ציטוט:

"ידיעות אחרונות" חושף דו"ח סודי של מערכת הביטחון, לפיו רון ארד היה בחיים לפחות עד שנת 1995, וכי הוא מת ממחלה בלבנון. עוד עולה כי בין היתר הוא היה במעצר באיראן. ראש אמ"ן המליץ להכריז עליו כחלל שמקום קבורתו לא נודע, אך אריאל שרון דחה את ההצעה

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3772527,00.html

מחלת השיכחה/הפקרה.

מוות למחבלים!

ללא מילים.

אם ישראל היתה מחזירה בסוף שנות ה80 חצי ממה שהחזירה עבור גופות החיילים בלבנון הוא היה כאן ממזמן. הביקורת היא כמובן לא על ממשלת שמיר, אלא על כך שאיבדנו את העקרונות בעמידה מול הטרור ועכשיו גלעד שליט הוא זה שמשלם את המחיר על זה.

לי זה נשמע כמו הכנת רקע לכניעה פומבית לעסקה עם חמאס, בה כל התנאים שהציבו יתקבלו,
וכל השמות שדרשו ישוחררו, בעבור חייל אחד בודד, אשר יהיה רק ראשון מתוך גל החטיפות הבא שתעודד עסקה שכזו.

אם השאלה המוסרית היא מי יותר חשוב, חייל אחד חטוף או עשרות שייחטפו בעקבות שחרורו,
אז הרי שזה ברור שהתשובה השניה היא הנכונה, אלא שלהם עדיין אין שם ופנים ולגלעד כן,
זה מאוד מאוד קל להכנע לרגשות כעם, אבל מנהיגים אמורים להיות מוקרצים מחומר אחר,
חומר שאומר "לא בכל מחיר", וזה מרגיש שהמנהיגים שלנו (בעיקר בגלל עם מלחיץ רגשן וטיפש שלא משכיל להביט קדימה),
עומדים לעשות את אחת השגיאות הטקטיות והמוסריות הגדולות ביותר שהיו מאז ומעולם. השאלה היא, מי יהיו הגלעדים הבאים בתור.

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Lance לי זה נשמע כמו הכנת רקע לכניעה פומבית לעסקה עם חמאס, בה כל התנאים שהציבו יתקבלו, וכל השמות שדרשו ישוחררו, בעבור חייל אחד בודד, אשר יהיה רק ראשון מתוך גל החטיפות הבא שתעודד עסקה שכזו. אם השאלה המוסרית היא מי יותר חשוב, חייל אחד חטוף או עשרות שייחטפו בעקבות שחרורו, אז הרי שזה ברור שהתשובה השניה היא הנכונה, אלא שלהם עדיין אין שם ופנים ולגלעד כן, זה מאוד מאוד קל להכנע לרגשות כעם, אבל מנהיגים אמורים להיות מוקרצים מחומר אחר, חומר שאומר "לא בכל מחיר", וזה מרגיש שהמנהיגים שלנו (בעיקר בגלל עם מלחיץ רגשן וטיפש שלא משכיל להביט קדימה), עומדים לעשות את אחת השגיאות הטקטיות והמוסריות הגדולות ביותר שהיו מאז ומעולם. השאלה היא, מי יהיו הגלעדים הבאים בתור.

כן כניעה לא כניעה - אני מציע שתבדוק את כל עיסקאות השבויים הרבה שנים אחורה, מששת הימים נניח, ותגלה שיחס של 1:1000 ,הוא היחס הרגיל.

מרגיז? מעצבן? מה לעשות: חיי אדם שווים אצלם כקליפת השום, ואצלנו זה הכי חשוב, ואת העובדה הזו לא ניתן לעקוף.

נכון, היו גם חריגים, כמו אנטבה שהצליח, ונחשון וקסמן ז"ל שלא, אבל לרוב ממשלות ישראל שיחררו.

נימוקים כבדים לכאן או לכאן בעניין שליט קיימים, ואין טעם לחזור עליהם שוב, ההחלטה היא קשה מאוד, ואני אישית לא הייתי רוצה להיות במקום מי שצריך לקבל את ההחלטה.

אבל אינני יכול לסיים בלי מילה על אולמרט: זכותו להחליט שאיננו רוצה לשחרר מחבלים, זוהי זכותו כראש ממשלה, אך אין לו זכות לשקר לציבור ולהורי שליט. הוא היה צריך לאזור אומץ ולומר זאת בפומבי, אך בחר בדרך של פחדנות, ובמקום לומר "לא" בפומבי, משך סתם זמן. בעברית קוראים לכך "פחדנות".

מוות למחבלים!

יש הבדל בין עסקאות שבויים בין מדינות ריבוניות לבין עסקאות שבויים עם ארגוני מחבלים. בעבר זה היה 1 תמורת מעט - עד עסקת ג'יבריל 1.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ביטיס יש הבדל בין עסקאות שבויים בין מדינות ריבוניות לבין עסקאות שבויים עם ארגוני מחבלים. בעבר זה היה 1 תמורת מעט - עד עסקת ג'יבריל 1.

אין הבדל: היחס נשאר אותו יחס, וחייל צה"ל נשאר אותו חייל צה"ל.

ישנן שתי אפשרויות:

1. לא להיכנע, ושחייל צה"ל יינמק בשבי.

2. להיכנע, ולשלם כל מחיר.

אין דרך שלישית, ומה שאולמרט עשה זו פחדנות נטו, לא מהעיסקה, אלא מהצציבור ומשפחת שליט.

החמאס לא יתפשר, מפני שהביטחוניים מעניינים להם ת'תחת: הם יצטרכו לדאוג להם לפרנסה ומגורים, ומצידם שהם ימשיכו לשבת בנפחא ולראות שם אל ג'זירא.

כמו שאני מבין את העניין, גלעד שליט לא ישוחרר לעולם, גם אם ישוחררו כל האסירים הבטחוניים.

מוות למחבלים!

יש גם את האפשרות השלישית... לחזק את קהילת המודיעין ולבצע פעולה צבאית נגד כל ארגון שחושב שחטיפת חיילים הוא הפיתרון בשבילו.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי BigSmoke יש גם את האפשרות השלישית... לחזק את קהילת המודיעין ולבצע פעולה צבאית נגד כל ארגון שחושב שחטיפת חיילים הוא הפיתרון בשבילו.

גם לחזק את קהילת המודיעין, וגם לבצע פעולה צבאית? זה ייקח 10 שנים, ועדות, ומה לא.

תכלס, ישנן שתי אפשרויות, הן קשות, הצד השני נוקשה, הציבור והמשפחה לוחצים, בקיצור - לא פשוט.

הרי לכל דרך יש נימוקים כבדים בעד ונגד, כבדים בחיי אדם.

מוות למחבלים!

האלטרנטיבה לא תשאיר אף אחד עוד 10 שנים, אז מה עדיף?!

זה בערך כמו הדיון על משבר המים. כל פעם מדברים על זה שצריך לפתור את בעיית המים, אבל אם מתחילים בפרויקט התפלה זה הרי יקח שנים וצריך פתרון מיידי. אז במקום זה אנחנו נשלם יותר על המים אבל את פרויקט ההתפלה הם לא יוציאו לדרך כי למי יש כוח לחכות שנים בשביל זה, אפילו שברור לכולם שבעוד 10 שנים המצב יהיה הרבה יותר גרוע.

הפתרון כולל שני שלבים:
א) שחרור מחבלים.
ב) ביצוע פעולה צבאית כנגד החמאס, כולל חיסול חלק נכבד מהמשוחררים (מי אמר ש-RFID זה דבר רע? ), ראשי החמאס ועוד. לפעולה כזו יש שתי מטרות, האחת אסטרטגית שנועדה לפגוע ביכולת הצביאת של אותו ארגון, אולם מעבר לכך להנציח התניה פאבלובית שכל נסיון חטיפת חייל נגמר בפעולה בה מחוסלים רבים מההנהגה המדינית והצבאית.

חברי כנסת ישרים

ציטוט:

במקור נכתב על ידי stoned הפתרון כולל שני שלבים: א) שחרור מחבלים. ב) ביצוע פעולה צבאית כנגד החמאס, כולל חיסול חלק נכבד מהמשוחררים (מי אמר ש-RFID זה דבר רע? ), ראשי החמאס ועוד. לפעולה כזו יש שתי מטרות, האחת אסטרטגית שנועדה לפגוע ביכולת הצביאת של אותו ארגון, אולם מעבר לכך להנציח התניה פאבלובית שכל נסיון חטיפת חייל נגמר בפעולה בה מחוסלים רבים מההנהגה המדינית והצבאית.

RFID משדר לטווח זעיר, מספר סנטימטרים.

גם אני מפנטז כבר 40 שנה על הפצצות של חיל האוויר בזמן ועל הלוויות/אזכרות המוניות של מחבלים, אבל אז הקהילה הבינלאומית צדקני הדור מבית ישתוללו, כמו אלו שהשתוללו כאשר בנות הברית הפציצו את ברמן, מינכן, ברלין, אכן, ורצחו ילדים ונשים חפים מפשע....

מוות למחבלים!

חוץ מזה, שלפי האשכולות בפורום הקונספירציה, כבר ממזמן יש אפשרות לקלוט RFID מלווינים בחלל

בכל מקרה, לא דברתי על טכנולוגיה אלא על קונספט, להשתיל משדרים זעירים בזמן טיפולים רפואיים שונים ומשונים אצל מחבלי החמאס, ואז במידה והיה שיחרור מאסיבי לצורך פדיון שבוי, לגבות זאת בחיסול מאסיבי.

מספיק שביום אחד מחסלים 20% מהמחבלים ששוחררו על מנת ליצור אפקט הרתעה.

לא צריך להפציץ הלוויות, יש מספיק הזדמנויות לחסל את ההנהגה המדינית של החמאס ושאר ארגוני הטרור, הבעיה היא שבוחרים שלא לעשות זאת.

חברי כנסת ישרים

ציטוט:

במקור נכתב על ידי elvis1977 אין הבדל: היחס נשאר אותו יחס, וחייל צה"ל נשאר אותו חייל צה"ל. ישנן שתי אפשרויות: 1. לא להיכנע, ושחייל צה"ל יינמק בשבי. כשדכ 2. להיכנע, ולשלם כל מחיר. החמאס לא יתפשר, מפני שהביטחוניים מעניינים להם ת'תחת: הם יצטרכו לדאוג להם לפרנסה ומגורים, ומצידם שהם ימשיכו לשבת בנפחא ולראות שם אל ג'זירא. כמו שאני מבין את העניין, גלעד שליט לא ישוחרר לעולם, גם אם ישוחררו כל האסירים הבטחוניים.

לא לבצע עסקת חטופים. האנשים שישוחררו במסגרת עסקה כזו הם אותם האנשים שחיילי צה"ל הקריבו את חייהם כדי לתפוס אותם, ומבחינתי אם הם ישוחררו זה כאילו ירקת בפני משפחות החללים בפנים. חוץ מזה, שכל מה שצריך זה שאחד מתוך מאות המחבלים האלה יבצע פיגוע וילדה אחת תהרג, מה אז תאמר להורים של הילדה הזאת? "אה, סליחה, אבל הוא שוחרר כי גלעד שליט יותר חשוב וכי עצוב לי עליו, אז הבת שלכם היא קורבן ראוי". מצטער, לא.

הגיע הזמן לשנות את מאזן האימה הזה. אנחנו לא נעודד חטיפות של חיילים, לא בעסקאות חטופים ולא בכניעה לטרור. אם כן יבוצעו עסקאות בעתיד, אנחנו נשנה את המאזן ל-1:1, או שלא נבצע עסקה בכלל. נגיב בניתוק המשאבים הבסיסיים לכל פעולת טרור, ונגרום להם לחשוב פעמיים לפני כל ניסיון חטיפה, פיגוע או ירי אחר.

את הטרור לא מנצחים בכניעה. אם רוצים לשחרר את גלעד שליט, אז צריך לחשוב על דרכים אחרות - בין אם זה בפעולת חילוץ צבאית או בהפעלת לחץ כבד על החמאס, לחץ שיגרום למשפחות הפלסטיניות להפעיל לחץ על חמאס בעצמו, ולא ההפך.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי Cubex חוץ מזה, שכל מה שצריך זה שאחד מתוך מאות המחבלים האלה יבצע פיגוע וילדה אחת תהרג, מה אז תאמר להורים של הילדה הזאת? "אה, סליחה, אבל הוא שוחרר כי גלעד שליט יותר חשוב וכי עצוב לי עליו, אז הבת שלכם היא קורבן ראוי". מצטער, לא.

האריתמטיקה של השכול.
אין מה להגיד -אתה צודק ב 100%.
(לא אני לא מתחכם, אני באמת חושב כך. תבדוק תגובות שלי על אותו נושא מצו"ב מלפני שנה ושנתיים).

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

בקיצור, קברנו את גלעד שליט חי על מזבח ה"אריתמטיקה".

את ההגיון הקר שלכם אפשר לראות אבל מה לעשות שבשבילי זה לא כל כך פשוט. אולי יש לי לב רך מידי בשביל המזה"ת אבל הרעיון של רון ארד שנירקב לאטו שכוח מכל באיזה חור נתעב באירן מזויע בעיני.

אגב, פעולות נקם (איזה שם אחר אפשר לקרוא לזה) כנגד פושעים מורשעים שנסחטנו לשחררם לגיטימיות ומוסריות בעיני.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

זה לא פשוט ולא קל. אבל אין מנוס.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ביטיס זה לא פשוט ולא קל. אבל אין מנוס.

אז זהו, שהבטן אומרת כן, והראש אומר לא.

ואני ממשיך לטעון שגם תמורת 2,000 מחבלים שליט לא ישוחרר.

מוות למחבלים!

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ביטיס זה לא פשוט ולא קל. אבל אין מנוס.

דווקה אתה ביטיס?

ואם שליט היה חייל שלך?
שים לב שלא אמרתי הבן שלך. הטיעון ששליט הוא הבן של "כולנו" הוא שטות דמגוגית בעיני אבל הוא כן חייל של המפקדים שלו ודרך שרשרת הפיקוד גם של הרמטכ"ל ושל שר הבטחון וממשלת ישראל וככזה שלוח שלנו, האזרחים. לטעמי זה מצביע על מחויבות שלנו לשחרורו.

כמו כן המשוואה בין חייל חי ונושם ובמצוקה קשה לבין קורבנות עתידיים שהם כרגע עדיין היפותטים אינה נכונה. הרי באותה מידה ניתן לטעון שהואיל ומנסיון העבר אנחנו יודעים בוודאות שאנשים יהרגו בעתיד בתאונות דרכים אנחנו יכולים לחייב את כולם לנסוע בתחבורה ציבורית שהיא, סטטיסטית, מסוכנת פחות.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

האנלוגיה לתאונות הדרכים לא ממש מסתדרת לי, אז אני אתעלם ממנה.

לגבי המשוואה בין חייל חי ונושם ובמצוקה לבין קורבנות עתידיים היא משוואה נכונה וברורה, כי על הבסיס הזה מדינת ישראל עדיין חיה וקיימת. תפקידו של החייל הוא למנוע קורבנות עתידיים בכל מחיר והחייל הזה לא שונה מחייל שנהרג בהתקפת מחבלים על גדר הביטחון.

לפי התיאור שאתה נותן כאן, לא צריך בכלל צבא שהרי הסכנה המיידית של חיילים חיים ונושמים היא עדיפה שהרי המצב של קורבנות עתידיים היא היפותטית עד לרגע התרחשותה.

כשאתה שולח חיילים למשימה הם אמנם ברמת סיכון גבוהה בהרבה מהרגיל אבל גם הם עדיין בגדר קורבנות עתידיים וכרגע עדיין היפוטתיים וככאלה דומים קצת לאנלוגית תאונות הדרכים שלי שאתה לא אוהב. יש הבדל גדול בין לשלוח חייל למשימה שניתן להניח ברמה סבירה שיש לו סיכוי לחזור ממנה בחיים לבין לשלוח חייל למשימת התאבדות. למשימות מהסוג השני מבקשים לפעמים מתנדבים. הצי היפאני הקיסרי במלה"ע השניה למשל זכה לגנוי ההסטוריה על משלוח אניית המערכה הימאטו ללא כל סיכוי להתמודד עם מפציצי הצלילה של צי ארה"ב (הציניות של מפקדת הצי היפאני הגיע לרמה כזו שהאניה נישלחה ללא מספיק דלק בכדי לחזור הביתה, בבחינת קיצוץ הפסדים).

מכל מקום משלוח חיילים לקרב, לפחות במנסיבות מהוגנות, אמור להיות תוצאה של שכלול הסיכון לעומת הסיכוי והצורך הלאומי בהשגת המטרות ולפיכך עמדתי בעניין גלעד שליט ומצבו הנוכחי לא צריכה להיות מפורשת על ידיך בהרחבה כסירוב לשלוח חיילים למשימותיהם או בפחות מילים, תהה משימתו של גלעד שליט אשר תהה, בין שעמד בה ובין שנכשל המשימה תמה, הסיכונים ברורים וכן גם התוצאות של סירוב לשלם את המחיר על שחרורו. מי שמסרב לכך מנדב את סמ"ר שליט למשימת התאבדות מבלי לשאול לדעתו. לעניות דעתי הבילתי נחשבת (שהרי איש לא שאל אותי) יש בזה טעם לפגם.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

דווקא אני, מה לעשות. גם אם זה היה הבן שלי, החייל שלי, או "סתם" חייל - אני מאוד ארצה שהוא יוחזר, ללא קשר למחיר. יותר מזה, אני גם אפגין ואעשה מה שצריך, כי זו חובתי לחייל שלי, אבל אני מפריד בין הרצונות שלי לבין ההבנה שלי מה נכון לעשות, ואני אצפה שהמנהיגים יעשו את חובתם.
בגלל זה האחריות על הנושא מוטלת על אלה שנדרשים לראות את טובת המדינה כולה ולא רק את טובת המשפחה והחייל - עם כל הצער והכאב הכרוכים בדבר.
לא סתם חטיפת חיילים הפכה להיות מטרה רק אחרי שראו שניתן להגיע ליחסי שחרור ששווים את המאמץ.

אני גם חושב שאי הסתכלות על קורבנות עתידיים היא זו שהביאה אותנו למצב היום - בו שוחררו מחבלים תמורת גופות.
הבעיה היא, כמו בכל מצב דומה, שבשביל להפוך את הגלגל אחורה למצב ה"נורמאלי" יהיה מישהו או מישהם שיאלצו לשלם את המחיר - מחיר הויתורים של מנהיגי העבר.

ציטוט:

מי שמסרב לכך מנדב את סמ"ר שליט למשימת התאבדות מבלי לשאול לדעתו

גם זה קרה, ולא פעם, במדינה שלנו. זה חלק מהמלחמה.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

הפניה אליך לא היתה בדיוק אישית, הרי אנחנו לא מכירים, אלא פשוט משום שאתה קצין.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ביטיס הבעיה היא, כמו בכל מצב דומה, שבשביל להפוך את הגלגל אחורה למצב ה"נורמאלי" יהיה מישהו או מישהם שיאלצו לשלם את המחיר - מחיר הויתורים של מנהיגי העבר.

כבר היה מישהו כזה ששילם את המחיר והוא (ולא גלעד שליט) הוא נושא האשכול העצוב הזה. כמו כן ראוי לזכור שמי שמשלמים את מלוא המחיר הם לא רק החטופים/שבויים אלא גם בני משפחותיהם וחבריהם (כולל, כמובן, חברים לנשק).

זה לא שאני לא רואה את הטעם בדברים שלך או שדעתי והגיוני טובים משלך. בסוגיות רגישות כאלו קשה להצביע על תשובה נכונה או לא נכונה באופן מוחלט ובסופו של דבר זה קצת כל איש לעצמו ועם מצפונו.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

זהו, שהוא שילם את מחיר ההססנות. זה לא שעם רון ארד, חזרו למדיניות נוקשה של חילופי שבויים. במובן הזה גם לא קיבלנו אותו חזרה וגם "הפסדנו" את הקשיחות המדינית. אני לא יודע אם בכלל ניתן היה להחזיר אותו באיזשהי קונסטלציה - אבל בראיה שאני מציג כאן, רון ארד הוא קורבן מיותר.

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

עברנו שנינו על הטיעונים בנושא זה לפחות פעמיים (0שאני זוכר).
אתה מכיר את כל הטיעונים שלי, ואני את שלך ואת אלו של יונה מצו"ב.
ועדיין כל צד מחזיק בעמדותיו, וחושב שהשיקול המוסרי של השני פגום.
וזו בדיוק שורש הבעיה - לא מדובר בעובדות, מדובר בשיקול מוסרי:
מה פחות פסול, להפקיר שבוי או לאפשר לרוצחים מועדים לבצע את זממם....

A nation is a society united by delusions about its ancestry and by common hatred of its neighbors - William Ralph

מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה, אלא בדמותה המוסרית ובערכייה האנושיים - בן-גוריון

Give a man fire, and he will be warm for a day. Set a man on fire, and he will be worm for the rest of his life...

אתה צודק שאין לזה תשובה "מוחלטת" או "נכונה".

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

בעברית קוראים לזה "אומץ".

מצד אחד לא לפסול אפשרות למשא ומתן על השבויים ולהמשיך לדון על כך, אבל עם כל הלחץ הציבורי, לעמוד על העקרונות ולא לקבל את מה שאתה מגדיר כ"מובן מאליו" לשחרור לפי כל תנאי שהחמא"ס יציב. אם יגיד 4000, נשחרר 4000. אם יגיד 10,000 נשחרר 10,000 רק כי "זה תמיד היה ככה".

החלטה אמיצה זה להחליט שלמרות שיש לך אלטרנטיבה, אתה הולך בדרך הקשה. הדרך הקלה זה לשחרר מחבלים ולהחזיר לפה את גלעד שליט. הדרך הקשה זה לשלוח הוראה על פעולה צבאית ואולי לחזור עם גופות של וקסמן ופורז - בכל מקרה, אני מעדיף מנהיג אמיץ, גם אם הסיכון גדול יותר.