
03-04-2009, 21:49
|
 |
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
|
את הסיפור על אלכסנדרוני אני מכיר מקרוב מאוד
העובדה שהסוף טוב, היא כל-כולה עניין של מזל (תדי כ"ץ הוא לא רק שקרן, אלא גם טיפש - לו חיכה כמה
שנים, עד לפטירתו של אחרון הלוחמים בקרב, הוא גם היה משיג את הכותרות - וגם חוסך מעצמו את
ההתבזות במשפט, ואת חשיפת שקריו).
עורך דינם המצויין של יוצאי אלכסנדרוני, גיורא ארדינסט, לא יכול היה להגיע למאבק, לולא היה מי שיגייס
אותו למאבק, ואוניברסיטת חיפה לא הייתה חוזרת בה ממתן התואר השערורייתי לתדי כ"ץ, לולא פעל
ארדינסט בנחישות כה רבה במערכת במשפטית והציבורית.
מצד שני, הנצחון בסיפור תדי כ"ץ הוא כ"כ חלקי, שחובה לעמוד גם על נושא זה: שני העומדים מאחורי
העבודה של כ"ץ, עבודה שהוגדרה כלא עומדת בסטנדרטים אקדמיים, המשיכו לעבוד באוניבסיטה עוד
שנים ארוכות (אחד מהם עדיין עובד בה, ועדיין מנחה סטודנטים לתזות ולדוקטורטים), והשני היה ממשיך
לעבוד בה, לולא קיבל הצעה מפתה יותר מאוניברסיטה בבריטניה...
תומכי תדי כ"ץ באוניברסיטה היו ועודם בעלי עמדות מפתח, וגם אם לא הצליחו למנוע פסילת עבודתו
(שהייתה מעשה מרמה די חובבני, כפי שהוכיחה וועדת הבדיקה שעברה על מקורותיו), הרי שהם בעמדה
לסייע לעבודות דומות להתקבל בעתיד...
האתר הבא מכיל תכתובת ענפה בנוגע לסיפור תדי כ"ץ. מעניין להכנס ולקרוא את חילופי הדברים
בין פפה, פרופ' אבנר גלעדי, עו"ד ארדינסט, פרופ' יואב גלבר, פרופ' אמציה ברעם (שני הראשונים
תמכו בעבודה, ושלושת הבאים העלו טיעונים נגדה).
http://www.ee.bgu.ac.il/~censor/katz-directory/
סיפור תדי כ"ץ יכול להיראות כמעורר תקווה - אבל 10 שנים אחרי, אני יכול לומר שכ"ץ אולי הפסיד,
אבל תומכיו ניצחו ללא עוררין. השליטה בתחום האקדמי הנוגע ללימוד ההסטוריה שלנו בארץ, היא
בידיהם. מי שחושב אחרת, שינסה לכתוב עבודה על עצמאות ישראל, וישתמש במלים "מלחמת
העצמאות" ולא "מלחמת 1948", או "העפלה", ולא "הגירה יהודית", וכן הלאה וכן הלאה...
|