זה היה במוצאי שבת, לפני 11 שנה, עת שכבתי במיטתי שבישיבת ההסדר ובכיתי לבורא עולם. נפשי עייפה מהמלחמה האינסופית בי ובתחושותיי. להיות בחור הומו בישיבה זה כמו להיות בחור סטרייט באולפנה של בנות. אין לאן לברוח ואין במי להתנחם. רציתי להיעלם. יצאתי אל החשיכה. אורות הכביש מרחוק קראו לי לבוא. בחביון לבי קיוויתי שמישהו יצא ויעצור אותי מללכת אל מותי. חלפתי על בית המדרש ועל בתי האברכים אך איש אינו הבחין בי. התייצבתי באמצע הכביש ברגליים כושלות, מחכה למכונית הראשונה שתטיס אותי מכאן אל עולם שכולו טוב, אך הכביש ההומה מעולם לא היה כל כך ריק ועזוב כאילו גם הוא התייאש ממני.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3756579,00.html

looopy