ציטוט:

דו"ח חדש של האיגוד הקרדיולוגי מגלה פערים בטיפול בחולי לב באזורים שונים בארץ. הדו"ח מתבסס על סקר הלב האחרון שבוצע ב-2008 בקרב כלל 1,763 הישראלים שאושפזו עם התקפי לב ב-26 בתי החולים במשך חודשיים. מנתוני הדו"ח מתברר כי תושבי המרכז הלוקים בהתקפי לב מזעיקים עזרה מוקדם יותר, בתוך 101 דקות מהופעת ההתקף, הבדל משמעותי בהשוואה לצפון, ירושלים והדרום - 120 דקות. "ככל הנראה, יש מודעות גבוהה יותר להתקפי לב במרכז הארץ, לכן כשמופיעים סימני לחצים בחזה, מתקשרים מהר יותר לאמבולנס", אומר פרופ' שלמה בכר מהמרכז הרפואי שיבא, מנהל היחידה לסקרים באיגוד הקרדיולוגי. עוד עולה מהסקר כי מרגע הזעקת העזרה עד ההגעה לבית החולים חולפות בממוצע 37 דקות במרכז, 40 בצפון ו-46 בירושלים והדרום - פערים סבירים על רקע המרחק מבתי החולים בדרום הארץ. עוד מתברר כי מרגע הגעת החולה לבית החולים, חל במרכז ובדרום עיכוב מסכן חיים עד העברתם לטיפול במחלקה, לרוב לצורך צינתור לפתיחת הסתימה בכלי הדם, והם מגיעים לטיפול בתוך 120 דקות בממוצע, בהשוואה ל-75 דקות בלבד בצפון. [התמונה הבאה מגיעה מקישור שלא מתחיל ב https ולכן לא הוטמעה בדף כדי לשמור על https תקין: http://www.haaretz.co.il/hasite/images/printed/P290909/h.0.2909.210.1.9.jpg] "כל דקה חשובה" "זמן ההמתנה לטיפול בבתי החולים במרכז גבוה, ובעקבות נתוני הדו"ח מתקיימים דיונים בבתי החולים במרכז במטרה לבחון העברה ישירה של החולים עם התקפי לב על ידי מד"א למחלקות הקרדיולוגיות, כדי לחסוך את העיכוב בחדרי המיון", מספר בכר. בירושלים כבר החל פרויקט פינוי חולים עם התקפי לב, במסגרתו מבררים אנשי מד"א באיזה בית חולים יש מיטה פנויה במחלקה קרדיולוגית כבר במהלך הפינוי בניידת, כדי לחסוך את העיכוב במיון. כמו כן, נשקלת האפשרות להגביר ביצוע צנתורים דחופים בשעות הלילה - כדי להימנע מעיכוב בטיפול במקרים דחופים הנדחים לשעות הבוקר. "קיים חלון של שש שעות בין הופעת סימנים להתקף לב לבין האפשרות להציל חולה בסיכויים גבוהים יותר מפני נזק בלתי הפיך", מסבירים באיגוד הקרדיולוגי, "מהרגע שהעורק נסתם, ככל שנחדש את אספקת הדם מהר יותר, הנזק המצטבר קטן. כל דקה חשובה". בצפון נמצא כי השחרור מאשפוז לאחר התקפי לב מהיר יותר - בתוך ארבעה ימים בממוצע, בהשוואה לחמישה ימים במרכז והדרום. לדברי בכר, "משך אשפוזם של חולים עם התקפי לב התקצר מאוד בשנים האחרונות, וקשה להאמין שבסקר הבא שייערך בעוד כשנה יאותר קיצור נוסף". הדו"ח מצא הבדלים בגורמי הסיכון להתקפי לב בין אזורי הארץ: גורם הסיכון המוביל בישראל - עודף שומנים בדם - היה שכיח יותר בירושלים ובדרום, שם אובחן ב-81% מהאנשים שלקו בהתקפי לב, בהשוואה לצפון - 75% - ולמרכז - 70%. גורם הסיכון השני - הנטייה ללחץ דם - היה שכיח יותר בצפון, שם אובחן ב-64% מהאנשים שלקו בהתקפי לב, בהשוואה למרכז ולדרום 56%-57%. "באופן כללי לא מצא הדו"ח פערים בין עניים לעשירים או בין פריפריה למרכז, אולם אותרו הבדלים ממוקדים הדורשים טיפול. היינו רוצים שחולים לאחר התקף יגיעו מוקדם ככל האפשר לבתי חולים, ולא יתעכבו עד קבלת הטיפול מציל החיים", מסכם הפרופ' בכר. ביום ראשון צוין ברחבי העולם יום בריאות הלב העולמי עליו הכריזה פדרציית הלב העולמית, המאגדת איגודים קרדיולוגיים בלמעלה ממאה מדינות.

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1117535.html

מוות למחבלים!

WTF? חולה עם אוטם באק"ג \ קליניקה ברורה אני מעלה ישר לטיפול נמרץ, בלי להתעכב במיון, זה לא משהו חדש וזה לא רק בירושלים..

ציטוט:

במקור נכתב על ידי נור WTF? חולה עם אוטם באק"ג \ קליניקה ברורה אני מעלה ישר לטיפול נמרץ, בלי להתעכב במיון, זה לא משהו חדש וזה לא רק בירושלים..

הנוהל ה"חדש" הוא הכי הגיוני שאפשר להעלות על הדעת, אלא שלעיתים העיכוב הוא לא רק בגלל המיון שמתחיל עם לקיחת דמים לאנזימים,צילום חזה,וכדומה, אלא בגלל שבטיפול נימרץ יש נוהל שאי אפשר להעביר חולה לפני שהם בעצמם מסכימים לקבל אותו, ולעיתים יש מצב אבסורדי שבו חולה נשלח לפנימית, ולמחרת הוא מועבר לטיפול נימרץ.

אני בהחלט מסכים לקביעה שלך שבמצב של תמונה קלינית ברורה, עדיף לדלג על מיון/טראומה ( אם החולה מיוצב ) ולהעביר מיד לטיפול נימרץ, אבל הנוהלים/ביוקרטיה ומשחקי האגו ( "מי זה בכלל פאראמדיק מד"א? אני למדתי 7 שנים, והוא עשה קורס של שבועיים" ) הורגים לפעמים חולים.

מוות למחבלים!

תורן טפ"נ לא למד 'שבע שנים' אלא קצת יותר וגם הוא לא מחליט על דעת עצמו אלא מתייעץ עם הכונן תוך שהם מסתמכים על נתוני הדרך של הנט"ן, השקול היחיד הינו שיקול קיבולת היחידה וגם אז תבחן הדרך להוציא חולה מיוצב מטפ"נ לביניים בכדי לקבל ליחידה אוטם טרי.

לא צריך להמציא יריבות מדומה בין היחידות וחדרי המיון לבין הפאראמדיקים, לכל אחד מהשניים יש תפקיד ויכולות מעבדתיות, אבחנתיות וטיפוליות משל עצמו ושניהם פועלים לטובתך במידת האפשר.

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

ציטוט:

במקור נכתב על ידי .ישראלה היפהפיה תורן טפ"נ לא למד 'שבע שנים' אלא קצת יותר וגם הוא לא מחליט על דעת עצמו אלא מתייעץ עם הכונן תוך שהם מסתמכים על נתוני הדרך של הנט"ן, השקול היחיד הינו שיקול קיבולת היחידה וגם אז תבחן הדרך להוציא חולה מיוצב מטפ"נ לביניים בכדי לקבל ליחידה אוטם טרי. לא צריך להמציא יריבות מדומה בין היחידות וחדרי המיון לבין הפאראמדיקים, לכל אחד מהשניים יש תפקיד ויכולות מעבדתיות, אבחנתיות וטיפוליות משל עצמו ושניהם פועלים לטובתך במידת האפשר.

אין לך מושג כמה "פוליטיקה" יש בבתי חולים.

נכון שיש בעיית קיבולת של ביחידות טיפול נימרץ, מפני שלפעמים הן ניצמדות לקונספט של "מינימום ימים" ,מפני שלייצב חולה לא לוקח כל כך הרבה זמן, ומשאירות אצלן חולים שיכולים ללכת הביתה, משיקולים כספיים.

גם ביחידות ביניים מושכים חולים כמה שיותר, כי זה מקור טוב להכנסות לבתי החולים.

על תרגילי "קרן מחקרים" אני מעדיף לא לנרחיב.תבין לבד.

ואם היית שומע פעם במו אוזנך ויכוח בין רופאים, ועד כמה הוא מנותק ממצב החולה, היית מבין שיש מספיק מה לתקן, למרות שרמת הקרדיולוגיה בארץ היא מהגבוהות בעולם.

מוות למחבלים!

הקביעה היא לא שלי, זה פשוט המצב שאני מכיר.
מתקשרים בדרך ליחידה ומודיעים שמגיע חולה. במידה והמצב אפור מתייעצים אם להכניס למיון או ליחידה.

כמו שישראלה אמר, נניח וקורה שכל המיטות ביחידה תפוסות - מה אז? צריך להתארגן, והדברים לוקחים זמן.