סקר משותף של וואלה! ומכון המחקר "מאגר מוחות", מגלה כי מבין תשעה מנהיגי עבר, מתגעגעים רוב הישראלים (20%) לראש הממשלה המנוח יצחק רבין. במסגרת הסקר, שהקיף 508 מרואיינים בגילאי 18 ומעלה, נשאלו המשיבים "למי מבין המנהיגים הבאים אתה הכי מתגעגע?". מנחם בגין הגיע בסקר למקום השני עם 17% ואחריו ברשימה: דוד בן גוריון (14%), אריאל שרון (10%), יצחק שמיר (6%) ומשה דיין (2%). לעזר ויצמן, רפאל איתן ולוי אשכול הביעו געגוע אחוז אחד בלבד מהמשיבים בסקר.

http://news.walla.co.il/?w=//1621254

לא פלא שדווקא הצעירים הם ה"מתגעגעים" לרבין (אפילו כשהם היו בגנון כשהוא נרצח)
הוא המנהיג בעל הכי הרבה יחסי-ציבור במותו..

תוספים לפורום
קורס לטינית בלעדי לפרש, בפורום שפות ובלשנות.

היו ברי השוואה במעמדם לראשי ממשלה ['מנהיג' זהו תואר נזיל למדי]. מה שמדהים זו העובדה שנמצאו 2% המתגעגעים ל...דיין??

אני מניח כי באותיות הקטנות כתוב שהסקר נערך בקרב במאי קולנוע, פמניסטיות מהשמאל הקיצון ועיתונאי שוליים נשכחים ממעריב ושההשתתפות בו הייתה אסורה על לוחמי מלחמת יום הכיפורים, בני משפחותיהם וכל מי שלא סבל מלקויי ראיה ושמיעה באותה תקופה...


לענין מהות הסקר: כפי שנאמר מעלה, 'געגוע' מצריך הכרות עם האדם ולא עם דמות שנבנתה. אני מניח כי גם בקרב המכירים היה רבין זוכה להשג טוב יחסית אך הכנסת צעירים לסקר הופכת אותו לסקר תדמית.

איש ממנהיגי העבר אינו 'זוכה' ליום זכרון רשמי, שני שבועות למידה ושידור מרוכזים וכו'. בן גוריון זוכה למעט יותר חשיפה בשל יום העצמאות אם כי בתי הספר מקדישים יותר למידה להבטי רבין מאשר להבטי החתירה והמלחמה לעצמאות. מפתיע אותי לכשעצמו באם היו מבין הצעירים שהכירו את דמויות ראשי הממשלה האחרים.

http://www.youtube.com/watch?v=RTf09_AuwrE&noembed

שניהם הבטיחו שלום, כל אחד בדרכו שלו.
שניהם זכו לפרס נובל על חלום שלא התממש.
אחד הבטיח שלום וקבלנו טרור.
השני מתחיל להבין כי לא נקבל שלום.

בין מי למי הסקר משווה ולצורך מה? מה עניין דיין, רפול ווייצמן? מה ניסוח השאלות המדוייק ומה זה לכל הרוחות 'מתגעגע'??

אני למשל מעריך מאוד את פועלו של שמיר אך עיני אינן מצטעפות בהשמע שמו. אז אני מתגעגע או לו?

28% לא השיבו. אולי הם ימניים אשר עדיין רדופי פחד ממשטרת המחשבות של אוסלו שפעלה ללא רחם לאחר הרצחו? והמשיבים המתגעגעים, מה זה מעיד עליהם? המשאל נערך בין רגשנים?

פילוח מבין השורות מראה כי ככל שעולה שכבת הגיל וחשיפת המשתתפים לרבין הממשי - כך ירדה מידת הגעגוע. למעשה הרוב היחיד הושג בקרב המתגעגעים שלא זכו להכיר את מושא הגעגועים..

כך לא משיגים כבוד לרוה"מ אשר ראוי לכבוד. כך בסה"כ עושים יח"צ לאלה שהוליכו אותו שולל ועושים שימוש בשמו. גם אני וגם ביגסמוק לא ממש מחבבים אותם.. אני מניח שגם רבין לא היה אוהב אותם.

מה שמעורר עניין בסקר השטחי הזה אצל בני נוער, שהרצל בשבילם זה רחוב, כמו כיכר וויצמן בתל-אביב איפה שפיצוציה ניתנת לשידול לדבר יין.
כנ'ל לגבי שמיר שגם אם היו אומרים להם שזה סוג של ירק - הם היו קונים זאת באותה קלות.
באחת העמים שמעתי ברדיו על משאל שעשו כדי לברר עד כמה בני הנוער מכירים את פרשת רצח רבין והתברר כי יש גם כאלה שחושבים שרבין הוא בעצם שם קוד למפעלי בנייה,אוטוסטרדות ובתי חולים.

מי שלא הכיר מישהו, בהכרח לא יכול להתגעגע אליו.
ילד בן 18 שהיה בן 4 כשרבין נרצח, לא יכול להתגעגע אליו - אלא רק להתגעגע לדמות שיצרה מערכת
אינדוקטרינרית, שאין לה אח ורע בעולם המערבי.
אגב, אותו ילד בן 18 גם לא יכול להתגעגע לכל מי שקדם לרבין...

בקיצור, זה סקר חסר משמעות, שהשאלה המסקרנת היחידה לגביו היא האם השאלות היו פתוחות
(האם נשאלו הנסקרים למי הם מתגעגעים, או שמא ניתנו להם שמות והם ענו למי מהם הם מתגעגעים,
מה שמעלה שאלות מעניינות לגבי הלא-ראשי-ממשלה שהוכנסו לסקר...).

היו 4 מנהיגים סה"כ שמהם לבחור
בן גוריון,דיין,רבין ולא זוכר מי האחרון
באופן "מפתיע" כולם שייכים לשמאל...

אז לא הצצת בסקר הנכון משום שהסקר הזה היה שאלון טלפוני, כפי שרשום בכתבה...

ובכל זאת, בני ה30-45 הצביעו לבגין 21% ולרבין 19% (מקום שני)
המבוגרים יותר 45 פלוס הצביעו בן גוריון, מנחם בגין ורבין (מקום שלישי)

כך שההבדל לא כזה גדול

אין כל הפתעה בכך שיש גלויי הערכה דומים למנהיגים הראויים שציינת. בעבורי לדוגמא ב.ג היה מיתוס. בגין ורבין לעומת זאת היו גיבורים שהכזיבו, עם הדגש על גיבורים.

הסקר בצורתו ובמטרותיו המשונות הוא הבלתי ראוי