http://www.inn.co.il/News/Flash.aspx/246621


שגריר ארה"ב באו"ם, ג'ון בולטון, אמר במקביל כי מדיניותו של ממשל אובמה בנוגע לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני "רעה לישראל, ורעה לאמריקה".

במאמר שפורסם אמש ב"ניו-יורק פוסט", טען בולטון כי ממשל אובמה מתכוון להפעיל לחץ כבד על ישראל - דבר שעלול לפגוע בה. "מכל מאמץ שיעשה ממשל הנשיא אובמה בנסיון לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ישראל תצא הנפגעת והמפסידה".


בולטון תוקף את הכוונה של הממשל להפנות את הלחץ העיקרי על ישראל. "מדוע שארה"ב תלחץ על בעל ברית דינמי? חילופי מידע עם ישראל בתחום המודיעין, שיתוף הפעולה הצבאי וקשרים כלכליים הדוקים עמה הם נכסים חשובים לארה"ב".לסיום כותב בולטון כי "הממשל מאמין שישראל מייצגת יותר בעיה מאשר בעלת ברית" ומסיים את מאמרו בעצה לממשל להתמקד יותר באיראן המהווה איום על ישראל ועל הארצות הערביות הידידותיות לארה"ב.

מה באמת?
לא יכול להיות -אובאמה הבטיח כאלה הבטחות לפני הבחירות "היהפוך כושי עורו ונמר חברבוביו"?
( ר' ירמיהו י"ג כ"ג,

סתם תיקון קטן, בולטון, דמות שנויה במחלוקת, הוא לא שגריר ארה"ב לאו"מ אלא שגריר ארה"ב לאו"מ לשעבר. מהשגרירה הנוכחית, הד"ר סוזאן רייס, נישמע בוודאי דברים שונים לחלוטין. בולטון הוא אפילו לא השריר הקודם לאו"מ (היה זה זלמאי ח'לילזאד שקודם לכהונתו כשגריר באו"מ היה שגריר ארה"ב באפגניסטאן), כיהן בתפקיד ב2005-2006 ומינויו לא עבר למעשה בסנאט והיה, טכנית, מינוי זמני.

לפחות על דבר אחד אין ויכוח, בולטון, בדרכו שלו, הוא כבר שנים רבות ידיד ישראל אמיתי, הרבה לפני כהונתו כשגריר באו"מ.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

האיש אכן שנוי במחלוקת (אני זוכר שהראו את השימוע שנערך בסנאט בנוגע למינויו, שם תוארו התקפי
הזעם שלו, שכללו השלכת חפצים כבדים למדי לעבר עובדיו, ואפילו אני די נרתעתי מזה - אבל אחרי
שראיתי אותו מדבר בנוגע למה שחשוב - אנחנו - הרתיעה עברה לי...), אבל איש לא הטיל ספק בהיותו
איש מקצוע מצויין.
המחליפה שלו היא מינוי פוליטי מובהק, ובכל פעם שאני שומע הקלטה נוספת שלה בנוגע לאיראני המתון
האייתאללה עלי ח'מנהאי, אני מצטמרר (בדיוק הסוג של האנשים שיסבירו שהיטלר הוא אכן נאצי קיצוני
ולכן צריך ליזום מגעים עם הימלר וגרינג המתונים - ואכן היו אנשים כאלה במערב בשלהי מלה"ע
השנייה...).

סוזן רייס מדאיגה אותך?

בעיני סמנת'ה פוורס גרועה בהרבה (מעבר לזה שהיא גם מטומטמת).

נידמה לי שזה היית אתה שהבאת פה לינק לראיון עם פוורס מהסידרה המצוינת של הראיונות של הארי קרייסלר בבארקלי. הקטע על ישראל היה פשוט מזעזע! זה לא כל כך מה שהיא אמרה (שהיה חמור מאוד לעצמו) כמו שפת הגוף, למשל כשרמזה (ברמז בגודל של פיל) להשפעה של הלובי היהודי על קבלת ההחלטות בארה"ב.

גברת מאוד מאוד לא נעימה (והאמת, מפתיע, אפילו מאכזב, שאובמה החלקלק לקח אותה איתו בכ"ז. בד"כ הוא הרבה יותר פרגמטי).

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

גם סמנת'ה פאואר (שאכן אני הבאתי את הראיון שבו קראה לכיבושנו...) אינה מדאיגה לבדה. הן שתיהן
מאוד דאיגות כתופעה. הן היו אלו שחדפו לכניסת ארה"ב לוועידה המכינה לדרבן, ורק בהמשך הודיעו
על החרמת הוועידה עצמה. הן מייצגות תופעה בממשל הזה שהגיעה לשיא שלילי עם הניסיון (הכושל,
למרבה המזל) למנות לתפקיד יו"ר מועצת המודיעין הלאומית, את צ'ארלס פרימן, שהוא סוג של סוכן סעודי
וסיני במובן הבסיסי ביותר של המילה (אדם שמקבל כסף תמורת ייצוג אינטרסים של מדינות אלה) בארה"ב.
רק התערבות באמת חריפה של גורמים חיצוניים (פרימן נקב בשמם במפורש - הלובי הישראלי...) מנעה
את המינוי המזעזע הזה של האיש שאמור להיות בין מנסחי הערכת המודיעין הלאומית בנוגע לעניינים
כמו איראן.
זו הבעייה עם אובמה. האיש אמנם בהחלט ניתן להכוונה (הן בנוגע לגואנטנמו, הן בנוגע ליציאה מעראק
והן בנוגע לדרבן, הוא קיבל לבסוף החלטות נכונות - אך הן תמיד הגיעו אחרי שבתחילה קיבל החלטה
שגוייה). המסקנה שלי היא שבבסיס מדובר בממשל עויין, אבל הרבה פחות חזק מכפי שניתן היה לחשוב,
שכן למרות האחיזה בדמוקרטית בקונגרס, האחידות המפלגתית היא לא מוצקה, ויש תמיד אפשרות לתקוע
טריזים בסנאט או בבית הנבחרים (כפי שאכן עשו צ'אק שומר, סטיב יזראעל ופלוסי כשהובילו את המהלך
לטרפוד מינויו ההזוי של פרימן).

מה שאתה כותב על פרימן מעניין מאוד.

סין ולא המזה"ת ניתפשת בארה"ב כאתגר העיקרי לדומננטיות האמריקאית לטווח הארוך ולכן כל נושא סין רגיש מאוד, ראה הצרות שהם עשו לנו על מכירת ציוד צבאי לסינים, ראה ההתעקשות האמריקאית שבעוד הם משתפים פעולה ברצון עם האירופאים, היפאנים ויותר מכל הרוסים(!) בפרויקט תחנת החלל הבינ"ל הרי שלסינים אין שום דריסת רגל בתחנה.

לא זו בלבד אלא שאובמה שמחוייב לעובדים האמריקאים יותר מבוש הצהיר על כוונתו לנקוט בקו תקיף יותר כלפי הסינים (ולא צריך להתבלבל מהרטוריקה הפייסנית של הילארי קלינטון בבייג'ין בעניין זכויות האדם, הממשל הנוכחי פרגמטי ממש כמו שקודמו היה אידאולוגי).

ולפארסה המתקראת ועידת דרבן:

בישראל מתלהבים מההחלטה האמריקאית להחרים את הועידה ורואים בה הישג גדול ומחווה אמריקאית כלפינו. בניגוד לחשיבה הקונבנציונלית בישראל ההשתוללות בדרבן הראשונה לא היתה מכוונת רק כלפינו וכל המערב מצא עצמו פתאום על ספסל הנאשמים. מדינות אפריקה תבעו פצויים על תקופת העבדות, עניין שהרגיז מאוד את האמריקאים והאירופים. ככלל כל הועידה נחטפה ע"י גורמים אינטרסנטים והפכה לגרוטסקה מגוחכת כל כך שרק אנחנו עוד מתרגשים ממנה. ממשל אובמה לא הולך לועידת דרבן כי אין לו מה לחפש שם. הדברים שיקרים ללב הממשל באמת (וללבו של כל מי שבכנות חרד לזכויות אדם בעולם) לא יקודמו כהו זה בועידה וכנגד זה יוצאו הצהרות שיהיו לא יותר ממבוכה לכל מי שיהיה חתום עליהן. הארופים עצמם, אבירי זכויות האדם העולמיים, הולכים לשם באי חשק בולט וכולם שוב משתמשים בישראל כעלה תענה לעניין שהוא באינטרס שלהם עצמם ובסוף גם יגישו לנו חשבון על כך.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

הנה סקירה על פועלו באתר אומדיה
http://www.omedia.co.il/Show_Articl...hreadID=1014017