בעקבות כתבה שקראתי בנושא כאן:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3759549,00.html
התחלתי לחשוב קצת יותר לעומק על ענין הטאבו סביב מיין קאמפף
מזה 70 שנה שמתפתחת סביב הספר הבנאלי והמשעמם הזה (לדעת רבים שקראו בו),
מין איזו מיתולוגיה שניזונה מהאיסורים והמגבלות שיש להפצתו במדינות שונות.

בארץ כמעט בלתי אפשרי למצוא את התרגום העברי (עם העטיפה השחורה),
אולם נשאלת השאלה, האם בכך אנחנו לא מאדירים את עוצמתו של היטלר בעצם?
הרי ידוע שכל מה שחל עליו "טאבו", מן הסתם יותר מסקרן, יותר מזמין, יותר מיתולוגי.

למה לא לאפשר את הפצת הספר הדבילי הזה, כדי שפעם אחת ולתמיד אנשים יקראו בו,
ויגלו שכמו שהיה צייר תפל וחסר כשרון, כך היה גם היטלר ככותב, מה דעתכם בעניין?

יש לי עותק עותק מהתרגום העברי (שהוא חלקי וכולל רק את החלקים בעלי החשיבות), הספר עצמו רחוק מלהיות מבריק ("מבריק" במובן שהוא מציג איזשהם רעיונות חדשים) ורובו הוא בליל רעיונות שהיו נפוצים בגרמניה ובאוסטריה בתקופת נעוריו ובכרותו של היטלר. מבחינה רעיונית לספר אין חשיבות, הוא חשוב מכיוון שהוא נותן לנו צוהר לתשתית האידיאולוגית של האדם שעתיד להיות דיקטטור ששולט בחלק גדול מאירופה ועתיד ליזום את השואה - לכן לדעתי כל אדם בעל עניין היסטורי בגרמניה המודרנית, במלחמת העולם השנייה או בשואה צריך לקרוא את הספר בגרסתו המדעית.

לדעתי האיסור של ממשלת בוואריה הוא אנכרוניסטי, כנראה בעידן טרום האינטרנט איסור כזה היה יכול באמת למנוע מגרמנים לקרוא את הספר אבל כיום כל גרמני עם גישה לרשת (ואני מניח שחיבור אינטרנט נפוץ בגרמניה כמו כן מדינה מערבית) יכול לשים ידיו על הספר.

Alas, poor Yorick! I knew him, Horatio: a fellow of infinite jest, of most excellent fancy

הפצה בגרסה שאולי מסכמת עיקרים אפשרית בשביל לספק את אלה בעלי העניין ההיסטורי, אך בסופו של דבר מדובר בספר כתוב רע ומשעמם. כמובן, יש את אלה שמגדירים עצמם כמרדנים וינופפו בעובדה שקראו את הספר כהוכחה ל"מרדנותם" אולם הרוב יחלוף על פני הספר.
לא ברור לי איזו הוצאה בכלל תשקיע כסף בהדפסה של הדבר הזה.

מה הקשר בין מיין קאמף למרדנות?

Alas, poor Yorick! I knew him, Horatio: a fellow of infinite jest, of most excellent fancy

שבירה לכאורה של טאבו בנוגע לספר וכך "מרידה במה שמקובל בחברה". לא אמרתי שזה משהו הגיוני במיוחד, רק ציינתי את העניין; יש אנשים שקוראים ספרים בשביל לספר לאחרים.

טאבו על קריאת ספרים? זה לא כאילו הספר הזה מזעיר במיוחד...

Alas, poor Yorick! I knew him, Horatio: a fellow of infinite jest, of most excellent fancy

אולי איסור במובן של טאבו מוגזם כאן, אך תסכים איתי שבחברה הישראלית רבים יחרימו את ספר ויראו בו משהו שאין לקרוא בו. כמובן שלא מדובר באיזה ספר שבעזרת הגות עמוקה וסגנון מבריק יצליח לשכנע את הקורא ולמעט אילו שקוראים בו בשביל הבנת התשתית האידיאולוגית של הנאצים מדובר כאן בהשחת זמן לריק.

אני חולק עליך דווקא, אני חושב שישראל של 2009 בשלה לאפשר לספר הזה להקרא בעברית,
אני חושב בכלל שהספר צריך להיות קיים בספריות להשאלה, כי מי באמת ירצה עותק של הספר הזה בספרייה הפרטית שלו.
פשוט צריך לאפשר לספר להיות נגיש בספריות הציבוריות, כדי שאנשים יקראו ויראו שה"הספר ההוא שלא מדברים עליו",
זה לא איזה מאסטר-פיס גאוני, שמילותיו שינו את גרמניה, כמו שהסברה נוטה להיות, אלא חתיכת קקה ספרותי יבש ומשעמם,
מה שבעצם יוציא את האוויר מכל הבועה הזו של ההילה המסתורית שאופפת את "מיין קאמפף" כבר יותר מדי שנים.

אפשר למצוא את הספר בספריות אוניברסיטאיות. אני לא חושב שצריך תרגום חדש ולדעתי אין טעם לתרגם את הקטעים היותר ביוגרפיים (שהם בלאו הכי די משעממים) אולי צריך להדפיס את התרגום הישן מחדש.

Alas, poor Yorick! I knew him, Horatio: a fellow of infinite jest, of most excellent fancy

ראה, אינני חושב שמישהו יעלה באש חנויות שיפיצו את הספר, או שיהיה איזה חרם כנגדו. יכול להיות שהחברה מוכנה לקבלתו של הספר, אולם עדיין עולה השאלה כיצד יש להגיש אותו לקורא- אני מצודד בIngsoc בכך שיפרוסמו רק חלקים עיקריים של הגות ללא החלקים הביוגרפים המשעממים.

להציג אותו? לדעתי אין צורך להציג או לפרסם אותו, פשוט שיהיה זמין במדפים בלי פרסום או מסע הסברה כלשהוא

בעד הדפסה, בעד לאפשר להשאיל בספריות.
לדעתי ישראל במצב שהיא יכולה להכיל את הספר הזה (מבחינה רגשית) ואין סיבה שלא לאפשר לאנשים להתוודע לצד נוסף של היטלר.
לי, לפחות, למרות שאני דור שלישי משני הצדדים ושמעתי סיפורים וניתן להגיד שהשואה היא נושא מדובר מאוד אצלנו, יש נקודת מבט מאוד ספציפית על היטלר- ויכול להיות שקריאת הספר בעברית היתה מאפשרת לי לראות אותו מנקודת מבט שונה (פשוט מימד נוסף).

איך לדעתך כדור שלישי, יגיבו הסבים והסבתות שלך אם הספר נגיד יופץ בעברית ויימכר בסטימצקי או צומת ספרים.

סיכוי טוב מאוד שירכשו אותו כדי שאקרא.

סבא וסבתא שלי הם דור ראשון מזן מאוד מיוחד. הם דאגו לספר לנו כמה שיותר, הם חוקרים את הנושא ומאוד מתעניינים בו מכל אספקט אפשרי, ופעילים בעמותה למען הנצחת חללי גטו טרזינשטאט.