ב"ה

שלום לכולם,

אתמול היה עשירי בתמוז, וכפי שמבואר בחסידות שמאורעות שקרו בעבר ביום מסוים חוזרים ומאירים בכל שנה באותו יום ונותנים כוח להאיר את העולם בקדושה יותר ויותר משנה לשנה. והנה מצינו (לפי שיטת התוספות) כי בעשירי בתמוז: "ויפתח נח את חלון התיבה גו' וישלח את העורב גו'" (נח ח, ו- ז).

וצריך להבין, שהרי הכניסה של נח לתיבה הייתה עפ"י ציווי הקב"ה – מכאן שעליו להמתין לציווי הקב"ה לצאת מן התיבה. כפי שאכן היה בפועל "וידבר אלוקים אל נח לאמור צא מן התיבה" (נח ח, טו- טז). ולכן לא ברור הסיבה והצורך לשלוח עורב ואחר כך יונה לבדוק האם אפשר לצאת מן התיבה.

מסבירה החסידות שכיון שידע נח כי הקב"ה הטיל עליו תפקיד לדאוג לקיום העולם ע"י בניית תיבה ולהכניס בה "מכל החי מכל בשר" ולדאוג להם בדרך הטבע, לכן כאשר סבר שהגיע הזמן לצאת מן התיבה עשה פעולות המבטאות את גודל תשוקתו וחפצו לצאת מן התיבה – ובכך מיהר וזירז את ציווי הקב"ה "צא מן התיבה".

מכאן לומדים אנו ביום זה דווקא הוראה בעבודת האדם לקונו:

כללות עניין "המבול" הוא על דרך ובדוגמת "הגלות". תכלית עניין המבול (גלות) היא – לפעול טהרה בעולם.

וההוראה היא שגם כאשר נמצאים עדיין בזמן הגלות – צריך יהודי לעשות את כל התלוי בו כדי למהר ולזרז את הגאולה. ואף שהיציאה מהגלות אל הגאולה אינה יכולה להיות אלא עפ"י ציווי הקב"ה – מכל מקום, כאשר הקב"ה רואה שהיהודים משתוקקים וחפצים שהגאולה תהיה תיכף ומיד, now" משיח We want" הרי זה גופא ממהר ומזרז את ציווי הקב"ה "צא מן התיבה", לצאת מן הגלות אל הגאולה האמיתית והשלימה!

אבא ואמא שלי

בפרשת השבוע (בלק), מופיעה נבואתו של בלעם בדבר אחרית הימים.
אחד הפסוקים בנבואתו הוא: "כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו" (במדבר כג,ט).
מדרש רבה מפרש: "מראש צורים – אלו אבות; ומגבעות – אלו אימהות".
ההבדל שבין אב לאם הוא, שהאב מעניק לילד את עצם מציאותו הכללית, ואילו הפיתוח לפרטים ולאיברים נעשה ע"י האם.

כך גם בעולמו הפנימי של האדם, בנפשו, ישנם אב, אם וצאצאים.

השכל הוא המקור לרגשות (אהבה ויראה) המכונים 'תולדות'. התפתחות הרגשות נקראת 'לידה', ולצורך קיום ההולדה ישנו צורך ב'אב ואם' בנפש.

האב הוא כוח ה'חכמה' שבנפש – זו נקודת הרעיון ותמציתו וממנו מתחיל הכול.

ה'אם' היא כוח ה'בינה', הדואגת לפיתוח הרעיון והרחבתו לפרטים ולפרטי פרטים. רק לאחר תהליך זה יכולה להיווצר 'לידה' – היווצרות של רגשות בלב האדם.

מנבואתו של בלעם אנו לומדים כי היחס כלפי האבות הוא יחס של ראיה מרחוק- "אראנו", ואילו האימהות - "אשורנו" שזוהי ראייה מקרוב. כך גם בנפש האדם כוח הבינה הוא זה ש"מקרב" ומאפשר, על ידי התבוננות באמת האלוקית, להמשיך קדושה בפועל ממש בעולם הזה הגשמי.

על כן, ישנה חשיבות להבין את האמת האלוקית ואת גדולת ה' לפרטיה ולפרטי פרטיה, עניינים אילו נידונים ומוסברים באריכות ובבהירות בפנימיות התורה בכלל ובתורת חב"ד בפרט.


שבת שלום...

http://www.iafe.net
הגלריה שלי