 |
30-05-2009, 14:48
|
 |
|
|
חבר מתאריך: 02.06.08
הודעות: 8,350
|
|
בתגובה להודעה מספר 39 שנכתבה על ידי ori שמתחילה ב "אני אתן לך שתי סיבות למה הימין לא נוקט ב"מתקפת ההסברה" שהצעת:"
דבר חשוב ששכחת לציין ORI זאת הדרך של ירדן להפיכתה למה שהיא כיום מבחינה היסטורית שזה לערכתי החשוב וצריך להיות מובן ע"י קריאה והפנמה:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%A8%D7%93%D7%9F
ההחלטה הרשמית על סיפוח הגדה המערבית לעבר-הירדן במסגרת "הממלכה הירדנית ההאשמית" נתקבלה ב24 - באפריל .1950 לא לאחדות זו נשא עיניו השריף של מכה, ראש בית האשם, חסין בן עלי, אשר נרתם בעול התנועה הלאומית הערבית בשנת 1916. הלה הגה רעיון של אימפריה ערבית בראשותו, אך חזון זה נתמוסס והיה לאין בהיתקלו במציאות הסבוכה של האינטרסים האנגליים-צרפתיים. עד מהרה הוברר להאשמים, כי אפסו התקוות להגשמה מיידית של הרעיון בדבר מדינה ערבית אחת אחר מלחמת העולם הראשונה. משהובררה להאשמים עובדה זו, הסכימו בינהם חסין ובניו על קביעת תוכנית משפחתית, שלפיה - עלי,הבכור, יירש את אביהם כמלך חג'אז, עבדאללה, הבן השני, ייעשה מלך עיראק ופיצל, השלישי,ייעשה מלך סוריה. חסין, האב, נעשה מלך חג'אז והאמיר עלי יורש העצר בה. פיצל (שבתום המלחמה נמצא בדמשק, ואשר זכה להחשב על ידי הבריטים למוכשר בבניו של חסין, לאור הצלחתו עם לורנס בלחימה צפונה מחג'אז ציר עקבה - דמשק) שלט בסוריה, וב1918 - אף הכריז על עצמו כעל מלך סוריה. אולם, ימיו של פיצל בסוריה היו ספורים בשל חילוקי הדעות עם הצרפתים שהיו בעלי אינטרסים משלהם בסוריה. עבדאללה נעשה לשר החוץ של אביו בחג'אז כשהוא מביט בקנאה על אחיו הצעיר, פיצל, שירש את תפקידו כנושא ונותן עם הארופאים בנושאים הערביים. בראשית 1917 נערך עבדאללה למצור על אלמדינה שהוכנעה רק בסוף המלחמה. בראשית 1919 היה עבדאללה עסוק בהתמודדות עם הוהאבים בטוראבה - מערכה בה הובס.
לאחר תבוסתו הבין עבדאללה שלא יצליח להביס את הוהאבים ולכן מיקד את שאיפותיו בבגדאד. במרץ 1920 בחר "הקונגרס הסורי הכללי", שהתקיים בדמשק, בפיצל למלך סוריה,כאשר 29 נציגים עיראקיים ניצלו הזדמנות זו והכריזו על עבדאללה כמלך עיראק. נראה שהתוכנית המשפחתית ההאשמית עמדה להתגשם, אולם תוכנית זו עלתה חיש מהר בתוהו.
עבדאללה, ששאף לקדם את ענייניו בנושא עיראק, נסע לקהיר על מנת להפגש עם הלורד אלנבי,בתקווה להמשיך משם לאירופה, אולם אלנבי דחה את שאיפתו היומרנית ושלחו חזרה לחג'אז במקום לאירופה. ב24 - ביולי 1920, לאחר קרב מייסלון, סולק פיצל מדמשק, מאחר ושאיפותיו,בתמיכת הלאומנים הערבים, לא עלו בקנה אחד עם האינטרסים של צרפת בסוריה. בריטניההחליטה לפצות את פיצל על נאמנותו - הפיצוי היה הכתר העיראקי. סילוקו של פיצל מסוריה העניקה לעבדאללה הזדמנות להופיע מעל בימת התנועה הלאומית הערבית. בספטמבר 1920 יצא עבדאללה מחג'אז ובנובמבר הגיע בראש כוח גדול של לוחמים למעאן, על גבולה הדרומי של עבר-הירדן. במעאן הודיע עבדאללה על כוונתו לסלק בכוח את הפולשים הצרפתים ולהחזיר את אחיו פיצל לכס המלכות בסוריה. הוא ביקש מחברי קונגרס סוריים ומקציני הצבא הסורי לחבור אליו במעאן. למעשה, עבדאללה בא למעאן מתוך מניע ושאפתנות אישית. הוא נכשל כמצביאו של אביו בקרבות נגד הוהאבים וכשר החוץ שלו, ונאלץ לחפש בקעה להתגדר בה. עבר-הירדן כשלעצמה לא היוותה בשלב זה נכס אסטרטגי והיא נעדרה כל אוצרות טבע. האינטרסים הבריטיים באותה עת היו: למנוע חדירת השפעה צרפתית דרומה, לאפשר מעבר חופשי לצי הבריטי בים התיכון, לקיים נתיב אויר להודו ולמנוע את חדירת הסעודים צפונה. לכן נזדקקה בריטניה לשלטון כלשהו בעבר-הירדן. ב2 - במרץ 1921 הגיע עבדאללה לעמאן, וב12 - במרץ נפתחה ועידת קהיר, בה נדונו נושאי עיראק ועבר-הירדן. שאפתנותו של עבדאללה, שהביאה אותו עד לעמאן, היה בה משום פתרון נוח לבעיותיה של ממשלת בריטניה. שר המושבות,וינסטון צ'רצ'יל, הממונה על המזרח התיכון בממשלת בריטניה, בהשראת יועצו לורנס, החליט להעז, ובמהלך מספר פגישות עם עבדאללה בירושלים, בסוף מרץ 1921, הטיל עליו את המנהל של עבר-הירדן למשך שישה חודשים. עבדאללה הציע באותן פגישות שלטון ערבי על פלסטין ועבר-הירדן כאחד, או לאחד את עבר-הירדן עם עיראק, אך שתי הצעות אלו נדחו על הסף.
כעבור שישה חודשים שלח צ'רצ'יל את לורנס לעבר-הירדן לבדוק ולייעץ אם להאריך את שליטתו של עבדאללה ללא הגבלת זמן. עצתו של לורנס היתה חיובית וצ'רצ'יל קיבלה. נחלתו החדשה של עבדאללה היתה דלה עד מאוד בהשוואה לעיראק ולסוריה שנשמטו מידיו. גרעין האמירות היה רצועה שבין מסילת הברזל החג'אזית ממזרח ובין מורדות בקעת הירדן וים המלח במערב - אזור חקלאי מרושש ובו כמאתיים כפרים. האוכלוסיה בכללותה מנתה כ 225 - אלף נפש מתוכם %54 מיושבים ו46% - נוודים. נחלה דלה זו וחוסר יכולתו של עבדאללה לזכות בעיראק או בסוריה זרעה בו תסכול רב. הוא לא יכל לסלוח לאחיו פיצל על שזכה בעיראק, שיועדה לו עפ"י התוכנית ההאשמית המשפחתית, וביקש תנחומים בסוריה שלטענתו חייבת להימסר לו. מאבקו של עבדאללה להשגת "סוריה הגדולה" לא נשא פרי. אולם, האם ניתן לומר כי מאבקו והצלחתו של עבדאללה לספח את הגדה המערבית שיקפו כוונות כלשהן מצידו לוותר על שאיפתו למשול ב"סוריה הגדולה" או שמא ראה עבדאללה בסיפוח הגדה המערבית "קרש קפיצה" ומפתן להשגת עמדות כח גדולות יותר במסגרת "תכנית שלבים" שהתווה לעצמו?
|
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
