סקר חדש מגלה כי שליש מהציבור בישראל לא מאמין שארה"ב בהנהגתו של ברק אובמה תיחלץ לעזרתה של ישראל אם תותקף וכי רוב הישראלים סבורים שצריך לסרב לדרישות וושינגטון בנוגע לתהלך המדיני עם הפלסטינים.
לפי הסקר, שנערך על ידי מכון גיאוקרטוגרפיה בהנהלת פרופ' אבי דגני ושיפורסם במלואו הערב בתכנית "פוליטיקה" בערוץ 1, 12% מהנשאלים סבורים כי ארה"ב לא תגן על ישראל כאשר האיום האירני הגרעיני יהיה "ממשי וקרוב" או אם ישראל תותקף בפועל.
21% אמרו כי ארה"ב תגן על ישראל רק בדיבורים, בעוד 55% סברו כי ארה"ב תגן בפועל על ישראל.

http://news.walla.co.il/?w=//1495608

55% מהציבור ער לפנטזיות ובהתאם הצביע.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

לא זוכר שמישהו התקשר אלי לשאול מה אני חושב ויש לי תחושה שאם אני אצא עכשיו לרחוב והתחיל לשאול 100 אנשים ("רק" 100 כי יש גבול להתעללות) אקראים ברחובות האם שאלו מהי דעתם התשובה תהיה "לא".

אתה יודע מה ההבדל בין סקר לשקר? אות אחת. זה כל ההבדל.

אולי הידיעה האת קשורה ללחצים של אובמה על ישראל.

http://www.themarker.com/tmc/articl...ar_w20090602_02

Minolta Dynax 5D

43 % סוברים שצריך למסור שטחים ???...
קיוויתי שמדובר בהרבה פחות ..

he.manhigut.org www.mflikud.co.il www.likudnik.co.il

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://he.manhigut.org/templates/mlevi/cutimages/top_logo.jpg]



"צדק צדק תרדוף"

נו טוב, הערבים אוהבים את ישראל בדיוק כפי ששמאלנים אוהבים,
עובדה הם מצביעים תמיד יחד.

ערבים ושמאלנים הצימוד המנצח, לימין אין מקום בארץ ישראל החדשה

ביחס לחלק מהפורמיסטים פה אני בטח נחשב לשמאלני קיצוני (בגלל הדעות שלי ובגלל שאני מצביע 'העבודה') אבל אין לי שום גרם של רצון שבמדינה הזו יחיה מוסלמי או בדוואי אחד.

אנשי ימין המציאו איזשהו קונספט שמי שנמצא שמאלה מ'הליכוד' אוהב ערבים. זה חארטא. בזמן שאנשי ימין מבקשים לקבוע בעלות על אדמות שיושבים עליהם מאות אלפי ערבים כאילו שמעוד ועוד ועוד חצץ תבוא הישועה לישראל - אנשי שמאל ומרכז רוצים להיפטר מהגיס החמישי הזה שנמצא בתוכנו כדי שבעתיד מספר הערבים שיהיו בעלי תעודת זהות כחולה יהיה כמה שיותר קטן. מי שחושב שאהוד ברק או ציפי לבני רוצים לגור בבנין עם ערבים פשוט חי בסרט. ההבדל ביניהם לפוליטיקאים מהימין הוא שהם יודעים מה לא אומרים בקול רם.

"אוהב" ערבים בדיוק כמו הימין (יש מיעוט סהרורי בשמאל הקיצוני שבאמת אוהב ערבים - או שבאמת שונא יהודים).
הבעיה עם השמאל זו השורה התחתונה בשאלה, "אז מה עושים?" השמאל חושב שהמדיניות הנכונה היא לפייס ולרצות את האוייב. הימין חושב שפייסנות לא עובדת, ויש דרכים אחרות להתמודד עם האוייב.

ציטוט:

הם יודעים מה לא אומרים בקול רם

- אז זהו, שלא. הימין, בניגוד לשמאל, לא מתחבא ולא מסתיר את סלידתו מהערבים. אין כל סיבה להתבייש בשנאת האוייב - מי שמתייחס לערבים כפי שהשמאל (והכוונה אינה רק לשמאל הישראלי אלא לשמאל בעולם המערבי ככלל), בהתנשאות, באדנות, ורואה בהם מעין ילדים מפגרים, שאינם באמת אחראים למעשיהם, הוא-הוא הגזען.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

אין לנו שום רצון לפייס או לרצות את האוייב. אנחנו מאמינים שהדרך הנכונה להתמודד עם המציאות בה יש מיליוני פלסטינים בין הירדן לים היא שלפלסטינים תהיה מדינה משלהם בה הם יוכלו לקיים ריבונות עצמאית (ללא צבא משלהם ולכן חשוב שירדן,בניגוד לפנטזיות של הימין הקיצוני, תמשיך להתקיים כממלכה האשמית ולא תיפול לידיים פלסטיניות שיאפשרו מעבר יבשתי/אווירי לצורכי חימוש כבד).

הרעיון שבגלל שכבר עשינו מאמצים אדירים להגיע איתם להסדר שלום וזה הסתיים בדם משמשת ראיה לכך שאין טעם להמשיך לנסות לא מקובלת על המרכז-שמאל. אין דבר כזה להגיד: "טוב, ניסינו, זה לא עבד, נמשיך לכבוש אותם עד קץ הימים".

לאלף אלפי הבדלות, לפני קום המדינה פעלו גם כמה ארגונים יהודים לא הכי סימפטים ככה שהפלסטינים אומנם אכזרים מהיהודים פי כמה וכמה בשיטות שלהם אבל הם ממש לא המציאו את הגלגל בתחום הזה.

יש פה 2 עמים שמעורבבים בצורה בלתי נסבלת כשבטווח הארוך הסיכויים שלהם לנצח אותנו או לחילופין להפוך את הקיום שלנו פה לבלתי נסבל יותר גדולים מאשר הסיכוי שלנו להעלים אותם ולכן צריך לפעול מראש להסדרת הדו-קיום כך שלכל צד יהיה בית לאומי משלו.

לגבי נושא הגזענות - אני מאמין שחלק גדול בשמאל ובמרכז גזען. אני מאמין שחלק גדול בשמאל לא היה רוצה אפילו שערבי יעלה איתו לאותו אוטובוס או שערבי יגיש לו קפה במסעדה. אני לא רואה איזו גאווה גדולה או תמורה גדולה תצמח מלהודות בכך בפומבי. כשהשחורים התחילו לקבל זכויות בארה"ב כולם אהבו את זה? לא. אז דור אחד או שניים העמיד פנים שהוא מקבל את זה וככל שיעבור הזמן זה ירגיש לדורות הבאים יותר טבעי.

בנויה על פייסנות - לתת לצד השני את מה שהוא רוצה, רק שיעזוב אותנו בשקט. כך היה ב-1938, כשאדון צ'מברליין נסע למינכן ומסר להיטלר את חבל הסודטים (לפחות הוא לא מסר חלק מבריטניה...), וכך עשה השמאל הישראלי ב-1993.
השמאל מאמין בפשרה, בכל מחיר. אז מה עושים כשהצד השני לא מעוניין בפשרה? לשמאל אין תשובה:

ציטוט:

הרעיון שבגלל שכבר עשינו מאמצים אדירים להגיע איתם להסדר שלום וזה הסתיים בדם משמשת ראיה לכך שאין טעם להמשיך לנסות לא מקובלת על המרכז-שמאל.

- כלומר, ניסינו, נכשלנו, אז בואו ננסה שוב את מה שנכשל, אולי הפעם זה יעבוד. אוי, לא! זה שוב נכשל! טוב, נו, בואו ננסה את זה עוד פעם, אולי הפעם זה יעבוד...
האמונה הדתית של השמאל בפשרה, בכל מחיר, ובהימנעות מאלימות, בכל מחיר, מביאה לכך שבכל פעם שהניסויים שלהם נכשלים, הכישלון הוא גדול יותר ועולה ביותר קורבנות. הימנעות אובססיבית מהפעלת כוח, בכל מחיר, משרתת היטב את הצד השני, שלא מעוניין בפשרה. אם אנחנו מתפשרים עם עצמנו (לבטח לא עם הצד השני, שלא נסוג מעמדותיו ולו במ"מ) ונסוגים ומוותרים (כי אנחנו מספרים לעצמנו סיפורי אלף לילה ולילה שזה עוזר לביטחון, לדמוגרפיה, מקנה לנו נקודות זכות בעולם, מקדם את המתונים בצד השני ושאר שטויות) מדוע שהצד השני יוותר או יתפשר? כל נסיגה שלנו, כל נכונות שלנו לוויתור נתפסת בצד השני (ובצדק) כחולשה, וכעמדת הפתיחה בתהליך הסחיטה ("התהליך המדיני", "המשא ומתן") הבא.
מי שנכנס למשא ומתן כשהוא לא מוכן להגיד "לא" הולך להפסיד ולשלם מחירים כבדים מאוד.

"טוב, ניסינו, זה לא עבד, נמשיך לכבוש אותם עד קץ הימים" - טוב, ניסינו, זה לא עבד, אז הגיע הזמן לחשוב על רעיונות אחרים. אם נמשיך לנסות את הרעיונות שכבר נוסו ונכשלו לא נתקדם לשום מקום. הגיע הזמן לנסות לחשוב (השמאל תמיד מתגאה בכך שעל שורותיו נמנים אנשים מאוד חכמים - אקדמאים, פילוסופים, הוגי דעות - אז מדוע אינכם מסוגלים לחשוב על משהו אחר?) על רעיונות חדשים, יצירתיים, מקוריים, כדי לנסות לפתור את הסכסוך - אבל עד אז עלינו לעשות את מה שצריך כדי להבטיח את קיומה ובטחונה של מדינת ישראל - "לכבוש אותם עד קץ הימים" - גם אם זה לא מצטלם טוב או לא נכנס למסגרות של ה"מוסר" וה"נאורות" המיוחדות שהמצאתם עבור מדינת ישראל.

ובאשר לגזענות - שנאת ערבים, שנאת האוייב, אינה גזענות. רוב השמאל (מרכז? מה זה מרכז?), כמו שציינתי, לא אוהב את הערבים בדיוק כמו הימין, ולא היה רוצה, כפי שציינת, "אפילו שערבי יעלה איתו לאותו אוטובוס או שערבי יגיש לו קפה במסעדה". אין כל סיבה שנתבייש או שנסתיר את העובדה שאנו שונאים את האוייב. מי ששונא ערבים, אבל לא מוכן להודות בכך, הוא צבוע.
מי שגזען הוא זה שמתייחס לערבים כאל ילדים מפגרים, שאינם אחראיים למעשיהם, ומטיל את כל האחריות למה שקורה לערבים (לרוב, ממעשה ידיהם להתפאר) על המערב (ובכך מפגין, בעצם, גזענות כפולה - התנשאות על הערבים כ"מפגרים" ושנאת המערב בגלל שהוא לבן ועשיר).
התבטאות גזענית בנוסח "אז אתה רוצה לרדת לרמה שלהם?" תשמע אך ורק מאנשי שמאל, שמצהירים השכם והערב שכל בני האדם שווים. אם כל בני האדם שווים, אז נא להחיל גם על הערבים את כללי המוסר וההתנהגות שתקפים כלפי המערב, ולשפוט אותם על פיהם. אם הדבר אינו כך, ולא כל בני האדם שווים, ויש, כך נראה, עליונים ונחותים (כי הרי אנחנו לא רוצים לרדת לרמה שלהם...), יש להצהיר על כך, ולנהוג בהתאם. די לצביעות ולגזענות.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

שאלו בטח גם את הערבים מג'נין,קלקיליה,שכם,מלבד אנשי שמאל שהם כנראה ה-40% שכן מסכימים לוותר על ארצם ולהיכנע לאיסלאמי בבית הלבן.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

מדינת ישראל צריכה ללמוד להגיד לא לארצות הברית ולא לקבל כל דבר ממנה כמובן מאליו ואין ספק שמבחינת המצב כיום, למרות שאני לא מתנגד לפינוי התנחלויות, זהו זמן טוב להציב את הגבולות האלה. לא כל "לא" צריך להוות השפעה על יחסי ארה"ב-ישראל.

ניסחת בצורה מדוייקת את דעתי בנושא. תודה.

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...