![ישן](https://static.fresh.co.il/images/vBulletin/statusicon/post_old.gif)
17-07-2009, 07:28
|
![צלמית המשתמש של DZZ](image.php?u=119048&dateline=1184349022) |
|
|
חבר מתאריך: 02.06.07
הודעות: 6,177
|
|
נראה לי שישנו עוד שיקול, לא פחות קר:
אמצעי מיגון כזה (בהנחה שהוא אכן פועל) יכול לאפשר לחיילים נפגעים להמשיך ולפעול עוד זמן מה לפני קריסתם מנזקי הקרינה. זה יכול להטות את כף המאזניים בשדה הקרב, אפילו במחיר שישולם לאחר מכן.
הערה אישית: מקריאת החומר, לא הצלחתי להתלהב במיוחד. ראיתי כבר עבודות אחרות, ולפחות לפי פרסומים גלויים לא יצא מזה הרבה. ישנו, למשל, מודל נסיוני סטנדרטי לבדיקת עמידות/נזק של קרינה. מדובר בשימוש בתרופות מקבוצת התרופות הרדיו-מימטיות (המחקות אפקטים של קרינה), כמו למשל ציטוקסן (CYCLOPHOSPHAMID), המשמש לטיפול בסוגים מסויימים של סרטן. תרופות אלה מקורן בחרדלים, כך שאם התרופה הנ"ל אכן יכולה לספק הגנה כלשהי בפני קרינה, אזי סביר שתת את אותה ההגנה בפני חרדל. לא ראיתי התייחסות למודל זה.
לפני שאני פורץ בשאגות התלהבות, אני בד"כ ממתין לדיווחים נוספים ואימות ממקורות אחרים. כבר ראיתי הרבה מחקרים מבטיחים שהתפוגגו בקול דממה דקה....
ואגב - נותנים יוד כטיפול מניעתי, על מנת להקטין ככל האפשר קליטת יוד רדיואקטיבי בבלוטת המגן. היוד עצמו לא מגן, אלא מרווה את הגוף כך שלא יקלוט יוד רדיואקטיבי. בין זה לבין הגנה טובה מקרינה - המרחק רב.
נערך לאחרונה ע"י DZZ בתאריך 17-07-2009 בשעה 07:36.
|