30-06-2009, 14:30
|
|
|
|
חבר מתאריך: 04.02.08
הודעות: 98
|
|
|
ביהמ"ש: שר הפנים רשאי וצריך לסרב לתת דרכון למי שהשתמט מצה"ל
מתוך גלובס
אני מתאפק לא לתת פרשנות פוליטית, בכל מקרה שווה ידיעה.
ביהמ"ש: שר הפנים רשאי וצריך לסרב לתת דרכון למי שהשתמט מצה"ל
עפ"י החלטת ממשלה מ-1964, לא יינתנו שירותים בחוק הדרכונים ל"אדם שלא חזר לישראל למילוי חובתו לפי חוק שירות ביטחון" ■ השופט נעם סולברג: "אין קיום ליחיד ולציבור אלא בכלים שלובים. אלה יחסי 'קח ותן'"
בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים קבע כי החלטת שר הפנים להתנות מתן דרכון ישראלי במילוי שירות צבאי היא סבירה, ואין להתערב בה. בכך נדחתה עתירת עריק מצה"ל נגד החלטת שר הפנים לשעבר, מאיר שטרית, שלא להעניק לו דרכון.
יניב דוד הראל (24) נולד וגדל בבאר-שבע. בגיל 12 עזב את הארץ עם משפחתו לארה"ב לצרכי עבודתם של הוריו שם. בשנת 1999 חזר ארצה, עד שבגיל 17 שב ויצא עם הוריו לחו"ל, לשם נשלחו מטעם עבודתם. מאז יצא ב-2002 לא שב ארצה. גיוסו לצה"ל נדחה בשעתו לזמן קצר כדי לאפשר לו להשלים בחו"ל את לימודי התיכון. ב-2004 דחה צה"ל את בקשתו לדחות עוד את גיוסו עד שתשוב משפחתו ארצה, וכעבור שנה הוא הוכרז כעריק.
לאחר שסיים את התיכון באירלנד הוא החל בלימודי קדם-רפואה בארה"ב. בקשתו להארכת הדרכון הופנתה על-ידי משרד הפנים למינהל הגיוס, נוכח היותו אדם החייב בשירות צבאי. רשויות הצבא דחו את בקשתו נוכח היותו עריק, והמליצו לו לשוב לישראל ולהתגייס.
drawBanners(g.almond.site,180,180,0,1,0);
לפני כשנה הוא שב ופנה למפקד מיט"ב (היחידה הממונה על מיון ושיבוץ מגויסים) בהצעה ל"הסדר מעמד", באופן שהוא ישוב ארצה ויישפט בדין משמעתי על העריקות, אך לא ייעצר וייצא לדחיית שירות עד תום לימודיו, שבסופם יתנדב לשרת כרופא בחיל הרפואה. הצבא הסכים שלא לעוצרו מיד עם הגיעו לישראל, אך סירב להצעתו לדחיית שירות עד לתום הלימודים. גם הפרקליטות הצבאית סירבה להסכים שיועמד רק לדין משמעתי (ולא פלילי), וקבעה כי רק עם שובו יוחלט מה ייעשה עימו.
בנסיבות אלה החליט הראל להשלים את לימודיו ורק לאחריהם לסיים את עניינו מול הצבא, אלא שהיה דרוש לו דרכון ישראלי תקף כדי לחדש את ויזת הלימודים שלו בארה"ב. לכן הוא עתר בבקשה להורות לקונסוליה הישראלית בניו-יורק להאריך את תוקף דרכונו ב-4 שנים, לצורך השלמת לימודי הרפואה באוניברסיטת קולומביה.
פרקליטת מחוז ירושלים, עו"ד ליאורה חביליו, טענה כי מדובר בעתירה מקוממת במיוחד, חסרת תקדים, וכי זו עזות-מצח לחיות בארה"ב ולהגיש כאן עתירה שכזו. לגוף העניין אמרה כי החלטת שר הפנים נובעת מהחלטת ממשלה משנת 1964, שלפיה לא יינתנו שירותים במסגרת חוק הדרכונים, בין היתר ל"אדם שלא חזר לישראל לשם מילוי חובתו לפי חוק שירות ביטחון".
השופט נעם סולברג הסכים עימה. ראשית קבע כי "מלשונו של חוק הדרכונים ומרוחו למדנו על דרישה לזיקה הדוקה בין מבקש הדרכון לבין מדינת ישראל. פשוט וברור כי אין זה דבר של מה בכך לאדם להסתובב ברחבי העולם עם דרכון ישראלי. משמעויות מקומיות ובינלאומיות נודעות לדבר הזה".
סולברג הוסיף כי אזרחי המדינה מחוייבים לשרת בצבא, וכי "גם בעידן של זכויות הפרט, ישנן עדיין מחוייבויות כלפי הכלל - קרי המדינה ובני החברה. זכורים דבריו של הנשיא האמריקני ג'ון קנדי: Don't ask what your country can do for you, but what you can do for your country. שיח הזכויות והחתירה המתמדת למימושן המיטבי משכיחים לעיתים את האידך גיסא, את העובדה שחברה לא תיכון מבלעדי מילוי חובותיהם של יחידיה כלפי מוסדות החברה.
"אין קיום ליחיד ולא לציבור אלא בכלים שלובים. אלה הם יחסי 'קח ותן', ובלעדיהם אין. רשאי שר הפנים דומני - אולי אף מחוייב - לשקול בין שאר השיקולים בקשר לבקשת אזרח ישראלי המתגורר בחו"ל למתן דרכון, גם אם מילא אותו אזרח את חובתו לפי חוק שירות ביטחון".
בהערת שוליים העיר סולברג כי "אין זה מן המידה להשתמט מהשירות הצבאי, לישב שם שנים ארוכות ולשגר לכאן הצעות ותנאים" - והציע לעותר להתייצב בלשכת הגיוס, לתת את הדין על השתמטותו, ולנסות להסדיר את העניין עם רשויות הצבא באופן שיוכל להשלים את לימודיו בארה"ב ולהתגייס לאחר מכן. (עת"מ 9050/08).
_____________________________________
.
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
