מתוך ידיעות אחרונות, יום חמישי, 2.7.2009 עמ' 6-7

עצוב, אך מה שבאמת מזעזע היא העובדה שאין מדובר בדבר חדש. כבר לפני כמה שנים היו פרסומים כאלו. עצוב מאוד שחיילים מגיעים למצב כזה.

אני יכול לומר לך שהיה חייל בודד באחד הבסיסים, והוא היה נשאר שבתות בבסיס כדי לאכול.
הוא לא היה מוכר שמירות (למיטב ידיעתי) והסבבים של המפקדה היו טובים יותר (מן הסתם) מהסבבים שלי.
כך יצא שראיתי אותו רצוף כמה פעמים ושאלתי אותו לפשר הדבר. אחרי השיחה איתו ישר דיברתי עם קצינת הת"ש.
המקרה חמור כפליים, גם בשל אחריות מפקדים ויותר גרוע חיילים מהיחידה שידעו ולא דיברו.

כן, עצוב. לעיתים מפקדים שוכחים חלקים מתפקידם, והחפ"ש הוא זה שמשלם על כך.

איך נותנים לדבר כזה לקרות? איך יכול להיות שהחייל לא מדבר על המצב הקשה שלו עם המפקדים, והם לא עוזרים לו? איך לעזעזל מצפים שבן אדם יחזיק את עצמו כלכלית עם 800 שקל בחודש, או שבכלל יתפקד כמו שצריך אם אפילו כשהוא בבסיס כל מה שמעסיק אותו זה החובות שלו?

גם אני ניתקתי את הקשר עם המשפחה שלי ואם אני אתגייס אני גם אעשה זאת כחייל בודד, וסיפורים כאלה גורמים לי להיות מאוד פסימי לגבי אופי השירות שיהיה לי.

אני במקומו הייתי מדבר עם המפקדים, עם המש"קית ת"ש, או כל גורם אחר, ואם לא היו מעלים לי את השכר ומשפרים לי את התנאים (בין אם זה העלה נטו או הוספת תלושי מזון או כל קומבינה אחרת) הייתי פשוט עוזב את הצבא, ולא משנה באיזה דרך.

מה זה אמור להיות תגידו לי? אני בתור אזרח מרוויח 800 שקל ביומיים, ואני מדבר על עבודות פשוטות (אומנם מעייפות) כמו עוזר גנן, עובד דלפק - אז כחייל אני ארויח פחות בחודש, כשאין לי בכלל משפחה לחזור אליה בשבתות ואני כל השבוע נמצא בבסיס?

הנסיבות שלי אומנם קצת שונות - אני יכול להחליט אם אני מתגייס או לא - והמצב האבסורדי הוא שהגורם המגביל כאן הוא לא המוטיבציה שלי לשרת, שהיא בשמיים, אלא האם אני אקבל את התנאים שאני מחשיב מינימליים - מגורים סבירים (לא צריך פנטהאוס, גם דירת חדר כמו שהוזכר בכתבה זה מפסיק) ושכר סביר - אני לא מוכן להריוח פאקינג 700 שקל לחודש עד שאני אהיה בן 25, מאוד מצטער.

את השיחה שלי עם משק"ית ת"ש כדי לברר את כל הדברים האלה עוד לא קיימתי, אומנם אני בהחלט אעשה את זה בקרוב, ותהיו בטוחים ש-

א) אם לא יבטיחו לי, כחייל בודד, תנאים שאני מחשיב אותם למינימליים כדי לחיות בכבוד, אני לא אתגייס

ב) אם בכל זמן במשך השירות אני לא מקבל את מה שהובטח לי או שמונעים ממני לממש את הזכויות שמגיעות לי (גם סיפורים כאלה לא חסרים), או שאני מתדרדר למצב שבו חסר לי אוכל בבית, או כסף בכיס, ואפילו את החיים הצנועים שאליהם התחייבתי כחייל בודד אני לא יכול לנהל בנורמליות, אני עוזב את הצבא, ולא משנה באיזה קומבינה (קב"ן או כל דבר אחר.)

Keep away from people who try to belittle your ambitions. Small people always do that, but the really great ones make you feel that you, too, can become great.

.

אתה לא הראשון ולא האחרון שיגיד את זה, ועוד תיוכח לדעת כי הצבא ידחק בך לעבור לשלב הקומבינות אם תרצה או לא תרצה. וזה לא יהיה קל.

וואלה זה להיות מאבטח מתקנים עם משכורת של 4000 ש"ח..

לא חדש בכלל הסחר הזה בצבא בנושא תורנויות.
פעם הציעו לי אלף ש"ח תמורת אבט"ש של שבוע (וכמובן סירבתי..).

לאנשים שאין כסף 1000 ש"ח לשבוע זה המון. הרבה היו מסכימים.