חשבתי הרבה, בעקבות הודעתו של רומק מאשכול אחר.
אני אישית מתעב ימי הולדת (את שלי, כן?), וחשבתי על זה ואני לא ממש זוכר מאיזה גיל זה התחיל. האם זה משהו שבא עם הזמן, העובדה שאתה מסתכל אחורה ומגלה שאולי לא הספקת מה שרצית? שאולי אתה מאוכזב מעצמך? מתקרב למוות ומבין שאתה כבר לא בן אלמוות חסר פחד כמו שהרגשת כשהיית צעיר?

המחשבות עולות, ואני עוד לא יודע למה התיעוב. או שאולי אני סתם מפסיק עם האינפנטיליות הטמונה בלחתוך עוגה ולציין שלפני כך וכך שנים יצאת מה*** של אמא שלך. למי זה אכפת פרט למשרד הרישוי?

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

הממ אני לא שונאת ימי הולדת, האמת שאני דיי נהנית מהעניין אצלינו בבית כל המשפחה מתכנסת ביום שישי של שבוע היומולדת, ויש מלאמאל בלונים, ואמא מכינה את האוכל שבעל היומולדת הכי אוהב, וכולם כבר יודעים מה יהיה לאכול על פי היומולדת ובסוף הארוחה מביאים את המתנה מהמשפחה ועוד 200 שקל מסבתא חחח.
אבל מה שאני כן מזדהה איתו במה שכתבת, זה הפחד שהתחיל מאיזשהו גיל. אני זוכרת שפעם הייתי עולה על האנקונדה 7 פעמים ברצף ורק נהנית, אבל לפני שנה הייתי בפארק מים ורק ממגלשה אחת כמעט עשיתי בתחתונים. ולפעמים אם אני משחקת ב WORMS אז אם יש לי סיבה להסתכל מגבוה למטה כבר אני מפחדת. רציני, צצו לי פחדים שאין לי מושג מתי התחילו. לפני 7 שנים רכבתי על האופניים בלי ידיים באמצע הכביש, עכשיו אני מתה מפחד כשאני על המדרכה בטיפה ירידה....
מתי התחילו הפחדים האלה?!!?
כאילו ככל שאנחנו דואגים לעצמנו יותר, ומעריכים את עצמנו יותר, ומכירים את עצמנו יותר, ככה אנחנו יותר פחדנים על הגוף שלנו? או שזה הניסיון חיים של ליפול ולהכיר אנשים שנפצעו?
זה דווקא משהו שהייתי רוצה להרחיב שיחה עליו.
תות

אני שונא מסיבות
פעם אחת בחיי הייתי במועדון וזה הספיק לי
מוזיקה מגעילה,ריחות של קיא מאלו שדפקו ראש יותר מידי,רעש אימים,צפיפות
מאז פיתחתי אנטי לכל מה שקשור למוזיקה וריקודים עד כדי כך שאפילו לארועים משפחתיים אני כמעט ולא הולך

זה כבר יותר מהאישיו של המסיבה. זה כבר הפך לאנטי לגבי הרעיון הזה. לא אוהב שאומרים לי את זה, לא מספר למי שלא יודע מה התאריך שלי, מתחמק באלגנטיות מטלפונים באותו יום.

המסיבה זה רק שמן למדורה.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

עם כיב עיכולי , דורבן ברגל , צרבות בלתי נפסקות ואקנה אני מרגיש דווקא מבוגר מאוד עם כול הבעיות

הרפואיות האלה שאני לצערי סובל מהם.

יש כיף מסוים בימי הולדת.תמיד שנאתי את תקופת הילדות,עקב האגדות,הפנטזיות,החוסר אמת ששוררת בה.ילדות היא לא גן עדן,אין שם מלאכים,ההיפך:ילדים עם אכזר,וצעירים בני 13-18 בנוסף לזה גם טיפשים וחסרי מעצורים עקב בעיות הורמנאליות זמניות.
כשאתה מתבגר,אתה יותר ויותר רואה את המציאות,הופך לחכם יותר,שיודע להבדיל בין שחור לצבעוני.
אין טעם,לדעתי,להיות פלצן זקן(במיוחד לא בגילאי 20-40) שמצטער על הלא נעשה.כנראה שזה פשוט לא אתה.אז או שאתה לוקח את עצמך בידיים והולך על מה שאתה כן יכול לבצע,או שפשוט תשתוק(תמיד עדיף).
הרעיון המרכזי שלי הוא:לא צריך להתפלסף על נושא יום ההולדת.הגעת,עברת,שכחת.בלי יותר מדי קשקושים.

שלום בכל מחיר-פילוסופיה של עבדים.
Ceterum censeo "Palaestinam" esse delendam
אם אין אני לי, מי לי? וכשאני לעצמי, מה אני? ואם לא עכשיו, אימתי?

מתעב את היום הזה (שלי) לפחות מגיל חמש-עשרה. יום מלאכותי, מלא ברכות מזוייפות, מחשבות על פספוסים ואי-הגשמת שאיפות. מכיוון שאני במילא שוקע בדכדוך אני משתדל להעלם מהסביבה כולל התנתקות טלפונית סביב אותו התאריך, בד"כ טיול היזרקות בשטח לבד.
לרגל המאורע הקרוב והמהותי ההעלמות הנדרשת תגיע לפחות שבועיים+שלושה.

"The Nation that draws too great a distance between its soldiers and its scholars
will have its children taught by cowards and its fighting done by fools." Thucydides

"When a true genius appears in the world, you may know him by this sign, that the dunces are all in confederacy against him."
John Kennedy Toole

אני פשוט מונע את המידע מאנשים. מלבד בני משפחה ומתי מעט חברים קרובים שכבר יודעים ואין מה לעשות איתם, לשאר אני פשוט לא מספר.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

אני בדעת הרוב פה (לפי מה שראיתי בינתיים)
לא אוהב את היום הזה

לא סובל את הטלפונים הצבועים מאנשים שמתקשרים להגיד מזל טוב (תשלחו אס אמ אס...)
תודה, תודה, תודה, תודה, תודה כל היום..
מזל שיש לי עוד שלושה חודשים וחצי עד אז..




אבל לפחות יש מתנות

לא יודעת מה יש לכם.
אני אוהבת מאוד את ימי ההולדת שלי, וככל שהם ממוצים יותר - יותר טוב.
ממוצים = מתנות, בילויים מיוחדים וכדו'. אין אצלנו (הדתיים, לפחות בחברה הדתית בה אני גדלתי) מסיבות עם אלכוהול וזה לכבוד ימי הולדת. פשוט חוגגים עם חברים. ביומולדת האחרון (ובימים שלפניו) חברות עשו לי יומולדת הפתעה עם עוגה ואוכל וזה, אבאמא לקחו אותי ואת החבר לאל גאוצ'ו (יאמייי), האחים ואבאמא קנו מתנות ושרו היומיומולדת בשבת, החבר בילה איתי יום רומנטי וקנה לי מתנה כיפית ובסך הכל היה יומולדת ממש כיף .

אתה נשמע כמו בחור שמתעב הרבה דברים... יש משהו שאתה אוהב?
חוץ מאוטובוסים, תחתים שמנים בפרצוף ואולי כמה ימי הולדת?

Canon EOS 350D + 28-90mm + 580EX II + 17-50mm

אני מבין שעוד לא נרגעת מהתקף הזעם ההוא.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

וכמה עשרות אלפים בהולנד
זה לבד סיבה למסיבה.....

שונרא מאי 1992-מרץ 2006.
R . I . P