|
90 שנה לקרב עזה השני-כשלון "קלאסי" של מלחמת העולם ה-I בגרסת א"י.
לאחר שמשרד המלחמה הבריטי הוטעה על ידי השדר האופטימי שנשלח ע"י הגנרל מארי (מפקד חיל המשלוח הבריטי במצריים – EEF) לאחר קרב עזה הראשון (בו כשל הפיקוד הבריטי בכל נושא הפיקוד והשליטה, ניתוח מודיעיני בזמן אמת ומתן הערכות מצב וע"י כך הביא לכישלון המתקפה דווקא אחרי שכבר הצליחה), הוטל על מארי לכבוש את עזה, זאת מאחר ונתקבל הרושם כי התורכים עומדים לפני קריסה. רה"מ הבריטי החדש – דיוויד לויד ג'ורג' – הביא עמו רוח "קרבית" חדשה ודחף את הפיקוד הצבאי להשיג נצחון צבאי בכל מחיר ע"מ להעלות את המוראל מבית שהיה בשפל המדרגה. לרוע מזלם של הבריטים, קווי ההגנה התורכיים ליד עזה, וכן באזור באר שבע, היו חזקים ואיתנים יותר ממה שהיו בחודש הקודם, בסוף מארס 1917, בעת קרב עזה הראשון. עזה עצמה הוגנה ע"י רשת של חפירות הגנה ושורה של מתחמים מבוצרים בנקודות שולטות שהשתרעו ממנה לדרום מזרח, לאורך הדרך לבאר שבע. כל הביצורים הללו נהנו משטחים ושדות אש חשופים בחזיתם. כ-18,000 חיילים תורכיים איישו את הביצורים הללו. כ-100 קני ארטילריה ו-90 מכונות יריה היוו את הנשק המסייע של קו הביצורים. על הרכסים הגבוהים לאורך הציר עזה-נתיבות-תל הרור-ב"ש מוקמו מתחמים מבוצרים וביניהם רשת חפירות. השטח, הלכאורה שטוח למדי, של דרום פלשת נשלט היטב באש ממתחמים אלה – עובדה שקשה היה למפקדים הבריטים להבין כאשר צפו בו מצידם. התורכים מצידם,הכירו את היתרונות והחסרונות של כל תא שטח היטב. מעבר לזאת בידי הפיקוד הגרמני היו מפות בעלות רזולוציה גבוהה וקווי גובה צפופים מה שנתן להם את האפשרות לקרוא נכון את פני השטח על הבדלי הגובה המשמעותיים מבחינה צבאית – גם אם קטנים בערכם המוחלט. בידי הפיקוד הבריטי היו מפות מיושנות, לא מעודכנות וברזולוציה נמוכה. המפה של קונרד וקיצ'נר (מפת ה PEF הידועה) הציגה קווי גובה בהפרשי גובה גדולים ובפועל גרמה לפיקוד הבריטי לשגות שגיאות חמורות בהמשך הקרב.
השלב הראשון של המערכה החל ב-17 לאפריל (1917) כאשר כארבעה אוגדות חיל רגלים בריטיות תפסו קו עמדות קרוב מספיק לקו התורכי על מנת שארטילריה הבריטית תוכל להפגיזו משם. ההתקפה העיקרית על הקו התורכי החלה ב-19 לחודש. כשהם מפקדים על כ-35,000 חיילים (מהם כ-11,000 לוחמים רכובים) וכ-170 קני ארטיריה, הגנרלים דובל (Dobell) וצ'טווד (Chetwode) מפקדי הגייסות, היו בטוחים בנצחונם. אוגדות חיל הרגלים, מתוגברות בלוחמי קורפוס הגמלים והאוגדה הרכובה האימפריאלית (Imperial Mounted Division), התקדמו לאורך חזית של כ-10 ק"מ, אל מול הקו התורכי. המתקפה לוותה בהרעשה ארטילרית כבדה, הרעשה שכללה גם תחמושת כימית, וכן בשמונה טנקים לא מהטובים שהיו זמינים כבר באותה תקופה. בהוראת וינסטון צ'רצ'יל נשלחו הטנקים הללו זמן קצר לפני ההתקפה ונועדו להוות נשק מכריע ומפתיע. הפיקוד הבריטי הניח כי טנק או שניים כאלה המתקדמים יחד עם חטיבה כסיוע, די יהיה בהם בכדי להבהיל את המגנים. לוחמי אוגדת אנז"ק הרכובה יועדו לתמוך בהתקפה באגפה הימני של האוגדה האימפריאלית הרכובה התוקפת את המתחם התורכי בע'טווינה (Atawineh).
לוחמי אוגדות הרגלים נהדפו באבידות כבדות. אלה מבין הטנקים שלא יצאו מכלל פעולה עקב תקלות טכניות, הושמדו פגזי הגז שנורו (בכמויות גדולות (2000 פגזים נשלחו במיוחד מאנגליה) ובעיקר נגד עלי מונטאר) הוכחו כלא יעילים. לוחמי האוגדה הרכובה האימפריאלית החלו התקפה רגלית על מתחם ע'טווינה ב-6:30 בבוקר ה-19 לאפריל אולם נבלמו באש המגנים התורכיים שאיישו את "רכס הנקניק" (Sausage Ridge). גנרל צ'יילור (Chaylor – באותו הזמן מפקד החטיבה הרכובה הניו זילנדית) נאלץ לשלוח את גדוד וולינגטון הניו זילנדי, וכמה צוותי מכונות ירייה, קדימה לסייע בהתקפה. מאחר ואש כבדה שנורתה ממתחם "נאירפין" (Nairpin Redoubt), עיכבה גם את ההתקפה על "רכס הנקניק", אחר הצהריים נשלח לסיוע גם גדוד הרובאים הרכובים של קנטרברי (מכונה "CMR" – Canterbury Mounted Rifles). בשעה שהגדוד נע לעבר עמדותיו, הונחתה עליו הפגזה והפצצה כבדה. גם לאחר שירדו מסוסיהם, הופגזו האחרונים ללא רחמים בידי הארטילריה התורכית. בשעות אחר הצהריים, בוצעו מספר התקפות נגד עזות של התורכים כנגד עמדות האוגדה הרכובה האימפריאלית ונגד אותם כוחות מאוגדת אנז"ק שחברו אליהם. לאחר רדת החשיכה, התייצבה החזית למשל הלילה. לוחמי הרגלים התחפרו בעמדותיהם, בעוד אלה מהיחידות הרכובות, חזרו לקו עורפי. ההצלחות לאורך כל הקו היו מצומצמות ביותר, והאבידות כבדות מאוד. מספר חפירות תורכיות שנכבשו, נפלו לידי התורכים מחדש לאחר התקפות נגד שלהם. כשל חמור של הכרת והבנת השטח, הביא לכך שגדודים שלמים לא הגיעו כלל לעמדות לחימה אלא נבלמו בשטח פתוח, בעוד פלוגות בודדות מצאו עצמן עולות במעלה ערוצי נחלים מקומיים היישר אל קו פרשת המים והביצורים שעליו, שם הם חוסלו ברובן בעודן מסתערות נואשות על התורכים. התורכים הוכיחו עצמם כלוחמים עיקשים וקרי רוח, וברוב המקרים ידעו לבצע נסיגות טקטיות מקומיות, ולאחר מכן להתארגן להתקפות נגד יעילות.
הגנרל מארי – מפקד חיל המשלוח – עמד לפקוד על חידוש המתקפה בשחר היום הבא, אולם לבסוף שינה את דעתו מאחר והסתבר שהתורכים החזיקו מעמד בעמדותיהם בקלות יחסית, וכי לא נזקקו לעתודות לשם כך. דיווחי מודיעין קודרים כאלה, כמו גם מחאות מכל המפקדים הכפופים לו שטענו כי התקפה נוספת לא תשיג דבר, הובילו את מארי להחליט על הפסקת המתקפה.
אבידות חיל המשלוח עמדו על כ-6500 (מהם 509 הרוגים) – רובם מקרב אוגדות הרגלים. אבידות התורכים עמדו על לא יותר משליש הכמות הזאת, רובם בפצועים. אבידות אוגדת אנז"ק עמדו על 196 איש סה"כ; החטיבה הניו זילנדית אבדה כ-7 חיילים שנהרגו לאורך שלושת ימי המערכה. כ-119 סוסים אבדו לאוגדת אנז"ק, 40 מהם לחטיבה הניו זילנדית.
גנרל מארי הדיח מתפקידו את הגנרל דובל בשל תפקודו בקרב הכושל. גנרל צ'טווד מונה לפקד במקומו על הגיס המזרחי. גנרל שובל החליף את צ'טווד בפיקוד על הטור המדברי הרכוב, ואת שובל, בפיקוד על אוגדת אנז"ק הרכובה, החליף הגנרל צ'יילור. מארי עצמו נותר בתפקידו, אולם על זמן שאול בלבד.
קרב עזה השני היוו אפיזודה חד פעמית (כמעט) במלחמת העולם בחזית א"י עבור שני כלי נשק חדישים: הטנק והנשק הכימי. בשניהם נתלו תקוות ושניהם הכזיבו.כ-8 טנקים בריטים השתתפו בקרב: 4 "זכרים" (עם תותח) ו-4 "נקבות" (ללא תותח). לכלים ניתנו השמות: Sir Archibald, Ole-Luke-Oi, Otazel Pincher (זכרים) ו Kia-Ora, Nutty, Tiger , War Baby (נקבות). (אותי זה מצחיק, אבל לכל טנק יש גם "תואר" והוא HMT – "טנק של הוד מלכותו")). הפיקוד הבריטי ציפה כי מפלצות הברזל הללו יטילו אימה על התורכים, ואלה ימלטו בבהלה. הטנקים פוזרו בין הגזרות כבודדים ונועדו לנוע יחד עם החי"ר המסתער. התוצאה (והעניין נידון אלפי פעמים בהקשר לשתי מלחמות העולם) היתה הפוכה: הרעש העצום שהקימו הכלים, נתן לתורכים זמן להתכונן נפשית והגנתית, חלק מהכלים נתקעו בגלל תקלות מכניות והתורכים, גם אם נבהלו בהתחלה, נותרו בעמדותיהם. גרוע מכך: עוד בטרם הצליחו לייצר אש יעילה נגד האוייב, טווחו הטנקים באופן מדוייק ומשכו אליהם אש תופת של ארטילריה ומקלעים. הטנקים הפכו למלכודת, ועוד יותר מכך: הם נתנו לתורכים נקודת ציון מעולה למיקום החי"ר שספג אש תופת שיועדה לטנקים. שלושה טנקים הושמדו בידי התורכים ונותרו בשדה הקרב (סיר ארציבלד (זכר), war baby (נקבה) וNutty (נקבה)). אחד מהם – זה שתקף מתחם תורכי על הרכס הצופה לעלי מונטאר ממזרח, היום נמצא במקום מאגר נחל עוז/עלומים הפרוץ) – חדר אל פסגתו, אולם שם נפגע מפגז שהשבית אותו. מפקד הטנק וצוותו, פירקו ממנו ציוד ומקלעים ונסוגו ברגל אחרי שהציתו אותו. הטנק נותר תקוע בחפירה תורכית והפך לאחר מכן לעמדה מרכזית תורכית. מאותו יום כונה המתחם בידי הבריטים "ביצור הטנק" (Tank redoubt). המפלצת המושבתת הפכה לאטרקציה "תיירותית". המפקדים הגרמנים והתורכיים, קרס פון קרסנשטיין וגמאל פחה, התעקשו להגיע למקום המסוכן ולהצטלם, מחויכים, תחתיו. לאחר שנכבשה עזה (נובמבר 1917) הפכו הגרוטאות גם לאטרקציה אצל הבריטים והאוסטראלים, שצפו עליהן במשך חדשים. סביב הגרוטאות נאספו שרידים של מעל מאה חיילי חיל המשלוח שנהרגו מאש התופת שנורתה על הטנקים שנועדו לעזור להם... במכתבים ורשימות של חיילים פשוטים הם מציינים ביובש כי הם שנאו את הטנקים...
גם הסקירה הזאת מבוססת בחלקה על חיבורים של רס"ן טרי קינלוך מצבא ניו זילנד (ולכן הדגש על החבר'ה שלו...) ואני מודע לו על הרשות להשתמש בחומר.
ואיך אפשר בלי התמונות של הטנקים שנראות כ"כ לא שייכות לא"י של לפני שנות ה-40:
בטרם הקרב (אזור דיר אל בלח ככל הנראה)
 
קרס וגמאל פחה מחייכים:
חיילים תורכיים בחפירה תחת הטנק:
הטנק ב"ביצור הטנק" (היום יש תצפית של קק"ל במקום הזה):
עוד שלל תמונות:
     
_____________________________________
.
נערך לאחרונה ע"י g.l.s.h בתאריך 18-04-2007 בשעה 23:48.
|
ראשי
צ'אט
18-04-2007, 23:41
מצב כלאיים
