|
גיבוש צנחנים בייני"ש 6-7.5.09
לפני הגיבוש קראתי מספר מאמרים שכאלו והם מאוד עזרו לי לעבור את הגיבוש עצמו ולהיות מוכן אליו כראוי, לכן החלטתי לכתוב גם אני כדי לעזור לבאים אחרי. מקווה שיהיה לעזר.
גיבוש צנחנים בייני"ש 6-7/5
כדי להגיע לגיבוש היינו צריכים להרשם דרך הישיבה, לאחר חיול או רישום לחיול, ואז לקבל אישור מהחטיבה ויכולנו להגיע לגיבוש. פרטים קיבלנו דרך הודעות SMS לפלאפונים.
התבקשנו להגיע ביום רביעי ב8:30 לתל השומר. אני הגעתי כבר ברבע לשמונה, ובערך בשמונה נפתחו השערים ונכנסנו לפלוגה.
ישר קיבלנו שאלון למילוי עצמי. השאלון כלל פרטים טכניים: מגורים, לימודים, בגרויות, תנועות נוער, משפחה וכדו'. וכן שאלות אישיות: קשר עם ההורים, למה אתה מתאים לחטיבה ועוד.
ככה עד עשר בערך מילינו את השאלון, נרשמנו בקליטה, וחיכינו לכל החברה. בעשר הייתה שיחה עם מפקד הגיבוש ואחר כך עם הרופא, דברים בסיסיים. ואז חילקו אותנו לעשרה צוותים. כשבעה עשר בצוות. החלוקה היתה פשוטה - לפי סדר האלף בית.
המפקדים - היו מכי"ם מהחטיבה שמשתחררים בקרוב, רובם היו נחמדים וזרמו עם החברה.
אחרי החלוקה כל צוות הלך עם המפקד שלו לבדיקה רפואית של דופק ושל האישור מהרופא. ומי שעבר את הבדיקה, אצלנו שניים לא יכלו להמשיך בגלל שנטלו אנטיביוטיקה, הלך לחתום על ציוד: מכנסיים, חולצה, חגורה, כובע ומימיה. והשאיר לפיקדון ת"ז, חוגר או רישיון.
בשתים עשרה אכלנו ארוחת צהריים בנחת, נתנו לנו שעה. ואחר כך הלכנו לאוהלים, שם היה מיטות צבאיות, מזרוני פלציב עבים ושמיכת צמר (סקביאס). התארגנו ונחנו.
אחרי שעה היה מסדר מימיה, כל אחד צריך לשתות את כל המימיה שלו, 750 מ"ל. שתו לאט יש מספיק זמן. חשוב לוודא שלא השארתם אף טיפה כי אם כן תצטרכו לשתות עוד אחת. זה אולי הקטע הכי קשה בגיבוש, אתה מרגיש שאתה לא מסוגל להכניס עוד כלום לבטן אבל בסוף הכל נכנס. לא להישבר! אפילו אם צריך להקיא, אז מקיאים לא קרה שום דבר.
המפקד נתן לנו עוד ארבעים דקות לנוח ואז שוב מסדר, ארגנו את כל הציוד לגיבוש עצמו, ושתינו עוד מימיה.
בארבע היינו צריכים להות מוכנים על בגדי ספורט מהבית. חילקו לכולם מספרים וכתבו אותם על היד.
כל ארבעים אנשים היו מקצה אחד. עשינו חימום ומתיחות ואז יצאנו לריצת אלפיים. חשוב להשקיע בריצה, יש מספיק זמן לנוח עד הגיבוש עצמו, ומי שלא עושה תוצאה מספיק טובה עף מהגיבוש. אנשים שלא היו בכושר הרגישו גמורים אחרי הריצה, אבל גם הם הצליחו לסיים את הגיבוש, גם אם אתה מרגיש הכי דפוק, אל תפרוש.
אחרי הריצה הלכנו להתקלח ולאכול, ובשבע היה מסדר דמעות, כחמישה עשר חברה עפו בגלל שלא רצו מספיק טוב באלפיים, אני לא יודע מה הגבול אבל אני רצתי תשע דקות ונשארתי, את שאר החברה חילקו לצוותים חדשים לפי תוצאות האלפיים, בצוותים החדשים לא כולם באותה רמה, איתי היה חבר שרץ בשבע ארבעים. החלפנו אוהלים לפי הצוותים החדשים. ואז היה עוד מסדר שבו חילקו לנו מספרים שחיברנו בכותפות, בדקנו את הציוד לגיבוש פעם נוספת, ושתינו עוד מימיה.
בשמונה וארבעים היינו צריכים להיות באוהלים במיטות. בעיקרון יש מנורה בכל אוהל אבל שלנו לא עבדה - מזל שהבאתי פנס. היה קשה להרדם אחרי איזה חצי שעה שפשוט שכבתי במיטה, הבאתי ספר אבל לא היה לי כוח לקרוא, קמתי לשירותים - מומלץ בחום, אין סיכוי להרדם כשהשלפוחית לוחצת. עדיין היה קשה לישון אבל בסוף נרדמתי...
3:45 צעקות: "כולם לקום, כולם לקום" ישר התעוררתי התלבשתי זריז והלכתי לשירותים לשטוף פנים ולצחצח שיניים, כן גם את זה אפשר להספיק לעשות. חזרתי לאוהל ארגנתי את התיק ויצאתי. בדרך למסדר אני מגלה שאין לי את הכובע. אני רץ לאוהל מחפש טוב ובסוף מוצא אותו מתחת לאיזו מיטה שהזזתי בלילה, מסקנה: תוודאו בלילה שכל הציוד שלכם מוכן לבוקר לידכם!
במסדר בדקנו שכולם נמצאים, מדדו לנו חום, שתינו מימיה נוספת וקיבלנו עוגה, חשוב לאכול את העוגה כדי להכניס פחמימות לגוף. אני אכלתי גם חטיף גרנולה מהבית. עוד כמה דקות לשירותים ואירגונים אחרונים והגיע המגבש.
המגבש, מילואימניק לבוש בחצי ב', הסביר לנו שהוא הולך להיות המפקד שלנו עד סוף הגיבוש, ומעשיו אנחנו לא עושים שום דבר בלי רשות ממנו, לא שותים, לא שירותים ובטח שלא מדברים לא ביננו ולא איתו. יהיו עוד כמה מפקדים וגם איתם אסור לנו לדבר.
לקחנו את הציוד: אלונקה עם שישה שקי חול עליה, שני מנשאים עם ג'ריקן, מנשא עם אלונקה מקופלת ושלושה תד"לים עם שק חול. מי שלא היה לו פק"ל לקח שק חול רגיל על הכתפיים.
התרחקנו קצת וחיכינו למד"סניק שיבוא לעשות לנו חימום, אבל אז התברר שיש רק מד"סניקיות בנות, ומאחר וזה היה גיבוש של בייני"שים המגבש עשה לנו את החימום בעצמו, קצת ריצה קלה וקצת מתיחות.
המלצה שלי: תעשו בזמן הפנוי לפני ואחרי מתיחות עצמאית.
יצאנו לשטח עם כל הציוד על הגב, לאחר כקילומטר הגענו לנקודה בה סומן מרחק של כעשרים מטר על ידי צמיג וג'ריקן. התחילו הספרינטים והם רשמו מי מגיעים ראשונים מי מגיעים אחרונים ומי רצים מאוד לאט. אחרי עשרים וחמש דקות זה נגמר.
ואז שמונה דקות לשתות, למלא מימיות מהג'ריקן ושירותים. אסור לדבר סתם.
בסוף הזמן עמדנו בח' וכל אחד היה צריך לדבר חצי דקה על נושא שיעניין את הקבוצה, לא על עצמי, לא על פוליטיקה ולא על דת. חשוב לדבר ברור ובביטחון. היה לנו בצוות אחד שלא היה לו על מה לדבר, אני מניח שהוא נפסל במקום.
לקחנו את הציוד והלכנו לנקודה אחרת עם ירידה ועליה שם כל אחד לקח שק חול על הכתפיים, והיינו צריכים בהליכה מהירה בלבד להקיף שק במרחק עשרים מטר ולחזור, רשמו את סדר ההגעה. ואז עוד שני סיבובים המשימה היתה לשפר את מקומך בהגעה. ואז נתנו חמש דקות לעשות כמה שיותר סיבובים. כולם עשו בין שש לשמונה.
המשימה הבאה היתה אלונקה סוציומטרית. שמנו שבעה שקים על האלונקה. ואז ספרינט ארבעה ראשונים לוקחים את האלונקה וכולם יוצאים לסיבוב נוסף. ברגע שמגיעה האלונקה יוצאים שוב לספרינט ואיכשהו למרות שהם עבדו יותר קשה מכולם בדרך כלל אותם ארבעה יסחבו את האלונקה שוב.
אחרי האלונקה ניתנו לנו עשר דקות לשתות, למלא מימיות, לשירותים ולבנות שתי אנדרטאות אחת לעופרת יצוקה ואחת לחומת מגן וכמובן להסביר עליהן. חשוב להשתתף והיות פעיל ובולט אך לא להיות שטלתן.
לקחנו את הציוד והגענו לריבוע מסומן שבאמצעו היתה קורת עץ בגובה מטר וחצי, שרק בה מותר היה לנו לגעת. והמטרה היתה להעביר את כל הקבוצה לצד השני בעזרת האמצעים שהיו בשטח בלי לגעת ברצפה. במידה ופוצץ כולם לוקחים את האלנוקה עושים סיבוב ריצה, וממשיכים במשימה. בהתחלה חשבנו שאפשר להניח דברים על הרצפה ולדרוך עליהם אך ברגע שהנחנו שק ראשון פוצץ ורצנו לאלונקה. אז מצאנו קורת עץ גדולה, הרמנו אותה אבל לא ידענו איך נצליח להביא אותה עד לקורה באמצע. הסתכלתי מסביב ומצאתי את אחד המפקדים יושב על חבית, ביקשתי ממנו אותה ואז יכולנו להשעין עליה את הקורה ולאחר מאמצים לא קטנים גם להביא אותה לקורה האמצעית. באמצע נגזרה גזירה שאסור לדבר ואז היה קשה יותר אבל ראו בקלות מי לוקח פיקוד, אחרי דקה בוטלה הגזירה. בסופו של דבר לא עמדנו בזמן אז החזרנו את הקורה למקום. ויצאנו שוב לדרך עם כל הציוד.
הגענו למשטח מסומן של כעשרים מטר. אחד החברה הדגים זחילה, ואחר שכיבות שמיכה. ואז היינו צריכים לעשות עשר שכיבות שמיכה לזחול עד הסוף ולרוץ חזרה ולהסתדר לפי סדר הגעה. אני הייתי ממש איטי והפסיקו אותי באמצע. אח"כ היינו צריכים לזחול ארבע פעמים ברצף, גם כאן הפסיקו אותי בפעם האחרונה. חשוב לדעת שלכולם קשה לכולם כואב ולזחול כמה שיותר בראבק, לי כנראה לא היה מספיק ראבק...
שוב לקחנו את הציוד והגענו לעוקב מים, שטפנו פנים, מילאנו מים, שירותים ואירגנו את הפק"לים. אז המפקד הסביר שאנחנו יוצאים למסע כעשר דקות, תלוי בקצב שלנו. חילופים באלונקה רק כשהיא במרחק חצי מטר ממנו ואם נצבור פער גדול הוא יתחיל לרוץ. התחלנו ללכת. מי שנכנס לאלונקה צעק את מספרו ונכנס, מדי פעם המפקדים שאלו מי באלונקה ומי לוקח פק"לים, אם לא תצעקו לא ישמעו אותכם ולא ירשמו שלקחתם. לי היה קל מאוד לקחת פק"לים אולי בגלל שאני רגיל לקחת תיקים כבדים לטיולים. אבל חשבתי שיותר משמעותי לקחת את האלונקה אז מדי פעם נתתי את הפק"ל למישהו אחר והלכתי להחליף באלונקה. בפועל עמדנו בקצב של המפקד, אבל לקח לנו יותר מעשר דקות. שבסיומן חזרנו למחנה.
עשינו שחרור, והלכנו להתקלח, להזדכות על המדים והציוד ולהתפלל. אחר כך הגענו לארוחת בוקר, שוקו ולחמניה, ותוך כדי היו ראיונות אישיים עם שני מילואימניקים.
בראיון הם ביקשו שאספר על עצמי ועל משפחתי, שאלו למה אני מתאים לחטיבה יותר מאחרים, ועוד קצת פרטים על פי השאלון שמילאנו בהתחלה. בראיון צריך להיות סופרמן לשחק אותה שאתה הכי טוב בעולם וכן טוב להגיד שאתה רוצה להגיע לקצונה.
אחרי הראיון קיבלנו ריבועי נסיעה חינם של מילואימניקים, חשוב לי לציין שריבועם אלו תופסים גם לרכבת, גם אם החייל שיחלק לכם אותם יגיד אחרת, ברכבת יקבלו אותם.
וזהו נסענו הביתה, כואבים ודואבים אך שמחים שסיימנו.
סיכום
ציוד שכדאי להביא: בגדי ספורט, שני תחתונים, שני גרביים, מגבת, שמפו, סנדלים, חטיפים, וכמובן נעלי ספורט, ת"ז/חוגר/רישיון ואישור רפואי.
חשוב לזכור שלכולם קשה בדיוק כמוך וצריך להחליט שלא משנה מה אני מסיים את הגיבוש הזה, אני יוצא מכאן רק באלונקה!!!
בהצלחה לכולם 
בנצי
_____________________________________
משפט לחיים: אם אתה מתקדם צעד אחד קדימה וחוזר שניים אחורה, כדאי שתסתובב!!!
CANON EOS 400D
CANON 18-55
TAMRON 18-270 VC
|
ראשי
צ'אט
08-05-2009, 12:12
מצב כלאיים
