מה עדיף שר ביטחון בעל רקע צבאי או אזרחי? לשאלה הזו התייחס היום (שבת) שר הביטחון לשעבר, משה ארנס, שאמר: "עדיף שר ביטחון אזרחי, אבל זה לא אומר שכל טמבל יכול להיות שר ביטחון".



באירוע "שבתרבות" בבאר-שבע סיפר ארנס מניסיונו - כשר ללא רקע בצה"ל: "כאשר אני הייתי שר ביטחון הבעיות הצבאיות היו מוכרות לי. ברגע שנכנס אזרח אשר לא מכיר את הבעיות ומשדר 'תגידו לי מה לעשות' הוא כבר נכשל".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3808377,00.html

ציטוט מ-ynet:
>>אמנם ארנס לא הזכיר את עמיר פרץ - אך מלשכתו של חבר הכנסת נמסר: "דבריו של ארנס נובעים
מהתנשאות, גסות רוח וחוסר התמצאות. כל יום שעובר אזרחי ישראל מבינים עד כמה תרומתו של עמיר פרץ
היתה משמעותית למערכת הביטחון ולצה"ל. היום ברור עד כמה מלחמת לבנון השניה השיגה הישגים רבים,
הן ביצירת הרתעה והן בשקט השורר בצפון. פרץ כשר ביטחון קיבל החלטות משמעותיות גם במלחמה וגם
אחריה, השאיר אחריו צבא מאומן יותר ומצויד יותר וקיבל החלטות שקודמיו התמהמהו".<<

---------------------------------------------------------------------------------------------------------
הנחמה היחידה שיכולה להיות לך עמירוש, היא שלא היית הטמבל היחידי,
כמו שנאמר: צרת טמבלים, חצי נחמה.

ניתן למתוח ביקורת והחריפה ביותר שניתן, גם בהקשר לעברו כאיש האיגודים המקצועיים.. אבל לכנותו "טמבל" זה לא לעניין..

ציטוט:

"אבל אני חושב שאם האיסלאם ימשיך להתחזק בחברה שלנו החברה שלנו תשתנה לגמרי. אפשר כבר לראות את זה במדינות שבהן האחוז של המוסלמים באוכלוסייה גדל. בבריסל, למשל, אנשים מקבלים מכות משום שהם שותים מים ברחוב בתקופת הרמדאן. אני לא מאמין בקשקושים של הפוליטיקלי קורקט - לא כל התרבויות שוות. אני חושב שהתרבות שלנו טובה יותר".

חירט וילדרס

הוא לא כינה אף אחד טמבל... הוא אמר שטמבל לא יכול להיות שר ביטחון...

בדיוק כשם שראוי לומר 'לא' אם מציעים לכם לנתח מוח, לתכנן את גשר הרכבות הגדול בעולם או לפקד על צוללת.

מי שאינו מסוגל לשאת בעול העצום העלול לגבות מחיר בחיי אדם - חייב להתרחק ממטלות כגון אלה. אם ממש חייבים אז גם ממש חייבים להכנס לתפקיד בכל הרצינות - כלומר חפיפה ארוכה וצנועה מול השר היוצא גם אם הוא יריב פוליטי, כבוד ואוזן קשבת לגנרלים הכפופים לך, למידה מעמיקה של התפקיד והמשימות שבפתח, צוות יועצים המעמיס על הנירתם לעול תקצירים וימי עיון מתישים קריאת חומ..

אבל רגע - זה גנרל? לא!!
זה אדמירל?? לא!!!
זה אולי סתם אזרח אחראי??? לא!!!

אז מי זה שם מנופף בקצוות שפמו כשחיילי צה"ל מבזבזים את חייהם על שינויי משימה?

זה.. סופרמיר-פרץ כמובן!!!

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

למה לעצור שם? ולכהן כשר התחבורה כשאתה לא מבין בתחבורה לא מפריע לך?! או שר הבריאות כשאתה לא מבין בבריאות?! או שר האוצר כשאתה לא מבין בכלכלה?!

הפגם הוא בשיטת הממשל... לא יכול להיות שהזרוע המבצעת תהיה מורכבת מהסכמים קואליציונים ומחבורה של אנשים שהיתרון שלהם על פני מועמדים אחרים הוא במקום שהם קיבלו בפריימריז.

כשר תחבורה או בריאות הכרעותיך הקריטיות המתורגמות לחיי אדם הינן לשנים קדימה והן מותירות פנאי להליך תכנוני. מדובר בניהול מערכות גדולות ולא באחריות כמעט מלאה, כמעט בלעדית ובעיקר מיידית על עשרות אלפי אנשים חמושים, מיליוני אנשים לא חמושים, אי אילו מיליארדי דולרים, קצת ביון, קצת טילים, קצת גרעין איראני, כמה דיויזיות סוריות ומצריות ושאר ירקות... תפקיד מפחיד. פשוט מפחיד ואני לא צוחק.

שר בטחון כראש ממשלה עוסק מרגע כניסתו לתפקיד בקבלת החלטות המתורגמות מיידית לחיי אדם. אם התמזל מזלו ואין מלחמה בכהונתו - אז קצת פחות, אם המלחמה לא החלה מייד עם כניסתו לתפקיד ונכפתה עליו לאחר שהבשיל בתפקידו - אז פחות אבל עדיין כואב, אם הוא יזם את המלחמה מבלי להבין את משמעויותיה ומבלי לתכננה כראוי - אז זה בעיקר כואב. במקרה זה נראה יותר כאילו הדבר כואב לאחרים ולא לו...

אגב, גם ארנס היה שר בטחון לא משופרא דשופרא בקדנציה הראשונה.

האמת היא שדוגמא לאזרח שהיה שר בטחון משובח למדי היא שמעון פרס של ממשלת רבין הראשונה.
פרס ניצח על שיקום צה"ל אחרי מלחמת יוה"כ, עפ"י כל האינדיקציות היה הכוח הדוחף למבצע אנטבה,
וסייע רבות למפעל ההתיישבות באיו"ש.
לו פרש מהפוליטיקה ב1977, היה משאיר אחריו חיוב העולה בהרבה על השלילה. למרבה הצער, הוא
לא פרש אז...

לבון ובגין הינן דוגמאות הפוכות לכך. מערכת הבטחון היא סוס פרא שזקוק לרוכב [1] קשוח [2] אשר יודע לאן הוא רוכב

סגן השר ציפורי התנגד נחרצות, השר לשעבר ויצמן התנגד נחרצות, וכך גם סגן ראה"מ ידין. לולא בגין
זה לא היה עובר - על כל המשמעויות של זה.

לבון הוא שר בטחון גרוע אבל בעיקר בגלל שבעצם לא כיהן בפועל. דיין ופרס ניהלו את המשרד מאחורי
גבו, תוך התעלמות ממנו ומשרת. אין לי מושג, ובשום מקום זה לא יופיע, כמה חזק היה ב"ג בכל הנוגע
לניהול המשרד בשלט רחוק באותה עת, אבל לבון פשוט מודר ע"י מנכ"ל משרדו והרמטכ"ל שלו.

אורי כמה תיקונים,אם מותר לי.
א, בן גוריון לא האמין בכוחו של צה"ל ב 67, הוא לא האמין ,שצהל מסוגל לעשות מה שעשה ב 67.
ב, אתה כנראה מדבר על פרשת עסק ביש, פנחס לבון, הופלל על ידי משה דיין ואחרים,
לאחרונה נחשפו פרטים חדשים,עקב אדם שלא רצה לקחת את הסוד לקבר, שקשרו את משה דיין ישירות לפרשה הזאת. לבון לא היה אשם בכלל.

will you marry me nesli barda? Operating system: Linux The day Microsoft & apple makes a product that does not suck will be the day they start making vacuum cleaners. say no to Apple&Facebook&MS&Samsung IL&Nokia&Hot&Yes,but say yes to Google

לוי אשכול היה שר בטחון בשנים שקדמו למלחמת ששת הימים.
הוא הצליח לבנות את צה"ל יחד עם הרמטכ"ל רבין בצורה הטובה
ביותר לקראת מלחמת ששת הימים. כלכלית ומבצעית.
להערכתי זאת היתה התקופה שהצבא היה הכי מאורגן
מאשר לקראת כל מבצע או מלחמה. (יחסית כמובן כי גם שם
היו כשלים אבל במבחן התוצאה -אין ספק)

אין לך אדם שאין לו שעה.

"בדיוק כשם שראוי לומר 'לא' אם מציעים לכם לנתח מוח, לתכנן את גשר הרכבות הגדול בעולם או לפקד על צוללת".....


מה שנכון ,נכון.

כאשר אמר "איש אזרחי", כמעט והתגנבה לאזני האות מ בהתחלה.

על זה חז"לנו ז"ל אמרו "חכמים היזהרו בלשונכם"

נו, באמת, יצחק מרדכי? שאול מופז? אין קשר לעדה. יש קשר למתן הסמכויות הללו למנהיג פועלים ופוליטיקאי ממוצע.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

אומנם מלחמת לבנון השניה היתה מיותרת לחלוטין ואסור היה לה לישראל במצב ההוא לצאת למסע התוקפנות הזה הטיפשי הזה שאת תוצאותיו אנחנו ראינו, אבל מפה ועד לומר בצורה כזאת ברורה את מה שאמר היה מיותר ומטופש.

בכלל אני מופתע (לרעה) מ ארנס שהתבטא ככה.
חבל.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ננס לבן אומנם מלחמת לבנון השניה היתה מיותרת לחלוטין ואסור היה לה לישראל במצב ההוא לצאת למסע התוקפנות הזה הטיפשי הזה

מלחמת לבנון השניה היתה מלחמה מוצדקת לחלוטין, למעשה מוצדקת הרבה יותר ממלחמת לבנון הראשונה.

המלחמה היתה מוצדקת על כמה מישורים,

בהתיחסות ישירה המלחמה פרצה לאחר התגרות פרועה של החיזבאללה שרצח (אני בכוונה משתמש במונח הזה כי הרצח אירע שלא בזמן מלחמה ובתוך שטח ישראל) שלושה חיילי צה"ל וחטף שניים נוספים, זאת כשהוא מפר את ריבונותה של מדינת ישראל ומלווה כל זאת בהרעשת יישובים אזרחיים. במרדף שהחל זמן קצר לאחר האירוע ושמטרתו המיידית היתה שיחרור החטופים נהרגו עוד חמישה חיילים בשטח לבנון.

אפילו עם ההתגרות החמורה מאוד הזו לבדה לא היתה עילה מספקת לפרוץ המלחמה הרי שעל רקע התגרויות חוזרות ונישנות של החיזבאללה שהחלו זמן קצר מאוד לאחר נסיגה חד צדדית אך מושלמת של ישראל לגבול הבינ"ל, נסיגה שאושרה אגב ע"י האו"מ, על רקע זה המלחמה לא רק שהיית מוצדקת מוסרית וביטחונית אלא שניתן לומר שגם ניתאחרה.

במישור הנרחב יותר לדעתי המלחמה היתה חלק, אם גם לא מוצהר, של המאבק שמתנהל בינינו לבין האירנים וככזה חלק מהמאבק הגדול יותר על ההגמוניה במזה"ת. במסגרת מאבק זה אירן שאין לה אפילו גבול משותף עם מדינה שיש לה גבול יבשתי משותף עם ישראל מנסה להקיף אותנו בחגורה עוינת שתשמש אותה הן להתשת ישראל במסגרת מלחמת פרוקסי והן להכות בנו במיקרה של מאבק כולל בין המדינות.

הואיל והאינטרס לעצור את אירן והשיעים משותף לישראל ולכמה מבנות הברית הערביות של ארה"ב ובעיקר ערב הסעודית, מצרים וירדן ועל רקע ממשל בוש האוהד האקלים האיזורי והעולמי בקיץ 2006 היה אידאלי מבחינת ישראל.

המשמעות של החמצת ההזדמנות הזו עלולה מאוד להיות מלחמה כואבת בהרבה מבחינתנו עם אירן היה ותפרוץ מלחמה כזו. המשמעות תהיה הרבה יותר הרוגים, חיילים ואזרחים בכל רחבי הארץ, נזקים כבדים לעורף הישראלי, בסיסי חיל האויר עלולים לעמוד בפני מתקפות טילים ואת המשמעות ארוכת הטווח של כל זה על חוסנה של המדינה ובטחון הציבור בעתידנו פה ניתן יהיה להבין רק בעוד הרבה הרבה שנים.

יש המון צביעות בביקורת על ממשלת אולמרט בנוגע למלחמה ההיא. המלחמה אכן היתה כישלון אבל כל המבקרים שוכחים באיזה התלהבות תמכו כולם ביציאה (המוצדקת לדעתי) למלחמה או את הסיפוק ממראות רובע דאחיה ההרוס. יתרה מזו, ניוון צה"ל החל הרבה לפני פרוץ המלחמה או כניסת הממשלה לתפקידה ולשניים מבחירי המבקרים, שאול מופז ובוגי יעלון, יד ורגל במחדל.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

היציאה למלחמה היה מוצדק, נכון ואפילו הכרחי. ניהול המלחמה היה כשלון חמור ומהדהד, ובמהלך
המלחמה התגלו יותר ויותר כשלים שכאלה.
1. האדישות הכמעט-מוחלטת למצב העורף בצפון שספג וספג וספג, מבלי שמישהו בכלל יטרח לטפל
בעניין באופן רציני.
2. חוסר ההחלטיות שהביא לכך שחיילים נשלחו פנימה והחוצה כל הזמן וכך נאלצו לכבוש אותם יעדים
פעמיים ושלוש.
3. הרצון להביא תמונות נצחון שהביאה למבצע שערורייתי בבנת ג'בל לצורך צילום דגל, ומבצע שינוי
כיון 11, שבמסגרתו נשלחו חיילים למשימה שהיה ידוע שלא ניתן להם מספיק זמן בכדי לעמוד בה.
4. העובדה שכל היעדים שאולמרט סימן למלחמה, לא הוגשמו, כיוון שעד לרגע האחרון, איש
בהנהגה לא טרח לחפש דרך ליישם אותם.
5. בזבוז נוראי של אשראי כמעט בלתי מוגבל מממשל אוהד להפליא, שהסתיים בכך שהם נדהמו לגלות
שאנחנו חלשים בהרבה מכפי שחשבו, דבר שהביא לתוצאות מיידיות במסגרת החלטת האו"ם המצחיקה
(להלן בסעיף 6....).
6. החלטת מועצת בטחון איומה שאסור היה בשום פנים להציג אותה כהישג, גם אם ראובן אדלר לימד
שכל דבר צריך להפוך לספין. החלטה שהביאה לכך שחזבאללה הצליח להתאושש מהמלחמה הרבה
יותר מהר מאיתנו, והאיום שלו עלינו גדל עוד יותר, לקראת העימות הבא - שמלחמת לבנון 2 הבטיחה
שיתרחש במוקדם ולא במאוחר...

אולמרט ושות' צדקו ביציאה למלחמה - וכשלו לכל אורך הדרך בניהול שלה. הם היו צריכים לעוף יום
אחרי סיום המלחמה. למרבה הצער, זה לא קרה, ושרת החוץ מאז, עדיין מספרת לנו את שבחי 1701...

כן אבל,

אתה צודק לפחות ברוב הנקודות שהעלת אבל אני מעולם לא טענתי שהמלחמה התנהלה כראוי.

יש שתי סיבות בגללן אני טוען שהביקורת על המלחמה לוקה בצביעות:

1. האם היה הכשלון אשמת הממשלה?
2. לו היו אנשים אחרים בתפקיד האם הם היו לוקחים החלטות אחרות?

התשובה לאחד היא, שוב, כמובן שכן אבל,

הכן הוא בגלל האחריות המינסטריאלית וקלות הדעת בה הממשלה יצאה למלחמה, קלות דעת שהבטוי הבוטה ביותר שלה (לא בטוי חשוב באמת אבל גם למראית עין יש משמעות) היתה התנהגותו המבישה של חיים רמון באותו היום.

האבל הוא בגלל שהסיבה העיקרית לכשלון היתה חוסר מוכנות הצבא והאשמה פה הולכת הרבה לפני שפרץ למשל הפך לשר הבטחון. האבל הוא בגלל שהמון מחוסר ההחלטיות נבע מהחלטות פיקוד הצבא ולאו דווקה מהנחתות שהגיעו מהממשלה וגם, וזו סיבה שאתה מאוד לא אוהב, אני יודע, אבל אני עדיין מתעקש עליה, חוסר הנכונות של הציבור הישראלי לקבל את זה שבמלחמה האויב לא נישכב על הגב אלא יורה בחזרה וכשהוא יורה גם לנו יש נפגעים. חוסר הנכונות הזה מקרין על החלטות פיקוד הצבא והממשלה שיוצאים למבצעים הללו כאילו הם הולכים על ביצים ותעיד עדותו של רון בן ישי על איך גדוד צנחנים באמצע הלחימה בדרום לבנון הפסיק כל פעילות ע"מ לחלץ את שרידי גופות צוות היסעור שהופל ב12 באוגוסט.

התשובה לסעיף שניים היא שאנחנו לא יודעים אבל קשה לי מאוד לראות את נתניהו יושב על הידים כששמונה חיילים ישראלים נהרגים בגבול הצפון ובאותו היום היה עומד לרשות נתניהו (או רבין או שרון או כל אחד) אותו הצבא ואותו הציבור ואותה המדינה שלא מסוגלת לספוג.

ועכשיו בנוגע לאולמרט (שלא, לא הצבעתי וגם לא הייתי מצביע עבורו): בלי קשר להאשמות על שחיתות לדעתי נעשה לו עוול כששופטים את ביצועיו כראה"מ. ישראלה ציין שבגין היה שר בטחון כושל והוא צודק רוב הזמן, אתה מעניק לבגין ציון טוב בהרבה בזכות החלטה מוצלחת אחת, תקיפת הכור בעירק, למה לא להכיל את אותו הכלל על אולמרט שפקד על פעולה לא פחות חשובה ולא פחות מוצלחת, השמדת הכור הסורי?

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

1. כן, הכשלון הוא אשמת הממשלה. הגיע הזמן שיהיה ברור שככל שיהיו מחדלי הצבא גדולים, הרי שמול
חזבאללה יש לצבא יכולת הכרעה חד-משמעית. להבדיל אלף הבדלות, צבא בריה"מ של סטאלין לחם
בפינים שהיוו כוח צבאי יעיל יותר, ובכ"ז ניצח תוך 4 חודשים באופן מכריע. אני לא טוען שהיה צריך לאמץ
את השיטות הסובייטיות, אבל מעשית, הבדלי העוצמה בינינו לבינם הם כאלה שגם "ללא מוכנות" אפשר
להכריע חד משמעית. הסיבה להעדר הכרעה, היא חוסר יכולת של הממשלה לקבוע יעדים ברורים
ללחימה, ולדרוש את ביצועם. הממשלה לא אמורה לבחון את סוג את התמרון - אבל היא בהחלט אמורה
להגיד לצבא - "תחסלו את איום הרקטות - גם אם זה אומר שתגיעו לבסיס השיגור ותהרגו את המשגרים".
זה לא נעשה, ולכן הממשלה אשמה לגמרי.

2. אנשים אחרים היו פועלים אחרת. בכלל, ככל שאנשי אט"ד יהיו רחוקים יותר מהנהגה, ההתנהלות
תהיה אחרת. אנשי אט"ד מנהלים מדינה אך ורק לתועלת האישית שלהם ושל שולחיהם, ועל כן תמיד
ההתנהלות תהיה גרועה יותר.

ההשוואה בין תקיפת הכור בעראק לתקיפת הכור בסוריה מקבילה להשוואה בין בניית האמפייר סטייט
לבניית דגם צעצוע של האמפייר סטייט, בידי ילד, 20 שנה אח"כ. הדבר המכריע בהפצצת הכור לא
היה ההפצצה עצמה, אלא הנועזות שבעצם קבלת ההחלטה לטוס 1000 ק"מ, למדינה רחוקה שאין
גבול משותף עימה, שיש לה יכולת נ"מ אמיתית, ושנמצאת במלחמה ועלולה להיות מוכנה לתקיפה של
אותו מתקן.
המתקן הסורי קרוב הרבה יותר, הפערים הטכנולוגיים בין התוקף למגן גדלו בערך פי עשרת אלפים,
וסוריה בכלל לא העלתה על הדעת שאנחנו יודעים על המתקן (עראק ידעה שהמתקן שלה מוכר -
ועובדה היא שאיראן ניסתה לפגוע בו רק כמה שבועות קודם לכן...).
תקיפת הכור הסורי היא פעולה חיובית ביותר וחשובה של אולמרט , בדיוק כמו ההחלטות לצאת למלחמת לבנון 2
ולעופרת יצוקה - ההתנהלות שלו לגבי ניהול שתי המלחמות שהוביל, לצד היותו סמל של שחיתות,
הם שהופכין אותו ללא ראוי בעליל.

אני אומר לך חד משמעית שהיו יעדים מוגדרים כאלה ושצה"ל לא עמד בהם ולעיתים אפילו לא ניסה לעמוד בהם.

המשימה הזו הוגדרה בתחילת השלב הקרקעי ולא יושמה עד (אם בכלל) סוף המלחמה בגלל המחדלים של פיקוד צפון והאוגדות. וזו כמובן רק דוגמא אחת.

העובדה שבמשך חודש לא טרחו להוציא את היישובים אפילו מטווח הפצמ"רים של האוייב, היא קודם כל
החלטה מדינית. גרוע ועלוב ככל שיהיה צבא כלשהו - ברגע שהוא גדול מיריבו במכה סדרי גודל, ומצוייד
בכלי נשק שיריבו לא יכול לדמיין אפילו - הרי שהרחקת האוייב מטווח ירי - היא לא סיפור באמת גדול.
העניין הוא רק בהחלטה להכנס קרקעית, ולהתקדם. כאשר נכנסים ויוצאים 40 פעם, אז כל כניסה הופכת
להרפתקה מסוכנת חדשה. זה עניין מדיני.
ההגדרה של להורות לצבא לפעול לסילוק מיידי של כוחות חזבאללה מטווח פגיעה ביישובי הגדר, היא
באחריות הדרג המדיני, ובמידה והוא רואה שפיקוד הצבא דוחק יעד זה לתחתית סדר העדיפויות, הרי
שבאחריותו לוודא ביצוע הוראותיו.

אין כאן דרך לעקוף זאת: אם אני ידעתי שצה"ל לא חדר ללבנון יותר מאשר קילומטרים ספורים, עד
ל"שינוי כיוון 11", הרי שגם הממשלה ידעה זאת, ולמעשה הסכימה לכך.

הצבא לא עמד ביעדים אופרטיביים שהדרג המדיני הכתיב לו, וגם לא ביעדים טקטיים שהוא הציב לעצמו בלי קשר (ובדין בלי קשר) לדרג המדיני. זוהי עובדה עצובה שחבל להתעלם מימנה. היתרון עצום בכח אש ובכמות הכוחות מאבד ממשמעותו כאשר צבא מאבד יכולת מקצועית מינמלית, מבולבל וחסר ביטחון. השוות למלחמת החורף בין בריה"מ ופינלנד-ובכן, למרות היתרון הסובייטי העצום הם השיגו הכרעה רק אחרי 4 חודשי לחימה קשה, אבידות עצומות וכמעט ויתור על המלחמה במהלכה בגלל ייאוש מהסיכוי לנצח. אתה יכול להשוות באותה מידה לפלישת הצבא המצרי לדרום ישראל ב-1948. למרות העדיפות העצומה במערכות הנשק, ברמת האימון וההכשרה (בכל זאת-צבא סדיר בחסות בריטית) ולפחות בהתחלה גם בכמות הלוחמים המצרים נכשלו לחלוטין כולל חוסר יכולת של כוחות גדולים מגובים בשריון וארטילריה לכבוש קיבוצים קטנים בפרק זמן סביר (אם בכלל). בניגוד לישראל בלבנון (ראה להלן) המצרים לא יכלו להצביע אפילו על הישג אסטרטגי אחד בתום המלחמה.
רוצה לומר שמספרים ומערכות נשק הם לא ערובה לכלום מבחינת יכולת של צבא. צבא ללא ביטחון, ללא מוטיבציה וללא מקצועיות ברמת הפיקוד ובכלל הוא במידה רבה נמר של נייר.
לגבי הכניסות-יציאות התכופות, לא תמיד (ואולי לא ברוב המקרים) זה נבע מהחלטות של הדרג המדיני. במקרים רבים זה נבע ממתיפקוד המטה הצבאי ואף משיקולי מפקדים בשטח. דוגמא מפורסמת היא הכניסה של גדוד הנח"ל ללבנון אליה הצטרף איתי אנג'ל ושאת התיעוד שלה ראינו כולנו. הפעולה הייתה אמורה להמשך כמה ימים וכללה מספר יעדים מוגדרים. אלא מה? בעקבות התקלות בודדת בכפר עם מספר מחבלים וקומץ פצועים כתוצאה מכך, המג"ד בשטח החליט להסיג את הגדוד הגדול והמצויד חזרה לשטח ישראל. לא שהמג"ד הספציפי הוא קצין רע (הוא קצין טוב יחסית)-זוהי תוצאה של שחיקת ערכי הלחימה והמקצועיות של צה"ל במהלך האינתיפאדה השנייה.
הדרג המדיני יכול לשלוט בצבא עד רמה מסויימת, ובישראל במיוחד ערוצי התקשורת בין הממשלה-המטה הכללי-הפיקוד הגיזרתי-הדרגים בשטח הינם לקויים וממש לא מהיום.
קח גם בחשבון שהממשלה סמכה ידה על דעת המטה הכללי והגאון שעמד בראשו לפיה ניתן יהיה להכריע את החיזבאללה גם ללא כניסה קרקעית.
ושתבין, אני ממש לא מצדיק את אולמרט. חשבתי אז ואני חושב היום שהדרג המדיני כשל מאוד בקבלת ההחלטות ובניהול המשבר ושצה"ל היה צריך לכבוש את כל איזור דרום לבנון ולטהר אותו גם אם זה היה לוקח חודשיים וכרוך באבידות. וכן, הייתי מוכן בעצמי לקחת בכך חלק באופן אישי.
הבעיה שלי היא עם דמוניזציה מוגזמת של אולמרט ופרץ על חשבון סלחנות לדרגים הצבאיים שלטעמי נושאים בחלק ארי של האשמה לכישלונות. סלחנות כזו משמעה אי הפקת לקחים ומזה צריך להזהר מאוד.
ומשהו אופטימי יותר לסיום: אני דווקא לא שותף לדיעה שהמלחמה הייתה תבוסה או אסון גמור. למרות כל הכשלים, בסופו של דבר היו הישגים משמעותיים לישראל. קודם כל, צבא דרום לבנון ירד לדרום לבנון על כל המשתמע מכך. יש לזכור שהם לא היו מוכנים לכך טרם המלחמה. שנית, ולא פחות חשוב, ההפצצות של חיל האוויר והתגובה הערבית ההיסטרית הטיפוסית נוסח דיר יאסין (קרי-מרוב רצון להגזים כלפי חוץ באכזריות הנוראית של היהודים מתחילים להאמין בזה בעצמם) שיקמה במידה רבה את ההרתעה הישראלית.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ori 1. כן, הכשלון הוא אשמת הממשלה. הגיע הזמן שיהיה ברור שככל שיהיו מחדלי הצבא גדולים, הרי שמול חזבאללה יש לצבא יכולת הכרעה חד-משמעית. להבדיל אלף הבדלות, צבא בריה"מ של סטאלין לחם בפינים שהיוו כוח צבאי יעיל יותר, ובכ"ז ניצח תוך 4 חודשים באופן מכריע.

אכן להבדיל, לרוסים היו יותר ממאה אלף הרוגים במלחמה ההיא!

קצת כמו צה"ל במלחמת לבנון השנייה לא היתה מלחמת החורף שעתו היפה של צבא האדום אם גם ניצח אותה לבסוף. בניגוד לישראל של לבנון שניים היו הסובייטים תוקפן ברור במלחמה ההיא. מעניין אגב שסטלין שזכה לראות את ביצועיו העלובים של הצבא הסובייטי עדיין לא קרא את הכתובת. פחות משנה וחצי אחרי ה"נצחון" בפינלנד הוא עתיד היה לחזות בתוצאות של הביצועים הללו מול כח של מאתיים דיויזיות וארבעה מליון חיילים. את ההמשך כולנו יודעים.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ori ההשוואה בין תקיפת הכור בעראק לתקיפת הכור בסוריה מקבילה להשוואה בין בניית האמפייר סטייט לבניית דגם צעצוע של האמפייר סטייט, בידי ילד, 20 שנה אח"כ. הדבר המכריע בהפצצת הכור לא היה ההפצצה עצמה, אלא הנועזות שבעצם קבלת ההחלטה לטוס 1000 ק"מ, למדינה רחוקה שאין גבול משותף עימה, שיש לה יכולת נ"מ אמיתית, ושנמצאת במלחמה ועלולה להיות מוכנה לתקיפה של אותו מתקן. המתקן הסורי קרוב הרבה יותר, הפערים הטכנולוגיים בין התוקף למגן גדלו בערך פי עשרת אלפים, וסוריה בכלל לא העלתה על הדעת שאנחנו יודעים על המתקן (עראק ידעה שהמתקן שלה מוכר - ועובדה היא שאיראן ניסתה לפגוע בו רק כמה שבועות קודם לכן...).

תלוי איך מסתכלים על זה.

אני ממש לא מומחה לתקיפות אויריות אז אני לא כל כך רוצה להביע את דעתי הבלתי מלומדת בעליל על הקשיים היחסיים של שתי המשימות (אם יהיה לנו מזל אולי אמיל יוכל לשפוך מעט אור על זה) אבל מצד שני היכולת של עירק לגמול לנו ב1981 בעיצומה של מלחמת אירן עירק וכשהיכולת הטילית שלה עדיין אינה מפותחת היתה מינימלית ואכן את התגמול קיבלנו רק עשר שנים מאוחר יותר. תקיפת הכור הסורי נעשתה לעומת זאת כשכל ישראל בטווח הטילים הסוריים (כולל טילים עם רש"קים לא קונוונציונאלים) ומעט לאחר הכשלון של לבנון שניים שכבר הוציא מאסד ג'וניור כמה התבטאויות מענינות בזכות ה"התנגדות". מעבר לתקיפה עצמה ובחשיבה כוללנית יותר של יכולת התגובה של האויב והמצב הבטחוני בין הצדדים אני בכלל לא בטוח שההתקפה בסוריה לא היתה נועזת/מסוכנת יותר מההתקפה בעירק.

אתה אגב צודק כשאתה מזכיר את נסיון התקיפה (הלא מוצלח) של האירנים. מעניין לציין שעמוד השדרה של חיה"א האירני באותם הימים היו מטוסי פאנטום שסכימת ההסוואה שלהם הזכירה מעט את הסכימה ה"ג'ינג'ית" של חיל האויר שלנו והדבר גרר בלבול מסויים בהתחלה בעניין זהות התוקפים (בהתקפה שלנו ולמרות שכידוע חיל האויר הישראלי לא תקף את הכור בפאנטומים) וזה מביא אותנו לנקודה השחורה של בגין בהקשר הזה, לקיחת האחריות המיותרת למיבצע. ברור שבמוקדם או במאוחר זהות המבצעים היתה מתגלת אבל בעניינים כאלו עדיף לדעתי לדבר כמה שפחות ומבחינה זו התנהלות אולמרט לאחר ההפצצה בסוריה היתה ראויה יותר.

ציטוט:

במקור נכתב על ידי ori תקיפת הכור הסורי היא פעולה חיובית ביותר וחשובה של אולמרט , בדיוק כמו ההחלטות לצאת למלחמת לבנון 2 ולעופרת יצוקה - ההתנהלות שלו לגבי ניהול שתי המלחמות שהוביל, לצד היותו סמל של שחיתות, הם שהופכין אותו ללא ראוי בעליל.

טוב, אין לי הרבה מה להוסיף על עניין השחיתות למעט נקודה אחת עקרונית, אולמרט כמדומני טרם הורשע וככל אזרח בישראל זכאי להחשב כזכאי בטרם הוכח אחרת. אישית אני מקווה שיזוכה (מקווה, לא כל כך מאמין) לא כל כך בשביל אולמרט כמו בשביל כולנו פשוט משום שיהיה בריא יותר עם נגלה שראש הממשלה לא היה מושחת כל כך אחרי ככלות הכל. fat chance אבל זה מה יש.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

1. ההשוואה לבריה"מ ולמלחמה בפינלנד עסקה רק בכך שגם צבא גרוע אבל מאסיבי, ינצח מלחמה מול
אוייב נחות. צה"ל לא גרוע כמו הסובייטים, וחזבאללה חלש בהרבה מהפינים באופן יחסי - וכשלוננו נבע מכך
שהיה פחד מצמית ממבצע קרקעי בשלב שמבצע כזה יכול היה להביא לתוצאות (ולא רק לפוטו-אופ, אחרי
שכבר סוכמה הפסקת אש).
2. אין כאן עניין של להבין בתקיפות אוויריות. יש כאן עניין של מרחקים ויש כאן עניין של תקדים - בגין פעל ללא
כל תקדים, וכל האחריות נפלה על כתפיו. אולמרט פעל כשכבר יש תקדים שכך רואה ישראל לנכון במצב כזה.
כמו כן, אין לייחס משמעות רבה לעובדה שלאסד יש אופצייה לירות עלינו טילים. אופצייה כזו הייתה לו תמיד,
והעובדה שנמנע מתגובה נובעת מכך שהוא מודע עד כאב לנחיתות הצבאית שלו במקרה של הסלמה כוללת.
3. אם יתגלה שאולמרט היה לא מושחת (ואני לא מתכוון לזיכוי מחמת טריק משפטי אלא לזיכוי מלא), אני
מתחייב לדאוג לעוגן ארוך-טווח שישבח את מפעלות הנדל"ן החשובים שלו למען עם ישראל לדורותיו...

לא רק שפיקוד העורף התגלה כבדיחה, צה"ל הגדול התגלה כמי שלא מסוגל לנהל מול אויב סביר קרב פלוגתי בצורה מסודרת עם חתירה למגע ותכליתיות, שלא לדבר על מהלכים ברמות מורכבות יותר.
ממש חזרה לימים שבהם האלוף מרקוס ("מיקי סטון") ניתח את כוחות ההגנה והפלמ"ח עבור בן גוריון ולימי פעולות התגמול הראשונות של טרום יחידה 101.
האם אולמרט וממשלתו אשמים בזה?
בהחלט, גם הם אשמים.
אבל אשמים לא פחות ואולי יותר הם ראשי הצבא ומערכת הביטחון שקדמו להם ושדירדרו את צה"ל למצבו העלוב בקיץ 2006. ובניהם, כמובן, אדון יעלון שמוטב שיסכור את פיו בנושא המלחמה ומוטב היה עבורו ועבורנו אילו היה נמצא יחד עם מופז היכן שנמצא היום אחר כבוד מר חלוץ.
לא ניתן להאשים את אולמרט במלחמה ובאותה נשימה לזכות את יעלון.
לפטור את כשלי המלחמה בקבלת ההחלטות הלקויה של הדרג המדיני זה מאוד נוח. גם מבחינה פוליטית (ולא נראה לי שיש כאן יותר מדי חסידים של אולמרט ומפלגתו) וגם מבחינת שמירת האשליה שיש לנו צבא חזק שמסוגל להגשים מטרות לאומיות אם רק יתנו לו לנצח.

רמת התפקוד של הדרג הצבאי הייתה ברובה לקוייה, מה שלא משנה דבר, שכן יחסי הכוחות הם כ"כ
חד-משמעיים שלא ממש משנה יכולת ניהול קרב פלוגתי. העובדה שלא היה אגרוף אוגדתי, וצה"ל נלחם
בחזבאללה בשורה של קרבות זעירים, היא כשלון ענקי של תפיסה אסטרטגית שהיא תוצר של התפיסה
שרואה במהלך קרקעי את הדבר הגרוע ביותר בעולם. לתפיסה זו אחראי הדרג העליון בצבא, ואחראי לה
גם הדרג המדיני שלא כפה מהלך כזה, כשראה שצמרת הצבא מתחמקת מהמהלך הזה, וממשיכה לקוות
שחיל האוויר (שעבד מ-א-ו-ד קשה במלחמה) יצליח להכריע לבדו, דבר בלתי אפשרי בכל הנוגע לארגון
גרילה.
חיל האוויר היה מהגורמים הבודדים שתפקדו היטב במלחמה, והעובדה שלא הכריע בכלל לא קשורה בו.
הכרעה של גרילה או טרור יכולה להתממש רק מהקרקע, תוך הסתייעות ביכולות שהפגין חיל האוויר במהלך
המלחמה.

האחריות של הממשלה שלא חתרה למהלך מכריע, עד לרגע שהסתבר שזה בעייתי ציבורית (כשכבר נגמר
שעון החול המדיני...), וחובה להביא פוטו אופ של מהלך קרקעי...

העובדה שיחסי הכוחות היו כל כך לטובת צה"ל רק הופכת את תפקודו של צה"ל ליותר גרוע. בחייך, גדודים שלמנם וחטיבות שלמות התברברו בינם לבין עצמם, התעכבו למשך שעות וימים או ביטלו משימות בגלל אבידות ספורות יחסית וכו'.
הבעיה לא הייתה רק אסטרטגיית ההפעלה אלא גם רמת המקצועיות האפסית של הכוחות הלוחמים, ובייחוד המילואים. זה לא צריך להפתיע אף אחד-צבא שלא מתאמן לא היה מקצועי ולא יהיה בטוח בעצמו וזה בא לידי ביטוי בכישלונות. לכך אחראים הממשלה ומפקדי הצבא בתקופת אולמרט ולא פחות ואולי יותר אלו בשנים שקדמו להם. הצבא בתקופת מופז ויעלון הספיק כמעט לחלוטין להתאמן למתאר מלחמה ממש ונעשה ויתור מודע כמעט מוחלט על המילואים. צה"ל הקרקעי הפך מבחינת סד"כ לצבא שהוא בעיקרו "על הנייר". אם למופז אפשר איכשהו לסלוח (לא שאני סולח) מישום שבזמן כהונתו החלה האינתפיאדה השניה וצה"ל היה צריך להערך באופן רחב מול האיום אבל בזמן יעלון הצבא כבר היה אמור להסתגל למצב החדש ולמצוא את הדרכים לדאוג לאימון סביר של הכוחות למלחמה כוללת. יותר מזה, בתקופת יעלון הטרור בשטחים כבר נרגע יחסית כתוצאה מ"חומת מגן". יעלון לא שיקם את רמת האימון, ההכשרה והמוכנות לקראת מלחמה ואם זה היה משום שלא היו לו המשאבים הדרושים חובתו הייתה לדרוש אותם עד כדי איום התפטרות.
לא איכפת שיהיה עליהום על אולמרט המושחת שבכל מקרה עליו האחריות כפי שתיארת נכון. רק שמרוב שעושים זאת שוכחים שהיו עוד כמה וכמה אחראים לא פחות ואולי יותר גרועים מתוך המערכת הצבאית ואלו בחלקם לא רק שלא התקפלות (או קופלו) הצידה בשקט אלא אף מעיזים היום לעביר ביקורת ומתיימרים להשפיע על מדיניות הביטחון של ישראל.

שראתה בכל מהלך קרקעי, סוג של פשע.
רמת המקצועיות משפיעה על תוצאת התגוששויות ספוראדיות - ולא יכלה להשפיע כהוא-זה על תוצאות
המערכה כולה, במצב שבו מתנגשים כוחות כ"כ לא שווים. עם יכולת הפעלת פלוגות וגדודים טובה, ובלי
יכולת שכזאת, התוצאה הייתה צריכה להיות זהה - חזבאללה מוכה לטווח של שנים, לבנון נקייה מנשק
לא רשמי, וכניסת כוח רב לאומי, שיפרוס בכל השטחים השיעיים ויוודא שהם יישארו נקיים מנשק.
כל היעדים הללו היו יכולים להיות מושגים בפרק הזמן העצום שניתן לישראל לפעול בידי המערכת הבינ"ל,
בתמיכתן השקטה של מדינות ערב הסוניות.
במקום זאת, הממשלה נמנעה אפילו מסילוק איום הפצמ"רים על הצפון, וראוי לזכור שרוב מוחץ של
הרקטות שנורו, היו כאלה שלא מגיעות לטווח העולה על 20 ק"מ - מה שמלמד כמה קל ניתן היה לנטרלן
פשוט באמצעות חדירה לעומק השטח, והשתלטות על שטחי השיגור.

ההחלטה לפעול קרקעית בשלב כה מאוחר, הייתה כולה של הדרג המדיני, והאחריות על כך שבמשך
חודש, ישב צה"ל על תקן של ארגון גרילה ענקי שמפעיל כוחות זעירים, ביחס לעוצמה שהוא מייצג, היא
ממש לא רק של הצבא. הדרג המדיני ידע על תכניות מגירה קרקעיות, שכולן נזנחו לטובת מבצעים
זעירים שלא הביאו להישגים כלשהם.

המחיר הכבד ששלמנו במלחמה הזאת והבושה במלחמת לבנון השנייה יזכרו לדורי דורות. יחד עם זאת המלחמה עשתה עמנו חסד אחד גדול.

היא חשפה את צה'ל במערומיו פשוטו כמשמעו. צה'ל זחוח דעת עם רמטכ'ל פוזה ושר בטחון {מלטה יוק!}.

מוסר ההשכל והלקחים שהופקו במלחמה הזאת הם: ההישג הגדול שגרם טלטלה בצה'ל והביא אותו לשינוי משמעותי בדפוסי החשיבה והפעולה שלו ובעיקר בהתכוננות ומוכנות למשימות הבאות שמן הסתם, בוא תבואנה.



.

אורי,

אתה בשיטטיות עושה הנחות לממשלות וממשלים שאתה מזדהה איתם אידאולוגית (ממשלת בגין במלחמת לבנון הראשונה, ממשל בוש בעירק 2) בעוד אתה מחמיר באופן שהוא פשוט לא ריאלי (באיזה מלחמה לא מפשלים?) עם ממשלות שאתה עויין. ממשלת אולמרט פישלה אבל לא במימדים המפלצתיים שאתה מתאר פה במה שניראה יותר כניגוח פוליטי מאשר כבקורת אוביקטיבית על ביצועיה.

Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006

ממליצה לקרוא את הספר "קורי עכביש" כדי להבין עד כמה כשלה הממשלה בניהול המלחמה, ועד כמה כשל גם המטכ"ל.

מיכל - 20.1.13
מאיה - 9.11.14
נטע - 2.4.20

אתה מייחס ליעלון (וגם למופז...) אחריות למחדלים ולכשלונות בלבנון II, כאילו יש לך ידע אישי בנושא, שלא היה (כנראה...) בפני ועדת החקירה בנושא...
ההתרשמות (הבלתי מקצועית לחלוטין!) שלי, מיעלון כרמטכ"ל וכמפקד - שתפקודו לא נפל כלל מהלוחם המעוטר ביותר בצה"ל או מרמטכ"לים אחרים (שהצלחתם לבטח לא נפלה מזה שהבטיח צבא קטן וחכם...). אם לחפש אשמים בלתי ישירים - מבין אלו שקדמו לחלוץ, פרץ ואולמרט, אי אפשר שלא למנות את ברק שיצא חד צדדית ופיתח ויישם אסטרטגיית אי תגובה להתגרויות ולהתעצמות חיזבאללה, את שרון ופואד שהמשיכו וקיבעו את מדיניות "ההכלה" וכמובן את ההשקעה העצומה בהכנות ל"התנתקות" וביישומה. לו הושקע בהכנת הצבא והעורף למלחמה, שלא היתה בגדר הפתעה (ובמיוחד שעיתויה נקבע ע"י ממשלת ישראל...), מה שהושקע ב"התנתקות" - סביר ביותר שצה"ל היה ערוך הרבה יותר טוב ואף מגיע להישגים מוצלחים יותר. להטיח האשמות חסרות בסיס במופז וביעלון, תוך התעלמות מהאישים והנסיבות שהזכרתי (באופן חלקי), זו התייחסות בלתי רצינית, בלשון המעטה...

אֵין עַם אֲשֶׁר יִסּוֹג מֵחֲפִירוֹת חַיָּיו - נתן אלתרמן (זמר הפלוגות).

"טוב קצר וקולע מארוך וצולע" - (ש.ר.)

להזכיר לך שועדת ווינוגרד ביחס למלחמת לבנון השניה מצאה לנכון לפטור את אולמרט כמעט לחלוטין מאחריות לכשלים? להזכיר לך שועדת אגרנט פטרה את גולדה מאיר ודיין מהצורך להתפטר?
אני מדבר על רמת (אי) המוכנות של צה"ל למלחמה ויש לי על כך בהחלט ידע אישי כמו לכל אחד אחר ששירת במילואים/סדיר לפני ובזמן הרמטכ"לים הנ"ל. אתה באמת לא יודע מה קרה לרמת האימון של הצבא הסדיר? אינך יודע שיחידות מילואים לא התאמנו במשך שנים?
ההתנתקות באה רק בסוף התקופה הנ"ל והיא איננה תירוץ לכלום.
אם יעלון (כאמור, עוד יותר ממופז) קיצץ באימונים באופן כל כך דראסטי באימונים והכשרות בגלל אילוצים מלמעלה (למשל, העדר כסף לימ"ם עבור גיוס יחידות מילואים בהיקף גדול מספיק לאפשר שמירה על היקף אימונים מספק) היה עליו להתריע בחריפות על התוצאות האפשריות ובמקרה קיצוני להתפטר. אם לא עשה זאת, הרי שאחת מהשתיים: או שהוא העדיף לשמור על כיסאו משיקולים אישיים או שהוא האמין ש"יהיה בסדר". כך או כך זה יוצא רע.
ולגבי הרמיזה לרמטכ"לים אחרים: ובכן בזמן ברק המצב של צה"ל היה בהחלט לא רע מבחינת רמת האימונים והמוכנות ואני יודע (כן באופן אישי כי הייתי מעורב בזה באופן זוטר מאוד) על פרויקטים חשובים מאוד שניזמו או קיבלו דחיפה משמעותית בזמנו ושחלקם באים לדי ביטוי מאוד מרשים היום.
לגבי תיפקודו כראש ממשלה בהיבט הביטחוני לא חסרה לי ביקורת מפה ועד בינת ג'ובייל אבל זה לא ממש קשור לעניין.

ומוסיף על קגנס:
1. כבר 3 שנים לפני ההתנתקות הפסיקו להתאמן - גם זה בגלל ההתנתקות? תבדוק מה עשו היחידות הלוחמות בזמן ההתנתקות וכמה הושקעו היחידות האלה לעומת השטחים - זה בטל בשישים.
2. יעלון עצמו הודה שההחלטה לפגוע באימונים היתה שלהם מתוך מחשבה שב-4 ימי רענון ניתן לחזור לרמת מקצועיות סבירה (כן, בטח).
3. אמנם מופז הוא זה החל בדרדור יכולותיו של צה"ל בהכוונה המוחלטת לאיו"ש ועזה, אבל יעלון המשיך ואף חידד את המגמה הזו, וזאת תוך כדי התנגדות לקיצוצים בסד"כ (שחלקו מיותר וחסר כשירות לחלוטין). בתקופת ברק (ולפניו) התאמנו לפחות מחצית מהזמן....

There are three kinds of lies: lies, damned lies, and statistics

"After the uprising of the 17th of June the Secretary of the Writers Union had leaflets distributed in the Stalinallee
stating that the people had forfeited the confidence of the government and could win it back only by redoubled efforts.

Would it not be easier in that case for the government to dissolve the people and elect another?" -Bertolt Brecht

I remember very vividly, a few months after the famous pacifist resolution at the Oxford Union visiting Germany and having a talk with a prominent leader of the young Nazis. He was asking about this pacifist motion and I tried to explain it to him. There was an ugly gleam in his eye when he said, "The fact is that you English are soft". Then I realized that the world enemies of peace might be the pacifists - Robert Hamilton Bernays -

לא בגלל ההתנתקות, בגלל חומת מגן דרך נחושה וכו'. אתה לא יכול להגיד שהצבא התבטל, פשוט הורו לו לעשות משהו אחר.

"תשקר‭,"‬ הוא אומר. "אל תספר את כל הסיפור. הישראלים, בעיקר העמותות שפועלות בקרב המסתננים פה, אוהבים שמשקרים להם‭."

האמירה של ארנס הייתה שגויה.
לא כל מה שנכון צריך להגיד בפומבי.
גם הוא אגב, לא היה מהטובים שבשרי הבטחון.

כוונה צודקת. לא יכול להיות שכל חנטריש יוכל למלא את התפקיד הכי קשה במדינה ואף בעולם. אנחנו לא בשווייץ, פה אין מקום לניסיונות.