השכם והערב לאחרונה (עוד בזמן הממשלה הקודמת) מתעוררות סערות וירטואליות בעניין ה"הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית" מצד עמים/גורמים/מדינות אלו או אחרות, ומוצגות בפני הציבור הישראלי כאבן מחלוקת קריטית עליה יפול ויקום דבר בעתידינו. אתמול הגדיל לעשות הדוב המצרי הקמל והוסיף, בוולגריות הפשטנית האופיינית לפוליטיקה המצרית, גם את ה 2 cents שלו בעניין והזכיר לכולנו כי לכאורה המזה"ת יקום ויפול סביב השאלה הפילוסופית הזאת, שכמו שייכת לסכסוך גבולות בין ליטא ללטביה, ולא לאזורינו על מאפייניו.

נעזוב לרגע את השאלה "האם זה בכלל נושא משמעותי, "ההכרה הזאת"" - אין לי שום ספק כי כמו כל ההצהרות הפילוסופיות אודות המזה"ת - על שלל התסביכים העציקים של עממיו - היא חסרת אחיזה קלושה במציאות: ה"תכל'ס" הוא שקובע באיזורנו, לא הדברת. אבל זו לא השאלה... מי שמאמין להצהרות פילוסופיות כמייצגות מציאות עתידית אפשרית, אני כבר לא אשכנע אותו.

המסוכנות הגלומה בשאלת ההכרה, כאמור, אינה קשורה בכלל בשאלה "האם תהיה הכרה או לא", אלא מקורה הוא בעצם השלכת השאלה הזאת למרכז הדיון כאילו שיש לה חשיבות: הטבע של השיח הישראלי הוא העיסוק המדוקדק במינוחים ללא עצירה לשאלה של האם בכלל אלה במקומם, או שישנה להם חשיבות. שאלת ה"הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית" נתפסת בקרב ישראלים, מאחר והועלתה כמה פעמים בפורומים אלה או אחרים, כמשהו שיש בו "בשר" ולכן חשיבות, והנה ממש בימים אלה מתגבש מיתוס חדש בקרב הישראלים. לפי המיתוס הזה, שהערבים הפריחו כבלון ניסוי לאחר שלמדו כי הוא עשוי לעבוד, שאלת ההכרה ברמה הפילוסופית-הצהרתית הנה גורם רגשי חשוב בקרב הערבים, ומתן הכרה כזאת יהווה הישג עצום לישראלים, וויתור גדול של הערבים ולכן גם "נייר לקמוס" לשינוי תודעתי בקרב הערבים.

במצב כזה הופכת שאלת ההכרה, שמקורה הוא תרגיל אקדמי ותו לא, לגורם מרכזי במו"מ עתידי, ולכן כאופציה להישג ישראלי (לכאורה) במידה ותוכרע באופן שממש בימים אלה מנסים לשכניענו שהוא חיובי עבור הישראלים.

ולמה שניהיה מודאגים מכך ש"ננצח" באיזה מו"מ עתידי בדיון אודות שאלה זניחה וחסרת משמעות? מה איכפת לנו להשיג משהו ריק מתוכן, אבל גם לא מזיק? הבעיה נעוצה בדינמיקה המוכרת של מו"מ בכלל, ושל מו"מ במזה"ת בפרט: מי שיקבל מהערבים לכאורה "הליכה לקנוסה" בצורת "הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית" (מצב שקיים דה פקטו, ולכן לפי חוקי המזה"ת דווקא לא צריך להאבק על הגדרתו אלא דווקא לדאוג שלא יהיה דיון בעניינו!) יהיה צריך לוותר באופן דומה בערוצים מקבילים!

והנה כבר ניתן לדמיין את הקרטר האמריקני החדש מפעיל מכבש לחצים על רה"מ הישראלי (יהיה אשר יהיה) באיזה מקום עם שם מרשים בארה"ב ואומר לו "הערבים נתנו לך הצהרה פומבית אודות הכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית, ואפילו עם חיוך - אתה חייב לוותר בעניין הזה של קליטת 500 אלף ערבים". היראלים, כמו שכולנו מכירים אותם, יחשבו אז "בשביל הכמה מילימטרים של וויתור האלה, לא נגשים חלום דורות?".

היינו בסיפור הזה בעבר, והפעם התרגיל של הצד השני מתוחכם יותר, לאור הפקת לקחי העבר. גם התיקשורת ההיסטרית הישראלית השתפרה המידת חוסר האחריות וההיסטריה שלה (חובבי חופש הביטוי הערטילאי אומנו להאמין כי "תפקידה של התקשורת הוא לעשות כך"). להערכתי גם הישראלי למד את לקחי העבר, אבל כאשר יש באז תקשורתי מאסיבי כ"כ, אין לדעת האם דעתו של הישראלי - שחוזה כבר את חלום הבלהות של עשרות אלפי חלאות ברברים מעין אל חילווה מיישבים את ואדי ערה - "תספר" בכלל בשיקולים. זהו חלום בלהות של ממש.

.

העלת פה משהו שלא חשבתי עליו - אם יום אחד הערבים יסכימו לקבל את ההגדרה הזו אז יכול באמת להיות שיהיה צריך לתת משהו בתמורה אבל צריך לזכור שהחיבור בין הדברים הוא מלאכותי. הוא ברמה של "הישראלים רצו וקיבלו משהו גדול" אז עכשיו מגיע לפלסטינים "משהו גדול".

הדרישה שיכירו בישראל כמדינה יהודית זו דרישה מוזרה. אבו מאזן אמר על הנושא הזה בימי אולמרט שהוא לא יכיר בישראל כמדינה יהודית אלא שאנחנו נגדיר את עצמנו איך שמתחשק לנו. אני הייתי חותם על זה עכשיו ! אין סיכוי שאני אצליח להסביר במילים עד כמה הדרישה הזו נראת לי חסרת חשיבות. למי אכפת אם העולם המוסלמי יקרא לנו מדינה יהודית? אנחנו, כמו כל מדינה, צרכים להגדיר את עצמנו כפי שאנו רואים לנכון וזה ממש אבל ממש לא צריך לעניין אותנו איך קוראים לנו המוסלמים.

אתם יכולים לדמיין שההסכמים עם מצרים וירדן לא היו נחתמים בגלל שהן לא היו מסכימות לקרוא לנו מדינה יהודית?

אתמול כתבתי איפושהו שהפלסטינים מפונקים. אני מתחיל לחשוב שזה עוד כלום לעומת רמת הפינוק שלנו כי רק מדינה שאין לה דאגות יכולה להחליט שהדבר הכי חשוב מבחינתה זה שהאוייבים שלה יקראו לה "מאמי".

הכרה בזכותו הלאומית של העם היהודי במדינת ישראל לא מפריע לי כתנאי לשלום אמת וכנה והיה ואחר כך תקום מדינה פלסטינית כל עוד יכירו בזכותינו הלאומית,על אף שמבחינה היסטורית הם אינם זכאים לזה.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

כלומר, ברמת העיקרון, אתה אומר שאם היית יכול איכשהו (לצורך העניין נגיד אפילו קסם) לדעת מראש שאחרי חתימה על הסכם, תהיה הפסקה מוחלטת של הלחימה, אז היית מסכים שישראל תחתום על הסכם שלום שיכלול גם וויתורים טריטוריאלים?

אני פשוט רוצה להבין איפה אתה עומד.

אתה לא היחידי שלא יודע כאן איפה אני עומד,אבל אומר שוב ככה,היה ותהיה הכרה מצד הפלסטינים בזכותו הקיומי של העם היהודי בארצו אינני רואה שום סיבה למה אז לא לחתור לשלום אמת וכנה ככל האפשר איתם.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

הבנתי

אם תסתמך על הצהרות, או כוונות טובות של השכן, תשאר במקרה הטוב בלי תחתונים.

זה נכון כשקונים רכב יד שניה, או דירה או אפילו ג'ינס בשוק הכרמל, ובטח שזה נכון למו"מ פוליטי.

כלקח חיים במזה"ת אני כמעט תמיד אוטם אוזני להצהרות יח"צניות - פשוט לא מתייחס אליהן, או יותר נכון: מקשיב אבל לא מפנים אותן (אני כן מכבד את זכותו של הצד השני לאומרן). יש במזה"ת הפרדה ברורה מאוד בין הדברת האובססיבית ובין המעשים בפועל. ומה שחשוב זה רק הדבר האחרון.

מה שהערבים מנסים לעשות לנו (וגם עושים בפועל) מזכיר לי תסריט קניית דירה יד שניה מאדם עם מנטליות של ערס: הוא כל הזמן מספר לך כמה שאתה תקבל ברכה מהדירה שתקנה ממנו וכמה שהוא עצוב לעבור וממש כואב לו (אבל הוא לא מסתיר את זה שלאשתו נולגו תאומים, וכבר יש לו שניים גדולים יותר, וזו דירה של ארבעה חדרים אז ברור שהוא לחוץ רצח), וכמה שהמחיר הוא נמוך והוא פשוט "ללכת לקראתך כמו שמעולם הוא לא עשה", ואז מסתבר שיש גם מתווך באמצע, והוא מייד מזהה שאשתך היא החוליה החלשה ובכלל שאתם החוליה החלשה (הוא רוצה לסגור קופה, מה איכפת לו מה יקרה אחרי שיתועבר הבעלות בטאבו?) ומתחיל לשכנע אותך עד כמה שכל הדיבורי אוויר האלה הם רווח כשלעצמם.

וכל זה... עבור דירה מתפוררת במחיר מופקע: אבל הצד השני הוא כ"כ במזה"ת, וכל כך משוכנע שאתה "בחור טוב שיאכל כל לוקש" שהוא פשוט מפסיד את העסקה (במקרה שלי) כי הוא לא מסוגל להיות הגון יותר. כל זה מנסיון חיים, אגב. הבעיה היא שככל הנראה יש הרבה "בחורים טובים" שכן אוכלים לקשים כאלה, וזו הסיבה שבמזה"ת, יותר מאשר בכל מקום אחר בעולם, אנשי מעמד בינוני הגונים וישרים מרוויחים פחות מאשר כל מיני ערסים תחמנים.

זה נכון גם לפוליטיקה, אגב. הערס הוא הערבי, הבחור הטוב החנון אלה ממשלות ישראל והמתווכים שרוצים לסגור קופה ועושים את עצמם שאיכפת להם ממש אלה... המתווכים.

ולכן מה המסר? אתה בא לראות דירה? תאטום את האזניים, ולעולם אל תקנה באותו היום של המו"מ הראשון. לך הביתה ו"תישן על זה". את הכסף אצלך, זה אומר שאתה הוא בעל הכוח שהנסיון לתת לך הרגשה שאתה בעצם החלש היא טריק מזרח תיכוני ידוע.

ועוד דבר" אין במזה"ת רחמים, או רגש הגינות כלפי האחר: המנטליות היא חטוף כפי יכולתך, וכן השקפה שמי שלא עומד על שלו זה כנראה כי לא מגיע לו. חשוב מאוד שנזכור את זה: מי שמצפה לכתב הגנה עליו מצד הסובבים, מייד מפגין חולשה שלא תאומן ואין סיכוי - אין סיכוי - שהסובבים יקבלו אותו כמישהו שמתוך אהבת אדם וויתר. הוא תמיד יתפס כחלש. החזק הוא מי שיוצר מציאות, לא מי שמעלה אותה על הכתב.

.

אנחנו כל העת במגננה,הגיע הזמן שנעבור להתקפה וזה הזמן להתחיל בהסברה אמיתית על דרכינו.

לגבי רחמים זה ידוע לי ראיתי במלחמת לבנון את "הרחמים" של אותם פלסטינים מול הנוצרים וראיתי במו עיני זוועות שם שזה לא המקום לספר אותם,לנו כעם לדעתי נגמרו הרחמים,ויותר מכך הוויתורים וההתרפסויות,עכשיו הכל תלוי בחוסן שלנו תושבי ישראל בניסיון נוסף שוב לצעוד לשלום אמת וכנה תוך הכרה בהגדרתנו.

אנחנו מחוייבים לעשות מאמצים לנסות להגיע לשלום היה ונתאכזב בדרך ויורמו קשיים במכוון על ידי הפלסטינים ואז איננו מחוייבים לאף אחד.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

הבעלות על א"י צריכה להתממש בפועל - הצהרות חייבות להיות פשוטות ורועשות:

אין כניסת ערבים למדינת ישראל
גבולות 49 ו 67 אינם רלוונטיים מאחר ושום מדינה מאלה שהיו מעורבות וקיימות אז (פרט לסוריה) אינה עומדת במו"מ גבולות מול ישראל.

אם ה"פלצטינים" ירשו את גבולות 67 מהירדנים, הרי שיש להם זיקה לירדנים, וקודם כל ירדן צריכה להכיר בכל רישמית ולתת את חלקה ב"וויתורים הכואבים". אם ירדן לא קשורה, הרי שגבולות 67 מתו ביום שבו האחרונה "סגרה חשבון" עם ישראל ב 1995.

הנ"ל צריכים להיות קווים אדומים ולא נתונים בכלל למו"מ (לא בפועל ולא הצהרתית! חשוב להפסיק עם משחקי ההצהרות בכאילו! הישראלים פשוט חושבים שאנחנו משחקים פה טקטיקו, בעוד שבמזה"ת יש בעיקר האבקות בסגנון חופשי!). הבעיה, וזה בעצם שורש ההודעה שלי, נעוצה בכך שאנחנו הישראלים בכלל לא סגורים על המציאות בה אנו חיים: להכל יש משמעות, ושום דבר ניו "מילה לקישוט" כמו שאמר פעם פרס. הרושם שלי הוא כי ההנהגה הישראלית פשוט פחדנית: הם מתנהגים כמו אדם שמרגיש דקירות בלב אבל מפחד ללכת לרופא כי אולי יאשפזו אותו לצינתור...

.

אבל אתה נשאר ביד עם תפוח מורעל ותפל שאף מדינה אחרת בסביבתנו לא מוכנה ולאכול אותו.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

אבל די ברור לי שאתה מדבר בפתגמים וסיסמאות שלא עומדים בתוקף ביחס לחיי הפרט של בנאדם, ובטח לא ברמה לאומית.

מדינה לא מנהלים בסיסמאות או קלישאות: אנחנו לא שביעיסטים שיושבים על החומה ודנים ביחסי בנים-בנות.

.

התכוונתי שכל מה שנציע לא יספיק לעולם,כל עוד קיימת המדינה היהודית הריבונית שלנו.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

ציטוט:

במקור נכתב על ידי נוסטור היה ונתאכזב בדרך ויורמו קשיים במכוון על ידי הפלסטינים ואז איננו מחוייבים לאף אחד.

אבא שלי, שהיה יושב מול משדרי החדשות בטלוויזיה ומקלל את הערבים בלהט, היה מספר לי על מלחמות ישראל שהוא השתתף בהן. הוא ראה את הפצועים, את הנכים ואת המתים. הוא הריח את הבשר השרוף של הטנקיסטים שלנו ויחד עם זאת, הוא היה יוצא עכשיו מהבית למילואים אם היו קוראים לו בגילו.

הוא היה נוהג לומר לי שאין דבר כזה להפסיק לחתור להסכם האחרון (לא אהב את המונח "הסכם שלום"). נכון שאנחנו תמיד צרכים להיות ערוכים למלחמה אבל לא משנה מה יעשו לנו או מה אנחנו נעשה להם - אסור להפסיק לחתור להסכם.

הדור, בשני הצדדים, שחווה מלחמות בין ענקים (ישראל מול מדינות ערב) הולך ונעלם ויחד איתו הולכים ונעלמים האנשים שהתפקיד שלהם הוא להזכיר לכולנו שהמלחמה היא הדבר הגרוע ביותר שיש. דור הנכדים של אותם לוחמים, הנכדים שלא עברו את מה שעברו הדורות שהיו לפניהם, יחשבו שהמלחמה זה משהו לא כזה נורא כי הם לא עברו את הזוועות שעברו קודמיהם. כל הגלגל הזה יתחיל להסתובב מחדש כי לא השכלנו להקשיב בזמן שמגיע הרגע שהוקז מפיק דם בשני הצדדים.

מסכים לדבריו של אביך בהחלט.

לדעתי הדור הנוכחי ער דווקא לכך שקיימת סכנה קיומית למדינת ישראל וגם הביטוי השגור של "מי שרוצה שלום היום שהיכון למחמה מחר",לדעתי הדור החדש מבין די טוב את מצבנו כאן,הדור הבא הוא יהיה הבעייה.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

במזה"ת, חתירה להסכם בכל מחיר נקראת חולשה, וחולשה זה הדבר האחרון שמותר להפגין במזה"ת.

מלחמה זה אכן דבר גרוע, אך יש דבר הגרוע ממנו - "שלום", "שלום" של מתאבדים ואוטובוסים מתפוצצים וקסאמים וגראדים. אם אתה מצהיר מראש שמטרתך היא "שלום" (תקרא לזה "הסכם אחרון", לא משנה), הרי שאתה מצהיר שאינך מוכן לעשות הכל כדי להגן על עצמך, ולפיכך, מוכנותו התמידית של הצבא אינה רלוונטית, מכיוון שלדרג המחליט את היכולת - או הרצון - להשתמש בו אלא כמוצא אחרון.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

ציטוט:

במקור נכתב על ידי הפטריוט אם אתה מצהיר מראש שמטרתך היא "שלום" (תקרא לזה "הסכם אחרון", לא משנה), הרי שאתה מצהיר שאינך מוכן לעשות הכל כדי להגן על עצמך.

כלומר אם אני בריב עם השכן שגר מעלי (בגלל שהוא גורר רהיטים) כשאני אעלה לדבר איתו אני צריך לקחת איתי את החרב שתלויה לי על הקיר ולאיים עליו שאם הוא לא יפסיק לגרור רהיטים אני אשפד אותו.
הלוגיקה שלך אומרת שבנקודת זמן הזו הוא כ"כ יתפעל מהפגנת העוצמה שלי שהוא ירים ידיים ויגיד "וואלה בסדר. הבנתי שכל מה שאתה רוצה זה שקט ולכן אני אפסיק".
אתה אפילו לא חושב על זה ש2 שניות אחרי שאני ארד בחזרה לדירתי הוא יקח את האקדח שמוחבא אצלו במגירה, יירד אלי ויכניס לי אחת בין העיניים.

לפי מה שאתה מתאר אתה בחיים שלך לא היית עולה לשכן בידיים פתוחות ואומר לו מראש שיש פה בעיה שאתה מבקש לפתור אותה לשביעות רצון 2 הצדדים עד כמה שאפשר ואתה לא תגיד לו את זה כי אתה מאמין שהוא יראה בך חלשלוש ויתחיל לגרור רהיטים מהבוקר עד הערב.

נתניהו ציטט את הרצל: "הדבר הזה הוא כל כך גדול, שאנחנו חייבים לדבר עליו רק במילים הפשוטות ביותר".

המשל שהבאתי לך למעלה הוא הנסיון שלי להסביר לך את הדברים בצורה הפשוטה ביותר. החלש הוא זה שמאיים. רק מי שמאמין בעצמו ויש לו סיבות להאמין בעצמו יכול להרשות לעצמו לבוא ממקום של ביטחון עצמי ולומר: "חברים, אני פה בשביל לסיים את הדבר הזה. זה לא יהיה קל. זה לא יהיה פשוט. לכם יש את הגאווה שלכם. לנו יש את הגאווה שלנו. אני פה בשביל לסיים את הדבר הזה. אתם יכולים להמשיך להילחם בנו עד שהשמש תפסיק לעבוד כי אנחנו לא זזים מפה או שאתם יכולים לשבת איתנו כאן ועכשיו).

אתה עולה לשכן בשקט ובנועם, ומבקש ממנו לא לעשות רעש.
אם הסכים, מה טוב.
אם לא, בפעם השנייה אתה עולה אליו לא עם חרב אלא עם אקדח.

אבל אם תמשיך לעלות אליו בידיים ריקות ולבקש יפה שוב ושוב לא לעשות רעש, הוא יבין שאפשר לדרוך עליך וימשיך לעשות מה שבא לו, כי אתה לא תמנע את זה ממנו. וזה בדיוק מה שאבא שלך (על פי דבריך שלך) מנסה לעשות - להגיע בכל מחיר להבנה, ולהפעיל את כוחו רק כאשר אותו שכן גורר רהיטים בתוך הדירה שלו (של אבא שלך).

אתה יכול לחתור להסכם רק עם מי שמעוניין בהסכם מהצד השני. אם הצד השני לא מעוניין בהסכם ובפשרה, אין לך עם מי לחתור... וכל מה שנותר לך זה להגן על האינטרסים שלך ולשכנע את הצד השני שעדיף לו להגיע איתך להסכם (כי החלופה לא תמצא חן בעיניו).

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

אפשר לחשוב שכל פעם שהפלסטינים ירקו עלינו אמרנו להם: "תנו לנו עוד אחת". לא חיסלנו בכירים? לא התחלנו לבנות גדר הפרדה? לא יצאנו ל"חומת מגן"? לא יצאנו ל"עופרת יצוקה"?
זה לא שישראל חוטפת סתירות ומפנה את הלחי השניה. אני פשוט חושב שישראל כ"כ חזקה שהיא יכולה להגיד באופן קבוע שהיא פה בשביל להישאר ושהיא תמיד מוכנה להגיע לשולחן המשא ומתן עם נציגים לא-טרוריסטים של הפלסטינים.

תן לי רק, כי אני מרגיש צורך, לבוא ולומר בשלב הזה שאין בי אהבה לערבים ולמוסלמים. אילו הייתי יכול להקיש באצבעות והם היו הופכים לשוודים (דוגמא לא טובה כ"כ אבל שיהיה לצורך העניין) אז הייתי עושה את זה אבל בעולם האמיתי נדרשות הכרעות אמיתיות ואם לא נקבל הכרעות סבירות כשאנחנו חזקים יבוא היום בו נקבל הכרעות גרועות כשנהיה חלשים. לא לעולם חוסן.

עשינו הצגות של כוח, לא פעלנו נגדם בכוח אמיתי (שלא תמיד מתבטא בשדה הקרב).
כל מה שה"פלסטינים" עשו וכל מעשי הזוועה שהם עוללו, עדיין לא גרמו לנו לחשוב שאולי הם לא ראויים למדינה... המתנה שהבטחנו להם ב-1993 עדיין נמצאת על השולחן, והם יודעים שמה שהם לא יעשו, מה שהם לא יעוללו, איש לא ייקח את זה מהם.
ישראל אינה חזקה. נכון יש לנו צבא מודרני, מטוסים משוכללים, טנקים רבי עוצמה - אך אין לנו את הנחישות להפעיל אותם. כן, יצאנו למבצעים מוגבלים ("חומת מגן", "עופרת יצוקה" ואחרים) אבל מעולם הצד השני לא חשש שמא הפעם נלך עד הסוף. עשינו הצגות של כוח, לא הפעלנו כוח אמיתי (וזו גם אחת הסיבות שאנחנו חוטפים ביקורת - העולם היה מקבל הפעלת כוח "בלתי פרופוציונאלי" כדי להשיג מטרה, הוא לא מקבל הפעלת כוח כזה לשם העברת מסר).
צריך להתחיל לפגוע ב"פלסטינים" היכן שזה כואב באמת. לדוגמה, לבטל את ההישגים שהם השיגו מאז 1993. לדוגמה, שטח שממנו יצא פיגוע מסופח לישראל ויורד מסדר היום בכל הנוגע להסכם הקבע העתידי. כשהם יתחילו להבין שהסרבנות והאלימות שלהם כבר לא משתלמים - אלא להיפך, עולים להם ביוקר - הם יתגמשו פלאים. עד היום, טרם הבהרנו להם את זה (ולכן צדקת באשכול האחר, שבו כינית אותם "מפונקים"), ולכן, עד היום לא היתה להם כל סיבה להתגמש ולהתפשר.

"אין טעם שהכבשים יקבלו החלטה בזכות הצמחונות, כל עוד הזאבים אינם שותפים להשקפה זו."
ויליאם ראלף אינג'

שכן כזה? היית רק צריך לקרוא לי תאמין לי באותו יום היה עובר דירה.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

אין לך אינטרס שעל הסכם שלום תחתום ממשלת ימין? אני מניח שלפי השקפת העולם שלך, המרכז והשמאל יימכרו את ישראל תמורת אפונה וגזר בשביל להגיע להסכם אז לא עדיף לך לעודד את ממשלת הימין לחתור ברצינות לניהול משא ומתן ללא תנאים מוקדמים מתוך אמונה שמשלת ימין תוכל "לצמצם נזקים"לעומת הסכם שיביא המרכז-שמאל? הרי אתה יודע שמתישהו בעתיד תעלה פה ממשלה מרכז-שמאל שתהפוך את כל מה שביבי אומר אז למה לבזבז את השנים שניתנו לימין על להכריז כמה אי אפשר לסמוך על הערבים?

למרות שזה די ברור מקריאת הודעות שלי.

ובקצרה : אני לא מאמין ב"משיח" פוליטי. לא איכפת לי שיקראו לנתניהו "לחיץ" ואני בטח לא נעלב מזה. מה שמטריד אותי זו הדינמיקה המחשבתית שמובילה אנשים לחשוב ככה, לא עצם המחשבה. העניין היחיד שלי הוא במה יקרה, לא בזהות של מי שיעשה את זה. אם מחר תעלה ממשלת מפא"י ותקיים ריבונות ישראלית אחראית והתנגדות אגרסיבית לפוליטיקה הערבית הנאו-נאצית, אני לא אעלב "בשם הימין". הבעיה שלי היא עם הבלוק העצום של אנשים שלא מפעילים את הראש, אבל כן עושים את עצמם שכן... יש פה בפורום צעירים שאולי נגמלו מחיתולים כשנחתם הסכתם אוסלו ובאים עם הצהרות מפוצצות כאילו שהם היו יו"ר קלפי ב 1992 ולכאלה אין שום כבוד. אם אתה לא מבין שעוד טרם הסכם אוסלו האינטיפדה חוסלה (צבאית!) ושבשטחים התגבשה מנהיגות מקומית שהיה אפשר לדבר אתך, אז אין לי שיג ושיח אתך.

אולי פספסת אבל המילה "ימין" או "ממשלת ימין" לא מעוררים אצלי רטט אירוטי. אני גם נוטה לא לדבר בכלל על השמאל בשלילה, אלא על ה"שלומיסטים" או "היהודים הגלותיים". יש שמאלנים, שהם לא קולניים, (ויש כאן בפורום גולשים כמו "קגנס" לדוגמא,) שבטח מגדירים עצמם שמאלנים ולא תשמע אותי לרוב מנגח אותם כי יש מחשבה סדורה מאחורי מה שהם מאמינים בו. ויש פה אנשים שהשכם והערב מכנים עצמם "אנשי מרכז" או ימין מתון, שבעיני הם שלומיסטים מושבעים שמתחבאים מאחורי הגדרות ומילים (כל ההודעה הזאת היא אודות מילים, לא?) כדי להעניק לעצמם לגיטימציה פטריוטית.

.

האינתיפאדה שינתה מצב צבירה ממצב של התנגשות בין הפלסטינים לכוחות הבטחון הישראלים (מה שאתה קורא "חוסלה צבאית") למצב של פיגועי התאבדות נגד אזרחים ישראלים שנמשכו שנים ארוכות. ישראל לא ניצחה את הפלסטינים. היא לא שברה את רוחם. ההישגים הצבאיים שלנו פשוט שינו את הכלי בו הפלסטינים הוציאו לפועל את המרד שלהם נגדנו.

חוץ מזה, איזו מנהיגות מקומית התגבשה ? מי הייתה הישות הזו שהייתה יכולה להעפיל על יאסר ערפאת ואש"ף?

לך לסיפריית בית אריאלה, קח כרך או שניים של "כותרות ראשית" או המקבילה עבור ידיעות אחרונות, תעניין בעיתונים מן השנים 1991-3, ותבין לבד. בדיוק נגד צרות האופקים והאמונה במיתוסים בקרב ישראלים אני יוצא באשכול הזה. אם לא תבדוק לבד, ורק תשתעשע במידע במסגרת תרגיל רטורי של ויכוח מול גולש אנונימי כמוני, לעולם לא תגע בעובדות. אין לי עניין של אגו, או רצון לצאת צודק ולכן לא אכנס אתך לוויכוח לפני שתבדוק את העובדות בעצמך כולל עבודה מול פס זמן כרונולוגי.

.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי g.l.s.h אין לי עניין של אגו, או רצון לצאת צודק

אני אומר לך שאתה קומיקאי בחסד

(בינינו, נכון שהגעת לפינה שאין לך מענה עליה ובגלל שלא נעים אז אתה שולח אותי לבית אריאלה? ).

בכל מקרה, אני חי בהווה ומסתכל קדימה. נכון שהלוואי וכל אחד היה משכיל את עצמו בכל מה שהיה אתמול ולפני אתמול אבל החפירה הזו בעבר, החוכמת בדיעבד הזו שאילו רק היינו עושים ככה או אילו רק היו מדברים עם הגוף הזה ולא עם הגוף האחר וכו' - כל הדברים האלו תורמים להתקדמות כמו שלעיסת מסטיק תורמת לפתירת בעיה במתמטיקה.

כמישהו שהיה מנהל יצור במשך שנתיים ואחרי זה מבקר איכות במשך שנתיים וחצי נוספות אני אומר לך שאין דבר שמטריף יותר בן אדם ענייני שצריך לקבל החלטות ולהתקדם מלהתקל באדם שרק רוצה לדבר על מה שהיה ואיך היו יכולים לעשות יותר טוב וכמה זה חבל שלא בחרו בו להיות ראש של איזה משהו כי אילו רק היו מניחים את המושכות בידיים שלו הכל היה נראה אחרת.

אם אתה מרגיש ש"נמאס לך" כי אני ושכמותי לא מספקים לך מספיק גירוי אינטלקטואלי אז באמת שאין לי מענה לזה

ולא יותר מזה.

זה הדדיות.

אבל הבעייה היא שהרגילו אותנו אחרת...

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

זה בעצם ויתור על זכות השיבה,לא?זה לא קלף?

כל דבר הוא קלף,אבל הם לא מוכנים להכיר במדינה יהודית בגללנו בגלל שאנחנו כאן כל השאר יכול להיות רק תירוץ עבורם.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]

"הכרה במדינה יהודית" אלה מילים. זכות השיבה זה מעשים. מילים לעולם הן הפיכות, מעשים לא כל כך.

ומעבר לכך: יכולים להכריח את ישראל לקבל 300 אלף ערבים, ועדיין לקרוא לנו "מדינת היהודים?, ניצחת?

.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי red-junior זה בעצם ויתור על זכות השיבה,לא?זה לא קלף?

יש הרבה שמאלנים יהודים שטוענים שהם בעד מדינה יהודית לכאורה אבל מוכנים לזכות השיבה בשלבים.

שלשה סימנים יש באומה זו: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. כל שיש בו שלשה סימנים הללו ראוי להדבק באומה זו. (תלמוד - יבמות עט, א)

יֵבֹשׁוּ וְיִסֹּגוּ אָחוֹר כֹּל שֹׂנְאֵי צִיּוֹן (תהילים קכט, ח)

אתה מתכוון לזכות השיבה של היהודים,כי אותם ערבים למשל שעזבו את יפו מעולם לא נחשבו פלסטינים עד שאש"ף הוכר רשמית על ידי מפלגות השמאל.

[התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://up96.siz.co.il/up2/nmxcjiytjtzm.gif]