המקנה להצהרת התורם הבוגר תוקף משפטי הגובר על רצון המשפחה ומעניקה לו ולבני משפחתו מדרגה ראשונה עדיפות בקבלת איברים. בשל אורך רשימות הממתינים, עדיפות במקרה זה משמעותה בפועל - אי מתן לכל מי שאינו בעל עדיפות.

קטינים - בעיה סבוכה יותר. לעניות דעתי - גם שם יש לנקוט בכלל עניי עירך קודמים ולהעניק עדיפות לבני משפחה מדרגה ראשונה של הנכונים לתרום. מול הטיעון המוסרי של הפליית ילד לרעה יעלה הטיעון המעשי והמוסרי לא פחות של הגדלת מעגל התורמים והצלת יותר חיים.

איני בקיא בחוק שכמדומני להכנס לתוקף בשנה זו.

כמובן שיהירותו של האב היא זו אשר הציבה אותו על עמוד הקלון אבל כמו שאמר פעם מאמן כדורגל אחד - הדג הגיע לצלחת רק בגלל שפתח את פיו...

אנחנו ב2009 YOU KNOW...

אבל הדיון עוסק בשאלה - מה עם אדם שלא קיבל את עצתך

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

אני בעד חקיקה ברורה שמי שלא חתום או חותם "בזמן אמיתי" (כן, כן איום מפורש!!), לא יהיה זכאי, לא הוא ולא בני משפחתו מקרבה ראשונה לשום תרומה שהיא.
זה פשוט מגעיל.

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

לא צריכה לפגוע בילדיו הקטינים, כמו במקרה הזה.
לילדה אין כל אפשרות, בגיל הזה, להחליט אם היא מעוניינת לתרום איברים או לא.
כשהיא תגיע לגיל 18 תוכל להחליט - ואז תצטרך להתמודד עם ההשלכות של החלטתה.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

מי שלא מוכן לחתום על כרטיס "אדי" צריך לאבד את זכותו לקבל תרומת איברים.
כך צריך להיות קבוע בחוק.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

- ומעבר למכתב הערכה, עכשיו גם תחתום על כרטיס אדי?



"תרומת איברים היא דבר מאוד אצילי. זה מאוד יפה להציל חיים. כפי שאמרתי, אין לי בעיה לקבל איברים, אבל לא לתרום. אמרתי כל השבוע שההשתלה לא תשנה את דעתנו וכרגע אין אישור הלכתי לתרום איברים. המוח מכתיב ללב ולא הלב למוח, ולכן מה שקובע מבחינתנו הוא מות הלב ולא המוות המוחי".

ציטוט:

"אבל אני חושב שאם האיסלאם ימשיך להתחזק בחברה שלנו החברה שלנו תשתנה לגמרי. אפשר כבר לראות את זה במדינות שבהן האחוז של המוסלמים באוכלוסייה גדל. בבריסל, למשל, אנשים מקבלים מכות משום שהם שותים מים ברחוב בתקופת הרמדאן. אני לא מאמין בקשקושים של הפוליטיקלי קורקט - לא כל התרבויות שוות. אני חושב שהתרבות שלנו טובה יותר".

חירט וילדרס

למרות שחבריי...
כל מה שאתם אומרים על כך שזו אמונתו זו שטות!
כל הרבנים הראשיים בישראל אישרו ואמרו שתרומת איברים זה מעשה מבורך!
והמצווה הגדולה ביותר מכולן והחשובה ביותר היא הצלת נפש אדם!

(אלא אם כן אתה מתכוון לאלה שכבר פרשו)
אותם רבנים ראשיים כמעט ואינם מהווים סמכות הלכתית לאיש. יש רבנים חרדים המהווים סמכות הלכתית שאסרו על מתן איברים בנסיבות מסוימות, בעיקר מתן לב בטרם מוות מוחי. . (לדעתי מתנגדים באופן גורף - אין)

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

ותסכים עימי בודאי כי לא הרב אלישיב ולא הרב אוערבך היו אומרים את שאמר אותו אב.

מתוך 'מנחה לשלמה', קיבוץ ועריכה של פסקי פוסק הדור שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל בהלכות הנוגעות לחולה, לרופא, ולרפואה

מאת פרופ' אברהם שטינברג.

http://www.medethics.org.il/article...SIA59-60.01.asp
ט. השתלת איברים

1. מותר ומצווה לתרום מוח-עצם להצלת קרוב משפחתו [נ"א חיו"ד סי' שמט סק"ג(ג)(2)].

2. יש לבקש תרומת מוח-עצם מאדם המתאים לכך כדי להציל את הזולת, אבל אסור להפעיל לחץ נפשי על התורם אם הוא חושש מהסכנה הקלה הכרוכה בכך [נ"א ח"ד חאבהע"ז סי' פ סק"א].

3. מותר להשתמש בקטן להיות תורם מוח-עצם בתנאי שהוא מבין את משמעות התרומה. אם הוא קטן שעדיין לא מסוגל להבין את משמעות התרומה, הרי זה ספק אם מותר להשתמש בו להיות תורם מוח-עצם [נ"א ח"ד חחו"מ סי' רמג סק"א].

4. מותר לתרום דם לבנק-דם, אפילו תמורת תשלום [נ"א חיו"ד סי' שמט סק"ג(ג)(ג)(3)].

5. מותר לתרום כליה מחיים, אך אין חיוב לעשות כן [נ"א חיו"ד סי' קנז סק"ד(2)].

ראה עוד -- כה. נסויים רפואיים #1

6. מותר לקחת עור ממת לצורך טיפול בפצוע עם כוויה נרחבת, בתנאי שהחולה לפנינו [נ"א חיו"ד סי' שמט סק"ג(ב)(2)].

7. בביצוע השתלת לב, כגון שמשתמשים בלב מלאכותי, אין גדר רציחה במושתל בשום שלב של הניתוח [נ"א חיו"ד סי' קנה סק"ב(1)].

8. כיום, שקביעת המוות המוחי על ידי הרופאים איננה מספקת מבחינת ההלכה, אסור להשתמש באדם שאובחן כמצב של מוות מוחי להיות תורם איברים. כמו כן אסור לחולה בישראל להירשם כמושתל פוטנציאלי, אבל מותר להיות מועמד להשתלה בחו"ל [אסיא, חוב' נג-נד, תשנ"ד, עמ' 5 ואילך].

9. לוא יצוייר שימציאו בדיקות מהימנות לבדיקת מות המוח כולו, ובדיקות אלו לא יפגעו בדיני גוסס, היינו שלא יזיזו את החולה כלל, ולא יזריקו חומר-בדיקה כלשהוא לגופו -- יהא מקום לשקול להתיר אדם כזה להיות תורם איברים, גם אם לבו עדיין יפעם [אסיא, חוב' נג-נד, תשנ"ד, עמ' 5 ואילך].

ראה עוד -- יט. מוות מוחי #4

10. חולה שאובחן על ידי הרופאים כמת מוות מוחי, וניתקו אותו ממכשיר ההנשמה -- אם פסק לבו לפעום במשך שלושים שניות, מותר לנסות ולהחיותו -- ואם הצליחו בהחייאה, והאיברים עדיין ראויים להשתלה, מותר לקחת ממנו איברים להשתלה [אסיא, חוב' נג-נד, תשנ"ד, עמ' 5 ואילך].

ראה עוד -- יב. חולה סופני #5, #12; יט. מוות מוחי #3

11. אסור לקחת איברים להשתלה מיילוד חסר-מוח (anencephaly) כל עוד הוא נושם באופן עצמוני, ומי שעשה כן, הרי זה בגדר רוצח [עמק הלכה, ב, תשמ"ט, עמ' 207 ואילך].

ראה עוד -- ז. הפלה #5; טז. ילוד #3; מ. שבת #ג43

12. אין איסור לקבל תשלום עבור תרומת כליה מחיים, ואין איסור לשלם למתווך בין חולה לבין תורם. התורם כליה מחיים מקיים מצווה גם אם עשה זאת תמורת תשלום. אכן, אסור לקרובי המת לקבל תשלום עבור הסכמתם לתרומת איברים מקרובם המת, אלא אם כן יש מי שזקוק לכסף זה לצורך הצלת חיים [נ"א ח"ד חחו"מ סי' תכ סק"א].

התניית השתלות בחתימה על כרטיס אדי, היא שיטה מכובסת לסחר באיברים.
אין שום זכות לדרוש מהאב או לצפות מהאב שישנה את השקפת עולמו רק משום שחיי ביתו בסכנה,
אז מה נראה לכם, שהוא יתן לה למות כדי לצאת נקי מידות - נו באמת...

גועל נפש גועל שמפש, מה שמעניין אותו זה להציל את הבת שלו הקטנה.
לא שופטים אדם בעיתות שכאלה, מה גם שהאיברים נתרמו לילדה ולא אליו.
המבחן האמיתי יהיה כשהילדה תגדל ותגיע לגיל 18 ותוכל להחליט בעצמה.

זה רק מגיל 18?
מוזר... העניין הוא שבגיל 15 חתמתי על כרטיס אדי.
דרך האינטרנט, אפילו שמתי את התאריך לידה האמיתי שלי והכל היה אמיתי לגמרי וחשבתי שזה לא יגיע ואז פתאום הגיע הכרטיס.

מה יקרה אם אני אמות? יתרמו את האיברים שלי או לא? (בלי קשר לזה שההורים שלי יתרמו).

לא יודע אבל עצם החתמתך מתחת לגיל 18 היא עבירה פלילית

ומה אם ההורים מאשרים?

באמת לא יודע, תברר באינטרנט

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

לפי דעתי האישית, ההלכה אינה אוסרת השתלות במקרה שמדובר במוות סופי של התורם.

אבל מוות סופי, במיוחד עם הטכנולוגיה של היום אי אפשר לעולם לדעת מתי זה קרה, עד שהגופה מתקררת לגמרי. ככה נוהגים בחברה קדישא בעקבות מקרים מזעזעים שמתים קמו לתחייה אחרי שהתחילו להכין לקבור אותם ובמקרה מסויים גם אחרי שקברו אותם.

לפני כשנה או שנתיים היה מקרה במצרים שבו שמו כבר מישהו במקרר למתים, והוא קם לתחייה והתחיל לדפוק בדלת של המקרר. מי שיכול למצוא את הקישור, שיביא את הלינק.

הרופאים להוטים מאוד להשתיל ולהצליח ולהתקדם, ואברים אחרי שמתקררים הם נפסדים. הרופאים עומדים בניסיון והחלטות מאוד קשים, ויש חשש גדול שחס וחלילה יוציאו אברים לפני שהוא נפטר באופן סופי.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)