יו"ר ועדת החוץ והביטחון קרא לשינוי במדיניות הנקוטה זה עשרות שנים בצבא. נציג צה"ל הציג לראשונה בפומבי את התוכנית החדשה: ליווי לנערים לפני גיוס בידי קצינת נפגעים בכירה, הוצאת ההורים מההליך - אך שמירה על זכות הווטו שלהם. צה"ל טוען כי יש כיום רק 5 מקרי "וטו" בשנה.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3839152,00.html

looopy

ואם הבחור עצמו לא ירצה לשרת בקרבי? הוא יוכל לסרב על בסיס היותו בן משפחה שכולה או יחיד לסרב?

מדובר בכך שהמתגייס לקרבי לא יזדקק לחתימתם של הוריו, אך ההורים יוכלו להפסיק את שרותו הצבאי (הקרבי) כל אימת שיחפצו..

השינוי בהליך גיוס בנים למשפחות שכולות ליחידות קרביות יתבטא מעתה ואילך בכך שבן למשפחה שכולה המועמד לשירות בצה"ל יוכל לעבור את כל תהליך המיון והאיתור לחיל קרבי, זאת בליווי נציגי צה"ל, ורק בסיום התהליך תהיה בידי ההורים זכות הוטו למנוע את גיוסו ליחידה קרבית. זאת בשונה מהנוהל שקיים היום, לפיו ההורים צריכים לאשר בחתימתם כבר בתחילת התהליך את אישורם לכך שבנם יחל בהליך המיון לחיל קרבי. ההחלטה שאושרה על פי הרמטכ"ל היא פרי עבודת מטה שבוצעה בצה"ל בשיתוף ארגון יד לבנים והעומד בראשו, אלי בן שם.

looopy

צה'ל הפך עם הזמן לצבא תגיות זיהוי
1. לא מתגייס כי רוצה להפוך את תורתו לאומנותו.
2. לא מתגייס כי רוצה להמשיך בקריירה המפוארת של זמר/שחקן.
3. לא מתגייס/ת כי קריירת הדוגמנות חשובה יותר משירות לעומה.
4. לא מתגייס כי דוגל בשלום וכי קת הרובה גורמת לו לבחילה.
5. לא מתגייס כי אמא'לה לא יכולה לישון בשקט בלילה.

ומה בעצם משנה אם האמא של השכן, החבר כן שולחת את הבן לקרבי? האם היא ישנה בשקט?

מהיכרותי ראיתי הרבה בנים למשפחות שכולות רואים בכבוד וברגש של הנצחה את הגיוס לאותה יחידה בה שירת בן משפחה קרוב או אח. הרעש שיצרו סביב לנושא אינה מכבדת את הנופלים ולא בטוח שאותן משפחות רוצות להיות מתוייגות.
חמש משפחות אינן דעת הרוב ואינן שונות מחמש משפחות אחרות ממדינת תל-אביב שהסייגים לגיוס הבן מלוות בנימוקים שונים.

לא כל כך הבנתי את השינוי אם המשפחות בכל זאת תוכלנה למנוע מבניהם את השרות בקרבי.
לגבי מה שכתבת, כנראה שצריך להיות הורים שכולים במדינה שלנו על מנת להבין..
לי על כל מקרה נדמה, שיש לתת להורים השכולים לקחת חלק בהחלטה לגבי אופי השרות הקרבי של יקיריהם.

looopy

האם שכול כתוצאה מתאונת דרכים ייכנס לקטגוריה הזאת?
האם שכול כתוצאה מפעולת איבה ייכנס לקטגוריה הזאת.
האם שכול כתוצאה מאלימות ייכנס לקטגוריה הזאת?
האם מוות ממחלה קשה של בן/בת במשפחה ייכנסו לקטגוריה הזאת?


או האם שכול כתוצאה משירות צבאי היא בעלת גוון אחר שמותירה את ה"זכות" של ההורה להחליט לגבי שירותו של בן משחה נוסף?

הבה נגדיר מהו סולם הערכים והעדיפויות במקרה זה טרם נגש לעמדה.

מה שמפריע הוא שכל חוק/הצעת חוק "יהודית הומאנית",מפלה בין דם לדם.

מדובר בשכול עקב שרות צבאי.
יתכן ואפשר לבקש "הקלות" עקב שכול בנסיבות השונות שהעלת. אני משער שאם להורים מסויימים היו 2 בנים ואחד מהם קיפח חייו (חו"ח) בתאונה, הרי שיהיה מי שישמע בצה"ל לרחשי ליבם של ההורים, כאשר הבן היחיד שלהם יעמוד לפני גיוס לקרבי.

looopy

אני תמה כיצד יהיה אפשר לגשר בין כל אותן "הקלות" לבין העובדה שמישהו צריך לעשות את העבודה.
ואותו מישהו, חלילה אם ייהרג בפעילות צבאית/מלחמתית - יחרות את אות התיוג על משפחתו.

רק לשם חידוד מציע לך לקרוא את המאמר הבא: http://he.manhigut.org/weekly-torah-portion/1896------

מלש"בים שחוו שכול במשפחה זכאים להקלות ת"ש שבעצם מונעות מהם להיות לוחמים.

לא לעניין להשוות בין המשתמטים משירות צבאי על הרקעים שהזכרת ובין מי שהם בנים למשפחות שכולות. אובדן בן/בת בצבא היא טראומה רצינית. למשפחות רבות יש בסך הכל 2-3 ילדים לכל היותר ואובדן בן או אב היא מכה איומה לשלד המשפחתי וטראומה עצומה לאלו שנשארים מאחור.
ברור ששכול מתאונה או ממחלה איננו פחות, אבל כאן נוספת הטענה שהעובדה שהאב (לצורך העניין) נספה במסגרת שירותו הצבאי משמעה שהמשפחה כבר נתנה את הקורבן האולטימטיבי למדינה וניתן לוותר לה.
ואגב, למיטב ידיעתי גם בנים יחידים פטורים משירות קרבי וזקוקים לאישור מההורים. שוב, הצבא מתחשב לא רק בקורבן קודם למדינה אלא גם בנסיבות משפחתיות אחרות.
בסופו של דבר הרבה בנים למשפחות שכולות באים מרקע חברתי-תרבותי כזה שהמוטיבציה שלהם לשירות קרבי גבוהה מהממוצע וההורים בדרך כלל לא עומדים בלחץ של הבנים ואלו מתגייסים ליחידות לוחמות ככה שהצבא לא באמת נפגע מהפטור. הבעיה בשיטה הקיימת היא שההורה צריך להיות אקטיבי באישור הגיוס לקרבי וכך עומד באופן ישיר בפני הסוגיה של לאשר גזר דין פוטנציאלי לבן. זה מצב קשה מאוד גם להורה שלא חווה שכול ותאר לעצמך שכל הורה היה נדרש לתת אישור על מנת שבנו ישרת ביחידה קרבית. במקום זה, הרבה יותר קל פסיכולוגית להיות פאסיבי כשהבן מתגייס לקרבי. צעד אקטיבי יידרש רק ממי שמעוניין לפטור את בנו ומהבחינה הפסיכולוגית זה עניין שונה לגמרי.
מבחינת שיעור המתגייסים לקרבי זה בוודאי לא יפגע.
אופציה אחרת היא כמובן לאסור באופן גורף על בנים למשפחות שכולות להתגייס לקרבי ולדעתי זה פוגע לא רק בצבא אלא גם במרבית המתגייסים מקרב אותן משפחות.

צריך להבדיל בין שני הדברים. ציינתי כי אל לנו לעסוק בהדבקת תוויות שונות כתוצאה של שחרור ו/או פטור משירות קרבי ו/או צבאי.
כמו כן ציינתי כי אין להבדיל בין דם לדם.

אם חייל ג'ובניק לצורך העניין, נפגע בתאונת דרכים ונהרג. האם כתוצאה מכך יחול חוק השחרור משירות קרבי על שאר בני המשפחה?

או האם אזרח שנפגע בתאונת דרכים ובזמנו שירת ועדיין משרת במילואים, אף עליו יחול החוק.

החיים, לצערנו, מזמנים לנו הפתעות מרות מפעם לפעם. כיצד אפשר יהיה לעשות הבדלה בין דם לדם?

הטענה שלי היא, כי ממהרים לחוקק חוקים אבל מתעלמים מכל ההשלכות של אותם חוקים על ציבור גדול [אינני מאמין כי המחוקקים פחות חכמים ואינם יודעים את אשר יגיע, אני טוען כי הם מתעלמים וקובעים"דיה לצרה בשעתה"]