 |

23-11-2009, 16:43
|
 |
אדמין לשעבר
|
|
חבר מתאריך: 28.10.01
הודעות: 42,600
|
|
|
לא הדבקתי לך שום קלישאות, פשוט שועשעתי מהניסיון שוב לצייר לנו "דעת קהל" כמשהו רלוונטי
דעת הקהל באיראן חשובה כקליפת השום - ואגב, אני שב ומזכיר ש"המתונים" שם רוצים בהשמדתנו
בדיוק כמו "הקיצוניים". אפשר להפסיק לעסוק בשאלה האם תקיפה שלנו שם תגרום להם לשנוא אותנו
פחות או יותר. הם בונים פצצת אטום, וזה ממש לא משנה אם האשמי סוחר השטיחים מהבזאר אוהב או
שונא אותנו...
אכן, לאובמה יש היכולת למנוע מאיתנו לתקוף. אלא מה? כל זמן שלא ברור כמה חמור נתפס האיום
האיראני בעיני ממשלת ישראל, יכולתו של אובמה לאיים - היא מוגבלת למדי. הסיבה לכך פשוטה למדי:
אובמה תלוי מאוד בכך שאיומיו על ישראל לא יהיו פומביים, ולא ייתפסו כהגנה על משטר האייתאללות מפני דמוקרטיה
בעלת ברית של ארה"ב, שזוכה לאהדה בריכוזים דמוקרטיים (ובשנת בחירות, אובמה זקוק לריכוזים אלה יותר
מתמיד - כפי שהקפיד לשקר לגבי יחסו לישראל במהלך שנת הבחירות, במטרה לא למנוע אובדן קולות אוהדי-ישראל
לכיוון מקיין). אם בישראל תהיה מסקנה שהאיום האיראני חמור עד כדי כך שצריך להגיע לעימות דיפלומטי פומבי עם
ארה"ב, גם לאובמה יש המון מה להפסיד (שוב, שנת בחירות אמצע...), ולא רק לישראל.
כל זמן שממשלת ישראל לא החליטה סופית מה יותר מסוכן למדינה (ריב עם אובמה, או פצצה איראנית), הרי
שאובמה ייזהר מאוד לפני שיאיים לעצור בכוח תקיפה ישראלית.
בניגוד אליך, אני שואל עצמי כל הזמן מה יקרה ביום שאחרי - היום שאחרי הניסוי הגרעיני האיראני, שמובטח לנו
שיבוא, אם נחכה ל"אחד" שיבוא להושיענו...
כבר כתבתי שאין לי ספק שיום אחרי התקיפה, מוצלחת או כושלת, תהיה כאן מלחמה, ואני יכול לבשר לך שהמדינה הזו
תצטרך להתמודד עם הרבה יותר מאשר עשרה נפגעים (אפילו ת"א תספוג), אבל שוב - אין דרך אחרת למנוע התגרענות
איראנית, ועד כמה שאני מצטער שאין לנו יכולת להבטיח סופית את חיסול התכנית האיראנית, הרי שאין שום דרך אחרת,
בטח לא משיכת הזמן הנלעגת שהאיראנים מדגימים ל "האחד"...
לתקוף זה סיכון של כשלון על כל השלכותיו. לא לתקוף זה סיכון של השמדה ודאית בטווח של שנים ספורות, בין אם
באמצעות שימוש בפועל בפצצה, ובין אם באמצעות איום בשימוש בפועל בפצצה. די קשה לשכנע הורים לילדים בגוש דן
להמשיך לגדל ילדיהם תחת ההנחה שלאחמדי נג'אד אין חשק להשמידם לעת-עתה. תהיה כאן ירידה היסטרית, בעיקר
של מי שיכולים להרשות לעצמם. מה שיישאר ייפול כפרי בשל לידי האוייב.
אני שמח שאתה מנסה לעשות מאמץ לעסוק בתיאולוגיה של ההוג'תייה, אבל מוטב היה לו בדקת קצת יותר לעומק את
התפיסה העומדת מאחורי הגישה הזו, היית מגלה שהיא מדרגת את האוייבים. מה לעשות שרוסיה נמצאת מאוד נמוך ברשימה האיראנית,
ואני מבטיח לך שפוטין מקבל דיווחי מודיעין שוטפים לגבי איראן (כולל זליגות אפשריות של נשק מכיוונה - אתה יודע, הוא
אמנם לא עילוי כמו "האחד", אבל הוא עשה דבר או שניים בתחום הזה בדיוק בטרם נכנס לפוליטיקה, ואפשר להניח
שלפחות עד כמה שזה נוגע אליו, הוא יודע שרשימת אוייבי איראן ארוכה דיה בכדי להניח שעד שיגיע הג'האד השיעי,לעימות
עם רוסיה, כבר לא יישארו לו הרבה "נושאי צלב"...
אנחנו, לעומת זאת, נמצאים גבוה מאוד ברשימת אוייביו של מסבח יאזדי (אותו קיצוני סהרורי מהמימעוט השנוא, שלא
מדבר בשם האומה האיראנית שוחרת השלום, שמוחה על זיוף הבחירות המזעזע...), ובניגוד לרוסיה, כנראה שניתן
להניח שלא נזכה לראות בחורבנה המוחץ של איראן בעקבות מכה שנייה שלנו. ההבדל הזה, ידוע גם לאיראנים, גם
לרוסים - וגם לכל אלה שמוכנים לנהל מו"מ במהירות של נדידת קרחונים, בזמן שאיראן מתקדמת בתכניתה. מה לעשות,
האיום האיראני הישיר ביותר הוא על מדינה אחת בלבד - ולא יעזור כמה נצעק שאיראן היא בעייה של העולם כולו.
|
|