הוא עלה לישראל בשנת 1936, השתקע במושב שדה יעקב, התגייס להגנה, ואחרי ששת הימים היה בין מייסדי תנועת עוז ושלום שתמכה בנסיגה מהשטחים. מהר מאוד הפך לאחד האידיאולוגים הבולטים של השמאל הציוני-דתי. תלמיד של מרטין בובר, חבר של פרופ' אבי רביצקי, ומפרסם בעיתון "הצופה" מאמרים נוקבים נגד ההתנחלויות ביהודה ושומרון.

לבתו, שנולדה בשנת 1939 עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, קרא שולמית, "כדי שיהיה שלום". באחד ממאמריו הביע את עמדתו הפילוסופית-הומניסטית. "אין זה מקרה שז'בוטינסקי בחר בשמשון כגיבור לאחד מספריו", כתב. "אינני רוצה שתלמידיי יתייחסו אל שמשון כאל דמות מופת, אלא מעדיף אני את גישתם הערכית של חז"ל והפרשנים, אשר דנו אותו לכף חובה".

אבל בשנות השבעים, משהו במשפחה של פרופ' יוסף ולק לא התנהל לפי התכנון. בתו, שולמית, התחתנה ועברה לגור בהתנחלות בית אל. וילק הפסיק לכתוב את מאמריו ב"הצופה", והעביר את הוויכוחים למפגשים המשפחתיים. "אם יש ויכוח בתוך המשפחה", אמר, "לא צריך להתווכח בציבור". בעלה של שולמית הוא הרב זלמן מלמד, היום אחד מרבני הציבור החרד"לי בציונות הדתית וראש ישיבת בית אל. בנו, נכדו של ולק, הוא הרב אליעזר מלמד, שעמד השבוע במרכז הסערה הציבורית כששר הביטחון החליט לבטל את ההסדר עם הישיבה בהר ברכה שבראשה הוא עומד.

הראיון המלא עם הרבנית: http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/...&loc=3&tmp=1251