04-02-2010, 15:24
|
|
|
|
חבר מתאריך: 24.09.06
הודעות: 2,230
|
|
בתגובה להודעה מספר 4 שנכתבה על ידי ori שמתחילה ב "צחוק צחוק אבל ה"קוף" הזה דוחף בהצלחה להתפתחות מדהימה של יכולותיהם"
תגובה לכמה מהמגיבים פה:
1. התקפת מנע גרעינית היא התאבדות! ישראל תלויה לקיומה בתמיכת המערב ולעולם לא נקבל לגיטימציה לפעולה כזו. המדינה תהפוך למוקצה ולא ייותר לה חלון זמן רחב מספיק ע״מ ״לחזור אל משפחת העמים״ בתרם השחיקה בכוחה כתוצעה משילוב של חרם עולמי וויכוח פנימי יביאו לחיסולה.
גרוע מכך, שימוש ישראלי ראשון בנשק גרעיני יפתח חשבון עם העולם האיסלמי שלא יוכל להיסגר אלא בתגמול גרעיני שבחוגים מסוימים בעולם, רחבים בהרבה משראוי, תהיה לו הבנה (אם גם לא הצדקה). חשבונות כאלו אגב יכולים לשבת בשקט עשורים כאז להתפרץ, אני מניח שזה האופי האנושי המחורבן אבל חשבונאות מהסוג הזה לא מתקררת אף פעם.
2. הטענה שנתניהו צריך להסיר את העמימות בנוגע ליכולותיה של מדינת ישראל לפגוע בתכנית הגרעין האירנית אבסורדית. עם כח הכבוד הראוי לשקיפות ולחובת הממשלה לדווח לאזרחים אולי צריך גם להודיע לאירנים באיזו שעה ומאיזה כיוון יגיעו המטוסים או לחילופין להרגיע אותם שאין להן מה לדאוג ״ירדנו. העניין״.
יתרה מזו, ספק רב אם ניתן בכלל להסיר את העמימות. ראה״מ אולי יודע הכל על היכולות הישראליות אבל ספק רב אם הוא יודע הכל על התכניות והמתקנים האירנים ואפילו ידע הכל עדיין בלתי אפשרי לכמת את הנתונים לכדי וודאות לכאן או לכאן ומפה שההתלבטויות של מר נתניהו (״הלחיץ״, ״המזגזג״, ״הלא-אמין״ וכל שאר מה שאומרים עליו) הן לא רק לגיטימיות אלא מחויבות המציאות.
3. המציאות לעיתים נדירות נוחה למסקנות נחרצות בנוסח הכל-או-לא-כלום. גם אם תקיפה ישראלית יכולה לקנות לנו רק עיכוב של שנים ספורות וגם אם המשטר האירני ישרוד וינצל את חלון הזמן לשיקום תכנית הגרעין שלו זה לא אומר שישראל מצידה תשב בשקט ותחכה לגרעין האירני בגרסה ב׳. ישראל תמשיך מי הסתם לפתח הן את יכולותיה ההתקפיות והן את אלו ההגנתיות ובמיוחד בנוגע לאלו האחרונות בכלל לא בטוח שהזמן משחק לרעתנו.
4. אכן יכולת העמידה של הציבור הישראלי היא שאלת מפתח. שאלה זו מתחלקת לשני חלקים; יכולת הספיגה של העורף והיכולת לספוג אבידות וגרוע מכך שבויים בידי האויב מכוחותנו.
האינדיקציות בנוגע לאובדן חיילים גרועות מאוד. ניחה עניין שליט, חייל חי הנמצא במרחק ראייה מהבית אבל מדינת ישראל החליפה עם החיזבאללה לא פעם אלא פעמיים אסירים, מהם חשובים מאוד כולל כמה שדינם לפי אמות צדק בסיסיות מוות (אני מתנגד אמנם לעונש המוות אבל זה לא אומר שאני לא סבור שגם אם לא צריך להחיל עונש כזה יש כאלו שזה בהחלט מגיע להם) תמורת גופות (ושוב אני מזכיר, למרות התרברבויותיו החיזבאללה מעולם לא השתווה להישגו של החמאס בפרשת שליט, הם מעולם לא הצליחו ללכוד חייל ישראלי חי). אובדן סביר של שניים או שלושה מטוסים (הערכה סתמית שאינה מתבססת על שום ידע אמיתי של יכולות חיה״א, זה עלול להיות גם הרבה יותר) משמעו ארבע עד שישה אנשי צוות אבודים, חלקם לפחות בידי האויב שאין ספק שינצל את ה״הישג״ עד תום בציניות והאכזריות בהן אנחנו חוזים כמעט יום-יום.
דווקא בעניין יכולת הספיגה של הציבור הממצאים פחות חד משמעיים. תקופת הפיגועים שקדמה למבצע חומת מגן למשל, שגם היא ניראתה בזמנה כאילו אין לצבא ולממשלה מענה, לא הביאה את רוב הציבור אל סף הכניעה אלה דווקא לאחוזי התייצבות גבוהים ביותר כשהוחלט לבסוף על גיוס המילואים.
שני מיקרים שמצויינים בד״כ כדוגמאות ליכולת העמידה הנמוכה של הציבור הישראלי הן מלחמת המפרץ הראשונה ומלחמת לבנון השנייה אבל אני לא בטוח שהדוגמאות הללו תקפות. התחושה במלחמת המפרץ היתה שהמדובר במצב זמני מאוד בו ישראל היתה מלחתחילה לא יותר משחקן משנה, יותר צופה מהיציע האחורי שנגרר שלא בטובתו לסכסוך לא לו, ושהגיוני בתוקף הנסיבות להרכין ראש עד יעבור זעם (גילוי נאות, הייתי בארץ בתקופת המלחמה). מלחמת לבנון השניה שוב נתפשה כמצב זמני ורק חלק מהארץ היה בטווח רקטות וטילי החיזבאללה ושוב, זמנית, לא היה טעם רב בהשארות אזרחים באזורים פגיעים כשהיו אלטרנטיבות (גילוי נאות 2, לא הייתי בארץ). גם בזמן עמידתם המהוללת של הלונדונים בבליץ הגרמני פונו רבים, בעיקר ילדים, לאזורים באי שהיו מחוץ לטווח פגיעת המפציצים הגרמנים (שלונדון היתה ממש בקצה הטווח שלהם וכל מי שמכיר ולו הכרות בסיסית את מפת הממלכה מבין מייד שלרוב המדינה נחסכה הטראומה).
במקרה של מלחמה עם אירן ובהנחה שצה״ל יצליח לשתק בתוך כחודש את החיזבאללה אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במלחמת התשה עם אירן. מלחמה כזו תהיה שונה ממלחמת המפרץ שכן היא עלולה להיות ארוכה מאוד וממלחמת לבנון השניה כי כל הארץ תהיה בטווח הטילים. כמות השיגורים לאומת זאת תהיה נמוכה בהרבה, אין לאירנים טילים שמסוגלים להגיע לישראל בכמויות של הרקטות של החיזבאללה. במצב כזה של ״טיפטוף״ ארוך טווח מי שנשבר נישבר אבל האדם הוא חיה סתגלתנית (קלישאה נושנה אבל נכונה) והרוב יתרגלו.
5. למרות האמור בסעיף 4 אני חושש מאוד ממלחמה עם אירן! כפי שכתבתי בעבר אני מאמין ביכולותיו של חיל האויר ואנשיו ומאמין שביכולתם לגרום ולו נזק זמני לתכנית הגרעין האירנית. מעבר לשאלה החשובה מאוד לכשעצמה האם הנזק שיגרמו לנו מהמלחמה ופתיחת החשבון עם האירנים שווה עיכוב של כמה שנים באיום הגרעיני אני חושש מאוד שפעולה כזו תהיה נמל הפנינים הישראלי כשאנחנו בתפקיד היפאנים; הצלחה טקטית מרשימה שתביא בסופו של התהליך לתבוסה (וההשלכות של זו חמורות כל כך שאני לא טורח אפילו לקרוא לה ״אסטרטגית״) (למען הסר ספק ההשוואה באה לתאר נסיבות צבאיות ולא מוסריות ולא באתי כמובן להשוות בין התנהגותה הניפשעת של יפאן במלה״ע השנייה ופעולה ישראלית כנגד אירן שאני רואה כפעולת מנע הגנתית באופיה). אני חושש שמהלומה ישראלית ותגובה אירנית מיידית ולא מאוד אפקטיבית (כמות לא עצומה של טילים לא מדוייקים, שיתוק מהיר יחסית של החיזבאללה בידי צה״ל שהוכן הפעם כראוי וישיבה סורית, כרגיל, על הגדר, אולי אם מעורבות סימלית מאוד) יהיו לא יותר מפתיח למלחמת התשה חובקת עולם בה שום מטרה ישראלית או יהודית לא תהיה בטוחה לאורך שנים. הטרדות גבול, הטרדות בליסטיות ארוכות טווח, פיגועי טרור, מלחמות פרוקסי, חתרנות בקרב ערביי ישראל ומי יודע מה עוד... ראינו כבר הכל אבל אני חושש שמע ניראה הרבה הרבה יותר מזה. כפי שנוכחו האמריקאים למרות שבעימות ישיר היכולות הצבאיות האירניות נתגלו עלובות למדי (בשורה של התקלויות במפרץ בשנות השמונים שהגיעו לשיאן במבצע גמל-שלום) הרי שיכולתם להטריד ולהציק בלתי מבוטלת והשאלה במקרה שלנו היא האם היכולות הללו מגיעות לרמת הכרעה.
6. הערה/שאלה לאורי; האם לפי הטיעון שלך המסקנה היא שבאין תקיפה הכל אבוד? ואם כי אז מה אתה מציע בעצם?
_____________________________________
Reality is that which, when you don't believe in it, doesn't go away.
Peter Viereck, 1916-2006
|
ראשי
צ'אט
מצב כלאיים
