זהירות, נדרשות כאן שקיות הקאה.

http://news.walla.co.il/?w=/2973/1607084


יו"ר הרשות הפלסטינית לא צריך לפרוש לפני שישלים את משימתו האחרונה - הקמת מדינה פלסטינית. יוסי שריד חושב שבן גוריון לא יכעס על הפלגיאט היפה הזה
תגיות: אבו מאזן,הרשות הפלסטינית
דווקא עכשיו אסור למחמוד עבאס להתייאש, ולאו דווקא בגלל דברי-כיבושין-קשקושין של שמעון פרס בעצרת בכיכר על אנשים שמתייאשים ברמאללה; ואילו במשכן נשיאי ישראל, כל יום הוא קרנבל, ולא רק כשאורזים מזוודות לקראת נסיעה לברזיל.

עבאס החליט נכונה כשהודיע על פרישה בקרוב: אי אפשר לנהל מו"מ "בלי תנאים מוקדמים" כשממשיכים להתנחל. 42 שנה מפזרת ישראל בשטח את מאות תנאיה - מוקדמים ומוגמרים - מסמנת אותם בגגות רעפים אדומים, והופכת את תהליך השלום לתהליך בלבד, שלא ייגמר לעולם.

אך בטרם פרישה, נועדה לו עוד משימה אחת, ודי. הוא חייב להכריז חד-צדדית על הקמת המדינה הפלסטינית העצמאית; פלסטין עכשיו. הזכות לחד-צדדיות שמורה לשני הצדדים. הוא חייב זאת לעמו, לעצמו, לנו. בימים האחרונים נתפרסם, שהאפשרות הזאת מפחידה את בנימין נתניהו, והוא מצפה לווטו אמריקאי. אם זה הסיוט שלו, אז זה הסיכוי האחרון שלנו לקץ הכיבוש בימינו.

בהכרזת העצמאות יקרא הנשיא עבאס לבני העם היהודי - תושבי המדינה הפלסטינית - לשמור על השלום, וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה, ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה. בן גוריון לא יכעס על הפלגיאט היפה הזה.



(AP)
כך יהיה עבאס לבן גוריון הפלסטיני. גם בן גוריון הכריז על הקמת המדינה היהודית בתנאים של ערפל, בנסיבות של אי ודאות. אבל האב-המייסד לקח את הסיכון; אשרינו. הסיכון שייקח עבאס קטן בהרבה. מתוך 192 מדינות החברות באו"ם, למעלה מ-150 יכירו מיד בפלסטין החופשית, והיא תתקבל לארגון במוקדם. אמנם העמדה האמריקאית היא תעלומה, אך קשה להאמין שברק אובמה יסכים לשוב ולבודד כליל את אמריקה, שחוזרת עכשיו אל העולם.

ומה יעשה אז נתניהו? האם יתקוף ויכבוש את השטחים מחדש? האם יחזיר את הממשל הצבאי למוקטעה? ומה יעשה אהוד ברק, איזו פקודה בדיוק ייתן לגייסותיו? סרביה לא העזה לפלוש לקוסובו, שהכריזה באחרונה על עצמאותה, ואפילו רוסיה הגדולה לא הרשתה לעצמה להישאר בתחומה הריבוני של גיאורגיה לאחר המלחמה ביניהן.

מיד לאחר ההכרזה, ייפתחו חגיגות העצמאות בבירה, בירושלים המזרחית, בהשתתפות אורחים מכל העולם וגם מישראל. המוני-בית-ישמעאל יעברו מתרוננים בשכונות העיר, ובעיקר באותן שכונות שמהן נושלו בכוח האדנות של כוהנים. זאת חייבת להיות שמחה בלי שום גילוי של אלימות, אפילו לא אבן אחת שנזרקת.

השבוע טילפנתי לאבו מאזן, לפחות ארבע שנים לא דיברתי אתו. אמרתי לו את כל מה שאני כותב כאן עכשיו; ותגובתו שמורה לו.

אמרתי לו עוד משהו: הטפחות תמיד יותר אימתניות מהמסד: מה שקרה לחומת ברלין לפני עשרים שנה ולחומת האפרטהייד כעבור חודשים ספורים, זה מה שיקרה גם לכיבוש. הוא יימוט, גם אם יחזקוהו במסמרים.

“Much of the social history of the Western world over the past three decades has involved replacing what worked with what sounded good”

אני חושש, שאם "נעמוד בעקשותינו" ונפסיק ל"הציג" אותנו כשואפי שלום - יתהפכו היוצרות בין פתוחים וסרבנים, יחדש האו"מ את החלטתו מכ"ט בנובמבר ואז אבו-מאזן יוכל להכריז על מדינה מער ומעבר לגבולות 1967. הבעיה שהוא "יפסיד" בזאת את ירושלים, שכזכור היא אמורה להיות עיר בנלאומית - אולי זה ימנע ממנו מעשה.